החתימה על 'הסכמי אברהם' בשנת 2020, בין ישראל, איחוד האמירויות ובחריין, הייתה רגע היסטורי בכל קנה מידה. לא בכל יום, ישראל חותמת על הסכמי נורמליזציה עם מדינות ערב, שעד לפני רגע כלל לא הכירו בה. ההסכמים נתנו דחיפה למדינות נוספות שאזרו אומץ, והכריזו באופן פומבי על יחסים דיפלומטיים עם ישראל. עם זאת, לישראל היה ידוע אז, וידוע גם עכשיו, שהסכם הנורמליזציה המשמעותי ביותר מכל בחינה, יהיה אך ורק עם סעודיה.
בתקופה האחרונה גוברים הדיווחים וההערכות כי ירושלים וריאד מתקרבות להסכם היסטורי. רק אתמול, יורש העצר בן סלמאן העניק ריאיון נדיר לרשת FOX NEWS האמריקאית והצהיר כי "בכל יום שעובר - אנחנו מתקרבים לנורמליזציה עם ישראל". במידה והרגע המכונן הזה אכן יגיע, ניתן יהיה להכריז על סיומו של הסכסוך הישראלי-ערבי, למרות ההתנגדות העזה של הפלסטינים. סעודיה יש לזכור היא אחת המדינות החשובות ביותר בעולם המוסלמי, שכן בשטחה שוכנות שתי הערים הקדושות ביותר לאסלאם - מכה ומדינה, ולכן היא בעלת השפעה אדירה על האזור כולו. לכך, ניתן להוסיף גם את הקרב מול איראן על ההגמוניה בעולם המוסלמי, ותקבלו את החשיבות העצומה שיהיה להסכם נורמליזציה שכזה.
סיוע למדינות ערב בזמן לחימה - ולחץ כלכלי
מאז הקמתה של מדינת ישראל, סעודיה סירבה להכיר בקיומה, ובמלחמת העצמאות אף סייעה למדינות ערב שפלשו לישראל, ושלחה כוח של 3,000 חיילים לעדן. במקביל, סעודיה, שלחה גם מסר מאיים אל מדינות המערב, שאם תתקבל החלטה על הקמת המדינה היהודית, היא תפסיק את הזרמת הנפט - איום שבסופו של דבר לא התממש.
במלחמת יום הכיפורים, שבימים אלו אנו מציינים 50 שנים לתחילתה, שלחה סעודיה לסוריה מספר חיילים שיילחמו לצד החיילים הסורים בחזית רמת הגולן. החיילים מכוחות הצנחנים והשריון הגיעו אמנם לסוריה, אך לא הספיקו לקחת חלק במלחמה. במקביל, ריאד גם העבירה לירדן כוח של שתי חטיבות חי"ר, גדודי טנקים, סוללות ארטילריה ואפילו מסוקים. אך גם כוחות אלו בסופו של דבר לא השתתפו בקרבות.
לאחר המלחמה, המשיכו הסעודים להשתמש בייצוא הנפט כמנוף לחץ על הקהילה הבינלאומית כנגד ישראל. על כן, ריאד הייתה מיוזמות וממובילות חרם הנפט על מדינות המערב, בתגובה לתמיכתן על ישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1979, סעודיה אף ניתקה את היחסים עם מצרים בעקבות החתימה על הסכמי קמפ דיוויד, וכינתה אותה "בוגדת".
היוזמות לפתרון הסכסוך - והתחממות ביחסים
לאחר שנים של סיוע צבאי למדינות ערב ולחץ על מדינות המערב לנטוש את יחסיהן עם ישראל, בתחילת שנות השמונים הסתמן שינוי בצמרת השלטון הסעודית. יורש העצר דאז פהד, הצהיר לראשונה על "יוזמת פהד" - היוזמה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היוזמה, שכללה שמונה נקודות, קבעה כי בתמורה לנכונות ישראלית לסגת לגבולות 67' ולהקים מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרחי ירושלים, יכירו מדינות ערב בישראל. עם זאת, תכנית זו נדחתה על ידי ישראל על הסף.
כעשרים שנה לאחר מכן הצהירה סעודיה על יוזמה חדשה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בשנת 2002 פרסם יורש העצר דאז, הנסיך עבדאללה בן עבד אל-עזיז, את "היוזמה הסעודית", שבמרכזה שוב - חזרה לגבולות 67'. בתמורה טענו הסעודים, ריאד תוביל לכך שכלל מדינות ערב יכירו רשמית במדינת ישראל. היוזמה זכתה לתמיכת רבה בעולם, כמו על ידי האיחוד האירופי וארה"ב, אך כמו בפעם הראשונה, שוב ישראל דחתה את היוזמה, וזאת בשל הסעיף הדורש הכרה בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים.
כמה שנים מאוחר יותר, נראה כי החשש מפרויקט הגרעין האיראני הצליח לקרב את ישראל וסעודיה. בשנת 2010 החלו להתפרסם דיווחים רבים על שיתוף פעולה חשאי בין המדינות, במסגרת המאמץ לסכל את הגרעין האיראני. על פי הדיווחים, ראש המוסד דאז, מאיר דגן, אף ניהל מגעים חשאיים עם ריאד, וסיכם עמה על שורה של הבנות ביטחוניות. חמש שנים מאוחר יותר, שוב החלו להתרוצץ בתקשורת הבינלאומית דיווחים על התחממות ביחסים בין ירושלים וריאד, במיוחד לאחר החתימה על הסכם הגרעין עם איראן. בשנת 2016, בוועידת הביטחון במינכן, אף תועדה לחיצת יד היסטורית בין שר הביטחון דאז, משה יעלון, לנסיך הסעודי טורקי אל-פייסל שכיהן שבכיר בסוכנות המודיעין הסעודית.
במהלך סוף העשור השני של המאה ה-21, המשיכו הצדדים בצעדים קטנים של התקרבות, כמו למשל האישור הסעודי לחברות תעופה הטסות לישראל, לעבור בשטחה האווירי. בהתחלה האישור היה מצומצם וניתן רק לחברת "איר-אינדייה", אך בהמשך האישור גם הורחב לחברת התעופה "אמירטס", 'אל-על', ולכל חברות התעופה הטסות לישראל.
מערכת היחסים, בין אם חשאית או לא, בין ישראל לסעודיה ידעה עליות ומורדות, אך נראה שבתקופה האחרונה חל שינוי משמעותי, כששני הצדדים מצהירים באופן פומבי כי הם תומכים בנורמליזציה. עם זאת, רק הזמן יוכל לגלות לנו האם אנחנו באמת נגיע לשם.