שבועיים וחצי אחרי אסון ה-7 באוקטובר ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך לקיים קשר חד-צדדי עם הציבור. הוא לא עונה על שאלות, הוא לא משוחח - אלא נואם. לצד זאת, נתניהו, המוקף בעוזרים וביועצים, קשוב לחלוטין לשיח בקרב הציבור הרחב. הוא מכיר ויודע בדיוק מהן השאלות שהציבור הישראלי, אותם "אזרחי ישראל" שאליהם הוא שוב פנה הערב, מהן השאלות שעולות ולא זוכות לתשובות.
נתניהו מצהיר: "כולם יצטרכו לתת תשובות למחדל, גם אני"
הערב (רביעי) נתניהו ניסה לנהל מסיבת עיתונאים ללא עיתונאים. בנאומו הוא התייחס בדיוק לאותן השאלות הנפוצות שמטרידות את כולם, לא רק אנשי התקשורת. הראשונה ברשימת השאלות, השאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב, גם הערב נותרה ללא התייחסות: לקיחת אחריות על האסון הנורא שפקד את יישובי הדרום, את המדינה כולה. המשפט הכי קרוב לנושא היה על התשובות שתינתנה - אחרי המלחמה. על ידי כולם, כולל אותו ראש הממשלה.
באשר לשמועות והדיווחים האנונימיים הטוענים כי התמרון הקרקעי מתעכב ביוזמת ראש הממשלה, משורה של סיבות: כאן נתניהו, בשונה מהרגלו, לא מנכס לעצמו את הקרדיט, אלא דווקא לחלק אותו בנדיבות - בין כולם. הוא, ראש הממשלה, שר הביטחון גלנט, השר גנץ, הרמטכ"ל - כולם שותפים להחלטה באשר למועד והעיתוי.
"ישנם שיקולים שהציבור לא יודע לגבי המתקפה הקרקעית", ציין ראש הממשלה, "עיתוי הפעולה נקבע על ידי קבינט המלחמה יחד עם הרמטכ״ל". השיקולים הם רבים ולרוב - חסויים. או בתרגום החופשי: כל מה שקראתם בתקשורת לגבי הסיבות והנסיבות של עיכוב התמרון הקרקעי - הם לא מעבר לתמונה חלקית, חלקי הפאזל, כאשר השיקולים האמיתיים נסתרים מעין הציבור.
בנימין נתניהו שוב יוצא אל הציבור לא כאיש בשורות, אלא כנואם המבקש את אימון הקהל במאזין לדבריו. הקהל שוב נותר עם שאלות רבות , עם מעט תשובות ועם האימון הירוד והפגוע בגופים ובדמויות שעליהם כה סמך עד ה-7 באוקטובר. המציאות השתנתה בעוד שהשיח שבין ההנהגה לבין העם מפגר קשות אחרי המציאות המשתנה מהר למדי.
בתקופה אחרת, בשגרה שהייתה ואיננה, עוד נאום לא משכנע, נטול בשורות וחידושים, היה נאמד בסקרי דעת הקהל, ומן הסתם היה מצטיין בעוד ירידה במנדטים. היום המדד הוא שונה והוא - אימון הציבור. שם יש לנתניהו בעיה קשה - בעיה שבה הוא לא מצליח לטפל בה, פעם אחר פעם, גם הערב.