העיתונאי ומחבר הספר 'להכיר את חמאס' שלומי אלדר התראיין היום (שלישי) ב-103FM והסביר מדוע לדעתו המערכה נגד חמאס עודנה לפני צה"ל.
לאחר הפרלמנט של חמאס: לוחמי גולני כבשו מעוז נוסף בעזה
"החלק המורכב והמסובך של המערכה הוא עכשיו. כשהתחילה הפצצת חיל האוויר על עזה והתחילו להוריד מבנים בשכונת רימאל ואחרים, גם אני הסתכלתי ותהיתי - למה זה נעשה בשלב הזה, והיום זה די ברור. אני חושב שמתחילת המערכה, צה"ל הכין את הכניסה של כוחות צה"ל לאזורים האלה, ואלה אזורים מורכבים מאוד. להיכנס לתוך העיר הצפופה מאוד, זה יהיה מסובך. אני חושב שהמערכה עוד לפנינו".
לשאלה עד כמה הפגיעה של צה"ל בצפון הרצועה בכל זאת משפיעה על הארגון, השיב: "ברור שחמאס ספג מכה קשה, אבל לדאבוני, כמו שאני מכיר את הארגון הזה, הם יילחמו עד שכבר לא יהיה אף אחד. זה ארגון מורכב שעבר תהליך מאוד מאוד מורכב, מרגע שיחיא סינוואר השתחרר מהכלא. אני עובד עכשיו על גרסה חדשה לספר שלי ואני לומד המון דברים שלא ידעתי על יחיא סינוואר. אתה מבין איך האיש הזה, בעצם עוד כשהיה בכלא, נלחם על שני אנשים - חסן סלאמה ועימאד עיסא. שני אנשים מתוך הכלא שהוא ניסה להוציא אותם מהפרדה. כבר שם מתחיל המאבק שלו, ולאט לאט, עצם השחרור שלו מסיט את התנועה למקום אחר. השחרור של המחבלים בעסקת שליט זה משהו שלקח את הארגון למקום אחר. אני רואה את העניין הזה של שטיפת מוח ואת הנחישות להילחם, זה משהו שהוא מאוד באופיו של יחיא סינוואר והוא הצליח להנחיל להם את זה".
עוד המשיך והוסיף באותו נושא: "הרבה פעמים, הזרוע הצבאית הייתה עושה מהלכים שלא היו מקובלים על הדרג המדיני, אבל תמיד הדרג המדיני התיישר, אפילו שזה לא היה מקובל עליהם, ותמיד תמך. חאלד משעל שהיה בדמשק, לא ידע דבר וחצי דבר על חטיפתו של גלעד שליט, אבל מיד הם התיישרו. אני חושב שהכיוון אליו יחיא סינוואר לקח את הארגון הזה, הוא נתן להם תחושה שצריך להילחם עד הסוף".
אלדר סיפר עוד על סינוואר ואופיו של מנהיג הטרור: "כבר ביום ההתקפה בבוקר, שאלתי את עצמי - 'מה לעזאזל האיש הזה חשב?' ולכן רציתי לספר לכם עוד סיפור מתוך הכלא, שמלמד משהו. את יחיא סינוואר אני אף פעם לא ראיתי ולא פגשתי. גם כששחררו אותו מהכלא הישראלי, בשב"כ ובאמ"ן לא ידעו עליו כלום. זה היה האיש ההוא שנעצר ב-1989 'כולה רצח 4 פלסטינים, שחט אותם, עינה אותם, והוא לא עניין אף אחד'. הם לא התייחסו אליו ולכן גם לא היה ויכוח אם לשחרר אותו או לא. אבל אני אספר עליו סיפור מהותי: בתקופה מסוימת הוא החליט שהוא רוצה לשחרר את חסן סלאמה ועימאד עיסא, שני מחבלים נתעבים, והוא לקח את כל האסירים בבתי הכלא והיה מוכן לקחת אותם לשביתת רעב, ולא היה אכפת לו ש-1,600 אסירים ימותו. הוא השביע אותם על הקוראן, לא היה אכפת לו שכולם ימותו, העיקר שהוא ישחרר את השניים האלה. כשהוא יצא מהכלא, יום אחרי השחרור עשו איזו עצרת בעזה, הוא עמד ואמר 'המשימה לא הושלמה' והוא הבטיח שהוא ישחרר את עימאד עיסא וחסן סלאמה. זה מה שניתב אותו כל הזמן. הרוע הזה שמוכן להקריב הכול, זה משהו באישיות שלו, זה טירוף וצריך להסתכל עליו כמטורף".
הפרשן הצבאי של מעריב, טל לב רם, נזכר: "אני נזכר שאחרי שחמאס כבר השתלט על הרצועה, אתה עוד ישבת עם האנשים. אז הייתי דובר פיקוד הדרום, וקיבלתי עדכון שבעצם אומר 'יש עיתונאי ישראלי בעזה, תוציא אותו כי הולכים לחטוף אותו או להרוג אותו'. אני זוכר שהרמתי לך טלפון ואתה באמת ברחת והבנת שהפעם זה באמת היה אמיתי. היום כשאתה מסתכל על חבורת המטורפים הזו, אתה מבין איך בכלל היית שם?"
אלדר: "ראיתי בפייסבוק שלי איזו תמונה מ-2003 או 2004 שאני באיזו הלוויה של אנשי הג'יהאד האסלאמי, כולם עם ארונות קבורה ודגלים שחורים והכול. אני תופס את עצמי ואומר 'הייתי שם'. הייתי עיתונאי מטורף, היה לי הרבה זמן לחשוב על זה, אבל אני חושב שהיום כשאתה מסתכל על זה בדיעבד ובפרספקטיבה אחרת, אחרי מה שהיה בעוטף ישראל, אני שואל את עצמי הרבה שאלות - 'האם לא ראיתי או כן ראיתי?' אבל קשה להגיד היום, 'הנה תראו מה היה עכשיו בשבת השחורה ב-7 באוקטובר, ובואו נחשוב מה היה לפני 15 שנים' - זה היה משהו אחר. כן, ניסו לחטוף אותי. בדיעבד, פעם מישהו שהיה הסגן של מוחמד דף, בריאיון שעשיתי איתו, אחרי שהוא עבר לפת"ח, אמר לי 'אלוהים אוהב אותך'. הוא אמר לי 'יום אחד ראיתי אותך בשייח' רדואן והיית על הכוונת שלי ועד היום אני לא יודע למה לא לחצתי על ההדק'".
סייע בהכנת הכתבה: אמיתי דואק, 103FM