שלוש ועדות בכנסת קיימו הבוקר (רביעי) דיון משותף בנושא צרכי כפרים הבלתי מוכרים בנגב, לנוכח מלחמת חרבות ברזל. הדיון נערך לאחר שהקדישו דקת דומיה לזכר הנופלים מהחברה הבדואית, ועסק גם בליווי משפחות הנרצחים והחטופים מהעדה ובחיזוק חוסנה הנפשי של האוכלוסייה.
יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק הנגב והגליל, ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי), הקריא את שמותיהם של 18 הנופלים מהחברה הבדואית ושיתף בסיפור גבורתם. הוא הוסיף: "בעצם קיום הדיון יש אמירה של שותפות, אבל המבחן הוא של מעשים". יו"ר הועדה לצמצום פערים חברתיים בפריפריה, ח"כ אברהם בצלאל (ש"ס) אמר: "המונח 'כוחנו באחדותינו' אינו סיסמא. שמענו על עשרות גיבורים מהעדה הבדואית שהצילו אזרחים וחלקם אף שילמו על כך בחייהם. אנחנו נעשה מה שצריך כדי שהחברה הבדואית תפרח, היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".
מהנתונים שהוצגו עולה כי תושבי הכפרים סובלים מהיעדר מיגון והתרעות על ירי טילים וגם מהעדר הגנה של כיפת ברזל בשטחי מגוריהם, כיוון שמוגדרים רשמית כ"שטחים פתוחים". מתחילת המלחמה נהרגו 18 אזרחים בדואים, 11 באירועי ה-7 באוקטובר ו-7 מפגיעת רקטות.
"הילדים מרגישים מופקרים": המחסור החמור במיגוניות בכפרי הבדואים
"התרעתי על כך רבות ואין מענה", אומר ח"כ ואליד אלהואשלה ממפלגת רע"מ: "אין שם אזעקות ואין הגנה של כיפת ברזל. נושא המיגון בלבד מצריך תקצוב משמעותי של כחצי מיליארד ש"ח. ארגונים אזרחיים ניסו לתת מענים, אבל אין להם את התקציב לספק פתרון רחב. האחריות מוטלת על המדינה בלבד, והגיע הזמן שהיא תשנה את דפוסי החשיבה כלפי החברה הערבית בכלל וכלפי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב בפרט. שתתחיל בדרך חדשה מולם כדי כדי שיחיו בשוויון מלא".
סא"ל יונתן אלשיך, רע"ן פרויקטים במחלקת המיגון של פיקוד העורף, הסכים כי קיימים פערי מיגון גדולים באזור הכפרים הבלתי מוכרים בנגב. עם זאת ציין: "במלחמה הזאת פרסנו מיגוני 'הסקו' (מיגון שניתן לבנות בתוך 10 שעות) במרחב הכפרים הלא מוכרים. מדובר בפטנט אמריקאי של שקים שממלאים בחול מקומי. זה פתרון טוב ממיגונית, שמאפשר פתרון להרבה אנשים בפריסה רחבה ובזמן יחסית קצר. הצבנו אותם ליד ריכוזי האוכלוסייה בתיאום עם משפחות ונציגי יישובים, ובתחילת ינואר צפויים להגיע עוד ממגנים כאלה. יש גם תכנית בשיתוף המשרד לשוויון חברתי לפריסת המיגוניות. בשלב הזה רכשנו 80, הן מגיעות בשלבים ואנחנו מפזרים אותן בתחנות היסעים לבתי ספר".
בשאלה של חברי הכנסת למה לא מיגנו גם בתי ספר בנוסף לתחנות ההסעים השיב סא"ל אלשיך כי לא ניתן למגן בתי ספר באמצעות מיגוניות: "שאלת קיום הלימודים נתונה להחלטתו של אלוף הפיקוד, שבמצב של איום לא מאפשר פתיחה של מוסדות שבהם אין מיגון תקני". כמה ממשתתפי הדיון ציינו כי בתי הספר בחברה הבדואית כן נפתחו, על אף היעדר המיגון. ח"כ יוסף עטאונה מחד"ש-תע"ל אמר: "הוא אומר כאן דבר והיפוכו. מציגים מיגוניות בתחנות ההסעה, אבל אם אין מיגון בבתי הספר עצמם ואין לימודים - לאן יסעו?".
"כל הפערים שנוצרו מקורם בדבר אחד: היעדר ההכרה ב-35 כפרים. 100,000 תושבים שהמדינה לא מכירה בהם ולא רואה אותם", הוסיף הח"כ. "המענה וההתמודדות האמתית היא להכיר בכפרים האלה כי בלי זה נשאר במעגל של סימפטיה, אמפתיה ומילים טובות ומזה לא נוכל להתקדם".
ד"ר יעלה רענן, מנכ"לית המועצה המקומית לכפרים הלא מוכרים: "במצב הנוכחי האמירה הכללית שבמלחמה אין הבדל בין אדם לאדם היא פשוט לא נכונה. על פי בדיקה שערכנו הסיכוי של אזרח בנגב להיהרג מפגיעת טיל היא פי 2,200 יותר מכל אזרח אחר במדינה. 7 כבר נהרגו מנפילות טילים עד כה, והם חשופים ומופקרים עד היום. פיקוד העורף אישר קיום לימודים, אבל הילדים לא נשלחים לבתי הספר כי הם אינם ממוגנים וההורים מפחדים. זה מתווסף לפגיעה ממושכת בילדים שגם בקורונה לא למדו כי לא הייתה אפשרות לקיים לימודים מרחוק. כל דבר כזה גורע מהסיכוי שלהם לסיים את הלימודים". באשר לממגני ההסקו, אמרה: "אנשים מסרבים להיכנס אליהם כי הם עם גג פתוח, ומפחדים ממצב של פגיעה ישירה. טיל שיכנס פנימה יהרוג את כל מי ששוהה בפנים".
סלימאן אלעמור, מנכ"ל שותף ב"אג'יק - מכון הנגב" הוסיף: "חלק לא מבוטל מהילדים בחברה הבדואית ישנו בבתי ספר. זה מאפיין של פחד, פאניקה וחשש. המיגון קריטי לתחושת הביטחון של הילדים האלה. הטיפול הנפשי בכלל החברה הזו הוא הכרחי. הוועדה הזו צריכה להתכנס כוועדה קבועה לטיפול בצמצום הפערים לצד הזרמת תקציביים מידיים לתוכנית החומש ומענה לחברה הערבית".
ד"ר סחר אלצאנע, מנהלת השירות הפסיכולוגי במועצה האזורית אל קאסום אמרה: "הפסיכולוגים שלנו יצאו תחת אש למקומות שבהם נהרגו ילדים. אלו שמתגוררים באזורים האלה נמצאים בחרדה קיומית כל הזמן- הבית מסוכן, הדרך לבית הספר מסוכנת וגם בית הספר עצמו. זה לא משהו נקודתי למלחמה, זה כל הזמן. חוסן מיגון פיסי גורם לחוסר איזון רגשי. צריך למגן את כל המקומות ולא לעשות מו"מ על מה כן ומה לא. ילד צריך להיות מוגן כל היום ובכל מקום".
אברהים אלעטאונה, מנהל מרכז החוסן בחברה הבדואית: "המרכז פועל משנת 2016. מה-7 לאוקטובר אנחנו מפעילים קו טלפוני לסיוע נפשי שקיבל עד כה מעל 2,500 פניות. מאז פרוץ המלחמה מספר המטופלים שקיבלנו עולה על הממוצע השנתי. כתוצאה מהיעדר המיגון יש הרבה פניות ודיווחים על חרדה דווקא מהכפרים הלא מוכרים. אנחנו מלווים גם את משפחות החטופים מהחברה הבדואית, בשיתוף עם מחלקות הרווחה והביטוח הלאומי".
בסיכום הדיון הוועדות דרשו דרשו כי מרכזי החוסן באוכלוסיה הבדואית יתוקצבו בתקציב מוגדל. מפיקוד העורף וממשרד הביטחון נדרש לבצע חשיבה מחדש לגבי אופן הצבת המיגוניות, ולהעבירן לבתי הספר הלא ממוגנים, ונקראו להעברת הוראה המאפשרת מתן הקלות בהקמת תשתיות מיגון בכפרים הבלתי מוכרים.