10 מדינות, וארה״ב בראשן, הודיעו בסוף השבוע כי הן חדלות לתמוך באונר״א ומפסיקות את הסיוע הכספי אליה. ההחלטה המפתיעה התבססה על עדויות מוצקות שסיפקה ישראל, ושלימדו כי 12 מעובדי אונר״א נטלו חלק פעיל בטבח ה-7 באוקטובר. זוהי החלטה מכוננת שעשויה להוביל למציאות חדשה בעזה ובמזרח התיכון, אבל בעיקר צריך לומר עליה: בוקר טוב, יפה שהתעוררתם, מעט מדי מאוחר מדי, אבל אפשר גם שעוד לא מאוחר.
הלחץ האמריקאי גובר: בפנטגון שקלו להאט משלוחי הגנה אווירית לישראל
בזמן שהמערב מממן: זה מה שעשו עובדי אונר"א בשבת השחורה
בשקט בשקט: כך אבו מאזן פועל לצרף את חמאס לאש"ף | דיווח
אונר״א, בשמה הרשמי: סוכנות הסעד והתעסוקה של פליטי פלסטין במזרח הקרוב, היא תוצר מובהק של מלחמת השחרור ב-1948 ובעיקר של רגשי האשם של הקהילה הבינלאומית - באמצעות ארגון האומות המאוחדות. האו״ם, אישר כזכור את החלטת החלוקה ב-29.11.1947 שהובילה למלחמה שבה, כזכור, הובסו מדינות ערב והפלסטינים בארץ ישראל. את המחיר שילמו בראש ובראשונה האחרונים, כשמאות אלפים מהפלסתינאים עזבו את מקומות מגוריהם, חלקם מרצון וחלקם בעידודה הפעיל של צה״ל ומדינת ישראל הצעירה.
כבר 74 שנה שהאו״ם מקיים הארגון הזה. אשר חוסה בצילה של נציבות האו״ם לפליטים, המנדט שלו מתחדש אחת לשלוש שנים ותוקף המנדט הנוכחי יפוג ב-2026.
אונר״א אגב, פועל לא רק בעזה, אלא גם בגדה המערבית, במזרח ירושלים, בירדן, בסוריה ובלבנון. הוא מספק את צרכיהם של כ-6 מיליון פליטים (מספר גמיש) נכון להיום, ותקציבו השנתי - כ-1.2 מיליארד דולר. לא רע לגוף שהנציח את עצמו, מונח על כתפי הקהילה הבינלאומית ומעולם לא קבע לעצמו קו סיום. הוא נצחי, ובעיית הפליטים היא נצחית.
אכן, לאורך השנים התעוררו סימני שאלה נוכח העובדה כי הארגון מתקיים שנים רבות כל כך. אבל מדינות ערב, שמיאנו תמיד לקלוט את הפליטים הפלסטינים, ומדינות הקרובות עליהן, השפיעו על הקהילה הבינלאומית ולחצו עליה לקיים את מערכת התמיכה בפליטים. הבה נאמר בכנות, אונר״א שרת למעשה את כולם: את הקהילה הבינלאומית, את מדינות ערב, ובמיוחד המדינות ה״מארחות״ - שעל אדמתן התמקמו הפליטים. את הפליטים בוודאי, דור אחד, דור שני, דור שלישי - הפליטות עוברת מאב לבן ואין עוצר, וכן לא נשכח גם את ישראל. לידיעת כל אלה שמציצים עכשיו בשמחה נגד אונר״א ושירותיה הנדיבים לפליטים במקומותיהם, הארגון הזה הקל גם עלינו.
הנה אחרי מלחמת ששת הימים, שוב נוצרה בעיית פליטות, ולשם שינוי, פליטי 48 בחלקם שבו לשליטה ישראלית. נציב הפליטים של האו״ם באותה עת פנה למיכאל קומיי, שהיה אז יועץ שר החוץ, וקיבל אישורו להמשך הסיוע לפליטים בשטחים החדשים שישראל החזיקה לאחר המלחמה. ישראל הסכימה, אם כן, לפעילות הארגון, והניחה לו לפעול גם בשטחים שבידיה.
הפתרון הזה היה נוח גם לישראל. הוא סיפק מזון וחינוך לפליטים ולבני משפחותיהם והקל על הלחץ עלינו. ישראל הצביעה אמנם על מחדלים שונים בפעילות הארגון במשך השנים, אבל קיבלה אותו בדיעבד ובמקרה הזה - אפילו שיתפה איתו פעולה.
הייתה זו כמובן ראיה קצרת טווח שעכשיו טופחת לנו בפנים. כמו תמיד, תהליכים מתנהלים בדרכם עד אשר מתחולל אירוע שחושף אותם, מעין רעידת אדמה שמבקיעה שכבות ומגלה את המתרחש בתוכן. הייתה זו אשליה, עוד אחת, לחשוב שהחמאס שמנהל בפועל את עזה מאז 2007 - לא ישתלט על התרנגולת הזאת, שמטילה מבחינתו ביצי זהב, ואף משתמש במתקני אונר״א כמגן אנושי וכמסתור.
מאות מיליוני דולר זורמים לתוך הרצועה בידיעת ישראל ובאישורה. 25,000 עובדים, שפרנסתם מובטחת ואינה תלויה בגורמים חיצוניים, ולבסוף תכניות לימוד למאות אלפי תלמידים המעצבות את הדורות הבאים במערכת בתי הספר, ומייצרות שנאה יוקדת למדינת ישראל ותאוות נקם. ראינו את הבוגרים בפעולה.
כל זה קרה תחת עיניה הבוחנות של מדינת ישראל ונפל קרבן למדיניותה המעוותת שתכליתה הייתה להצמיח את החמאס ולחזקו כדי שיהווה משקל נגד לרשות הפלשתינאית. השד הזה, שישראל סייעה לגידולו, יצא בסופו של דבר מהבקבוק. התוצאה האיומה הייתה לא רק בהשתתפותם של 12 מעובדי אונר״א בטבח עצמו, אבל בוודאי בהשפעתו על כלל הציבור הפלסטיני בעזה.
לישראל הוצע לא פעם לפתוח במערכה נגד אונר״א. היא התלוננה אמנם במוסדות בינלאומיים, אבל השיקול העיקרי שלה היה כי מוטב שלא לנגוע במערכת הזאת כל עוד היא משרתת את האינטרס שלנו להרדים את בעיית הפליטים - ולהוריד אותה מעל סדר היום. מובן גם כי ישראל לא נשאה בעול הכספי של מימון הרשות אלא מדינות אחרות ובראש ובראשונה ארה”ב. במאמר ממוסגר יש לציין כי הנשיא טראמפ, שהרחיק את ארה״ב ממוסדות בינלאומיים, כולל האו״ם - הפסיק התמיכה באונר”א, והנשיא ביידן חידש אותה. אולי רמז לבאות.
יש לפנינו הזדמנות. בחיים נהוג לראות בכל בעיה גם הזדמנות, והחכמה היא לא להחמיץ ההזדמנות הזאת.
אם לא יעשה דבר - האו״ם יתעשת, מעין נחום תקום, יעשה כמה תיקונים קוסמטיים באונר״א, ובאופן מעשי מה שהיה הוא שיהיה. אונר״א וחמאס חד הם. ההזדמנות הגדולה היא של כל השותפים, הקהילה הבין-לאומית, מדיניות ערב, הרשות הפלסטינית, ישראל וכן גם הפלסטינים עצמם.
זו העת להחליף את אונר״א בארגון אחר, נקי, משוחרר מחטאי העבר, שיעסוק בשיקום ולא בתחזוקה, שיחפש ודרכים וימצא אותם כדי להבריא את עזה ולשחרר את תושביה לחיים אחרים - בעזה ובמדינות ערביות אחרות.
אין סיבה כי אחרי 74 שנה מיליוני אנשים עדיין ייחשבו כפליטים. לחלק גדול מהם יש כבר בית חדש ואזרחות חדשה, שאינם מונעים מהם להמשיך ולקבל את תמיכת אונר״א, וממילא הם בנו חיים חדשים. למי שעדיין אין, ראוי ליישבם במקומותיהם ולהביא לפתרונה של הסוגיה הזאת.
אני חושש מאד כי גם ההזדמנות הזו תוחמץ. לישראל יש עניין גדול בה, בראש ובראשונה. אבל הרי עד כה פסלנו כל הצעה לממשל חדש בעזה. עלינו ליטול היוזמה, להפגין אומץ, זהו חלק מאותו ה״יום שאחרי״, שמפחיד אותנו כל כך. הדלת פתוחה לזמן קצר, אם לא ננוע קדימה - היא תיסגר, וגורמים אחרים אשר כבר התעייפו מהעיסוק בנושא הפלסטיני, ירתעו גם הם. הכי נוח.
חוששני, כי מה שהיה הוא שיהיה. אנחנו נצטער על הרגע הזה, שחלף.
ד״ר נחמן שי הוא לשעבר שר התפוצות, סגן יו״ר הכנסת ודובר צה״ל