הכנסת מקדמת בימים אלה חוק לגירוש משפחות מחבלים. הגרסה האחרונה של החוק הוגשה על ידי חבר הכנסת אלמוג כהן. עם זאת, למרות מספר פעמים בהם החוק הוגש, הוא לא עבר במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית.
סודות הרשת נחשפים: בן גביר, נתניהו וגנץ נלחמים על דעת הקהל - אלו התוצאות
בציונות הדתית עונים לביקורות: "עיוותו את מה שסמוטריץ' אמר בצורה מרושעת"
הצעת החוק מסמיכה את שר הפנים לגרש, לאחר שימוע, בני משפחה של מחבלים אם הם ידעו מראש על התוכנית לבצע פיגוע, הביעו תמיכה או הזדהות עם הפיגוע או במידה ופרסמו דברי שבח אהדה או עידוד לפיגוע אותו ביצע בן משפחתם. במידה והחוק יעבור, השר יוכל לגרש בן משפחה של מחבל "מחוץ למדינת ישראל או לשטחים בשליטתה".
מכיוון שמדינת ישראל בחרה שלא להחיל את ריבונותה על שטחי יהודה ושומרון, די ברור שהחוק מתכוון כי יהיה ניתן לגרש בני משפחה של מחבלים הן משטחי מדינת ישראל הרשמיים – והן משטחי יהודה ושומרון.
בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "הטרור אינו מכיר כל גבולות, חוקים או קווים אדומים, ועל כן עלינו למצוא כלים חדשים וקיצוניים להילחם בו. ממחקרים שונים שנעשו הן על ידי המטה לביטחון לאומי והן על ידי צה"ל לאורך השנים בעניינם של עשרות מחבלים מתאבדים, עלה כי החשש היחיד של המחבלים המתאבדים יהיה מה יהא על בני משפחותיהם לאחר הפיגוע".
"אין כל ספק שמחבלים רבים ימנעו מביצוע פיגוע ככל שידעו שבני משפחותיהם ייענשו על כך. תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, וכן מערכת המשפט, הכירו בהרס בתי מחבלים בו נפגעים שאר בני המשפחה הגרעינית כאמצעי חוקי לחלוטין. לצערנו, אמצעי זה אינו מספיק ולא מהווה הרתעה מתאימה".
לעמדתו של ח"כ אלמוג כהן ושאר מגישי הצעת החוק, "בגירוש בני המשפחה הגרעינית אין כל ספק שתושלם חבילת ההרתעה שתרתיע מחבלים וכן תגרום לבני משפחות המחבלים למנוע מילדיהם לבצע פיגוע זה. גירוש משפחות המחבלים יציל במבט צופה פני עתיד את חייהם של אזרחי ישראל".
העמדה בעד גירוש משפחות מחבלים די ברורה. על פי סקר מעריב משנת 2016, 63% מהציבור תומכים במהלך שכזה. כאשר רוב הציבור הישראלי תומך בגירוש משפחות מחבלים, אבל בפועל ההצעה 'נתקעת' שוב ושוב בצינורות החקיקה, יש לשאול את עצמנו מדוע.
בקצרה, מי שתוקע את הצעת החוק אלה המשפטנים. אבל לפני שנתחיל ללכת בדרך הידועה של האשמת אגף ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, צריך לזכור שהכנסת קידמה חוקים גם נגד עמדת משרד המשפטים. ההבדל הוא שכאן, המשפטנים הצליחו לשכנע את המחוקקים שלא להעביר את החוק לגירוש משפחות מחבלים.
בעבר, כשהחוק בגלגוליו הקודמים עבר את וועדת שרים לענייני חקיקה, היועץ המשפטי למשלה דאז, אביחי מנדלבליט התנגד לו ואמר כי הוא אינו חוקתי ויכול לסבך את ישראל בזירה הבינלאומית.
צריך להבין שיש שני 'סוגים' של מחבלים. יש מחבלים ישראליים שנהנים מזכויות יסוד כמו כל אזרח במדינת ישראל, ויש מחבלים המתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית שנהנים מהגנות שניתנות להם על ידי המשפט הבינלאומי.
בנוסף לשאלה האם החוק יעבור בבג"ץ, יש חשש במשרד המשפטים כי החוק סבך את מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. לפי עמדה זו, הצעת החוק עלולה להביא לפגיעה בזכויות אדם שישראל התחייבה להן באמנות בינלאומיות, בהם זכותו של אזרח להיכנס לארצו, הזכות להליך הוגן, חזקת החפות ועוד.
גירוש משפחות מחבלים מיהודה ושומרון מעלה בעיה נוספת. מכיוון שישראל לא החילה את החוק בישראלי ביו"ש, ההגדרה של השטח הוא כנתון ב"תפיסה לוחמתית" על ידי ישראל. האזרחים בשטח, שהיו בעבר תחת שליטת הממלכה הירדנית, נחשבים ל"אנשים מוגנים".
אמנת ז'נבה אוסרת גרוש של "אדם מוגן" מהשטח בו הוא מתגורר, וגירוש שכזה יכול להעלות טענות בינלאומית כי ישראל מפרה את דיני התפיסה הלוחמתית בכך שהיא מגרשת משפחות מחבלים.
בנוסף, בג"ץ קבע בעבר בפרשת עג'ורי כי לא ניתן לתחם מקום מגורים של בן משפחה של מחבל, גם בתוך יו"ש, לצורך הרתעתה מחבלים. תיחום שכזה יכול להיעשות רק כלפי המחבל עצמו – האדם ממנו נשקפת הסכנה.
החשש הגדול הוא כי גירוש משפחות מחבלים יביא לכך שישראל תועמד לדין על ביצוע פשעי מלחמה. גירוש של ערבים המתגוררים ביו"ש, עלולה להביא לטענה כי ישראל מבצעת פשע מלחמה, בהתאם לחוקת רומא האוסרת גירוש של אנשים מוגנים מהשטח התפוס בתפיסה לוחמתית.
ואחרי כל זאת, פעם אחר פעם מוגשת לכנסת הצעת חוק לגירוש משפחות מחבלים. אם נבחרי הציבור שלנו מעוניינים לקדם את הצעת החוק, למרות האזהרות מהזירה הבינלאומית שמגיעות שוב ושוב – למה הם לא מקדמים את החקיקה באינטנסיביות? למה בכל פעם מחדש הכנסת 'תוקעת' את הצעת החוק בצינורות החקיקה?
חברי כנסת שונים מעוניינים לקדם את גירוש משפחות המחבלים, למרות הסיכונים המשפטיים הצפויים. לעמדתם, יותר חשוב להרתיע את הטרור ולמנוע מוות של אזרחים ישראליים נוספים. עמדתם רק התחזקה בעקבות טבח השבעה באוקטובר. עם זאת, אם בכירי הממשלה והכנסת ימשיכו 'לתקוע' את החקיקה, שגם בימים אלה נמצאת על שולחנה של הכנסת, בני משפחות מחבלים לא יגורשו גם בעוד שנים ארוכות.