ליטל אמסלם בן שושן נכחה השבוע בוועדת הכלכלה של הכנסת וסיפרה על חייה שהפכו לבלתי אפשריים בחצי השנה האחרונה, תוך כדי שהיא פורצת בבכי. הבוקר (שישי) היא שוחחה עם אודי סגל ואלי כהן ברדיו 103FM, ושיתפה בפרטים נוספים על הכאוס שהיא ובני משפחה חווים.
כשהם עוד מפונים מבתיהם: כך פועלים תושבי העוטף לשרוד את התקופה
"התפנינו לתל אביב, זה לא מקום שבחרנו לבוא אליו, החליטו בשבילנו", היא אמרה בפתח דבריה. "כרגע אנחנו נמצאים בדירה בהסדר המדינה, לאחר שנדרשנו לעזוב את המלון שהיינו בו כמעט ארבעה חודשים. כבר ב־1 במרץ, אחרי שבועיים בדירה, הפילו עלינו גזרה ראשונה שמפסיקים את הארוחות".
היא המשיכה: "כבר בחודש הזה אפשר היה לראות מצב של מפונים שפשוט רעבים, ללא כסף לאוכל. יצא לי לפגוש איזשהו מפונה מבוגר שאמר 'מכאן אני חוזר לקריית שמונה, אני מעדיף למות מקטיושות ולא מרעב'. בשני באפריל הפילו את הגזרה השנייה עם אותו מכתב, עם אותה הודעה של פינוי תוך 48 שעות, כאילו היינו איזה חפץ. חייבים להבין, אצלי זה מעבר שלישי, יש כאלה שזה כבר מעבר רביעי, חמישי ושישי שלהם. אנחנו לא מוכנים לעוד מעבר, אנחנו לא תיירים עם טרולי. כל מעבר כזה מטלטל את הנפש שלנו. מחזיר אותנו לטראומות של הנטישה מהבית".
"אחרי המעבר האחרון אני גם התמוטטתי והגעתי לטיפול נמרץ. אנחנו זקוקים למשהו אחד יציב בתוך אי הוודאות שאנחנו נמצאים. הילד שלי כבר עבר שלוש מסגרות. מה שאנחנו מבקשים שיאריכו את ההסכם עם בעלי הדירות עד השביעי ביולי, שייתנו לנו לסיים את שנת הלימודים לפחות. אנחנו ערב פסח, שיגיעו להסדר שנותנים דמי כלכלה בסיסיים, 55-50 שקלים ליום, זה כל הסיפור", שיתפה בכאב.
ליטיל תיארה את התחושות הקשות של ילדיה: "זו לא סיטואציה נורמלית, המסגרות מאוד קצרות מ־8:30 עד 13:00. אלה לא המסגרות הרגילות, אלה לא החברים שלהם. הבת שלי, שהיא מתבגרת, יש לה פה בסך הכול חברה אחת גרעינית שהיא מקריית שמונה".
"הוציאו אותנו מהבתים שלנו, לקחו לנו את היכולת להתפרנס, לקחו לנו את מקומות העבודה שלנו, הוציאו אותנו לחל"ת, האבטלה המינימלית הזאת שאנחנו מקבלים ממשיכה לרדת על המשכנתא בקריית שמונה. אין לנו מאיפה להביא, אני חיה על החסכונות שלי", זעקה בסיום.