בני גנץ היה יכול להפתיע במהלך בלתי צפוי, לו היה נשאר בממשלת אחדות. הודעתו במוצאי שבת על הצבת דד-ליין לראש הממשלה נתניהו באה לגמרי לא בהפתעה, אלא כחלק מהתכנית המוכרת והידועה זה חודשים. פרסומים רבים, כולל שלנו ב"מעריב", פרטו לא אחת את תכנית הפעולה של "המחנה הממלכתי", כולל תחנות בדרך, כאשר המטרה הייתה ועודנה – לפרק חבילה על אירוע משמעותי, שייתפס ציבורית כעילה ראויה להביא לסופה של ממשלת חירום לאומית ולא כעוד טריק פוליטי רגעי .
סופג מימין ומשמאל: מאות אחוזי זינוק בשיח סביב גלנט | סודות הרשת נחשפים
"בנק מטרות" הוכן מראש וזה גם לא היה קשה במיוחד. במציאות פוליטית עכשווית לא חסרות סיבות לפוצץ עליהן את העסק. האופציות היו: חוק גיוס (מה שקצת השתבש הודות התרגיל המתוחכם של שליפת חוק גיוס של ממשלת בנט-לפיד) או – היום שאחרי. בשני המקרים הנ"ל ההצלחה לא מוטלת בספק, הרי בנימין נתניהו לא מסוגל להיענות לדרישות גנץ לא לגבי "מתווה השירות הישראלי", כל שכן – לא לגבי הדרישה להסכים לתכנית ליום שאחרי לפי הסטנדרט המקובל על האמריקאים – גנץ – גלנט.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
במהלך החודשים האחרונים, האמריקאים לצד דעת הקהל שלרוב דרש מגנץ להישאר בממשלת חירום, סברו שגנץ ואיזנקוט חייבים להמשיך להיות חברים בממשלה ובקבינט מלחמה, כדי להוביל קו שהוא אינו הקו של הימין הניצי של בן גביר - סמוטריץ', ממנו כה נחרד ממשל ביידן. ההחלטה האסטרטגית של בני גנץ להתחיל ספירה לאחור מצביעה, בין היתר, על כך שבוושינגטון, כנראה, התייאשו סופית מהיכולת של המחנה הממלכתי להשפיע מבפנים באופן אקטיבי ומצדיק המשך השותפות שלהם עם נתניהו.
על כן, המחנה הממלכתי נצמד ללו"ז המקורי ובהתאם לתכנית העזיבה בתחילת כנס קיץ, גנץ הציב לנתניהו אולטימטום בלתי ניתן לפתירה. יו"ר המחנה הממלכתי עלה על מסלול הפרישה, בעודו מעניק לנתניהו במתנה שלושה שבועות בתוך כנס הקיץ של הכנסת. התכנית נותרה ללא שינויים מהותיים, גנץ העדיף לא להיות מובל החוצה על ידי המחאה הזועמת, אלא להקדים את גל הזעם ולצאת ביוזמתו.
מדוע בני גנץ מפגין נדיבות כלפי נתניהו? ככל הנראה, ממספר סיבות. קודם כל, הוא בונה סוג של בליים גיים, כדי שנתניהו ייצא האשם האולטימטיבי בפירוקה של ממשלת חירום, הסרבן הכרוני בשונה מגנץ הממלכתי והלארג'. במקביל, גנץ נותן למצביעיו תקופת הסתגלות של שלושה שבועות לעכל את המצב החדש, המצב של פרישה מממשלת חירום, לאט לאט, בלי הסקת מסקנות אלקטורליות לא רצויות.
יש לציין, כי גם היום על פי הסקרים כ-10-15 מנדטים של מצביעי הימין חונים בחניית המחנה הממלכתי, רובם מתנגדים לפרישת גנץ מהממשלה וממשיכים לתמוך באחדות. גנץ ואנשיו יצטרכו לערוך עבורם מסע הסברה אפקטיבי, כדי לנסות ולשמר אותם בלי שיחפשו בית פוליטי חלופי אחרי פירוקה של ממשלת חירום.
סביר להניח, כי גנץ יפרוש לא כדי להתייבש באופוזיציה ללא הגבלת זמן. במהלך שלושת שבועות המעבר וביתר שאת – במהלך ששת השבועות שיוותרו אחרי שיפרוש, עד הפגרה, אנשי המחנה הממלכתי יעשו כל מאמץ על מנת לגבש קבוצת מורדים בליכוד כדי להוביל להקדמת הבחירות.
לא בכדי, בקבוצות המחאה הקצו לאופוזיציה בדיוק אותם שלושה שבועות כדי לקדם את חוק פיזור הכנסת. בהודעת ארגוני המחאה הוכרז כי "אם עד התאריך 9.06 לא תתקיים ההצבעה – נצא לאחר מכן, במאות אלפים, נשבית את המדינה כולה בנחישות בלתי מתפשרת - עד להתפרקות הכנסת והעברתה של ממשלת האסון והחורבן מן העולם".
הקושי שבתכנית: לשכנע את המורדים הפוטנציאליים בליכוד, כי מצביעי הימין, הבייס, לפחות בחלקו בניכר, מזוהה עם אווירת הזעם שהמחאה תייצר בציבור ובתקשורת. כדי שעזיבתם לא תעלה להם בהמשך הקריירה. כדי שיאזרו אומץ לחצות את הקווים. מכיוון שגנץ בנדיבותו העניק לממשלה שלושה שבועות מתוך תשעה של כנס קיץ כולו, לא יישאר הרבה זמן למאמץ הפירוק.
האופוזיציה תצטרך לשכנע לפחות חמישה ליכודניקים כדי לגבש רוב להקדמת הבחירות (זאת מתוך הערכה שגדעון סער וחבריו יצביעו איתם, דבר שאינו מובן מאליו). לצד תכנית הקדמת הבחירות, גם התסריט של ממשלה חלופית עדיין קיים באופן תיאורטי, רק שלעת עתה איש במערכת הפוליטית לא עובד על זה ברצינות. בשורה התחתונה - המבחן האמיתי של הקואליציה יהיה לא גנץ, אלא חוק גיוס. אם קואליציית 64 תשרוד את אירוע הגיוס, הממשלה תצא לפגרת הקיץ ללא פגע.