תובע ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל בהאג (ICC) הודיע היום (שני) באופן רשמי שהוא הגיש בקשה להוצאת צווי מעצר נגד חמישה אנשים בהקשר הלחימה הנוכחית בין ישראל וחמאס שהחל ב-7 באוקטובר.
בין התקיפה להתרסקות: מותו של ראיסי חושף את מה שאיראן ניסתה להסתיר
אחרי ההודעה הדרמטית בהאג: מה המשמעות של הוצאת צווי מעצר לנתניהו וגלנט?
התובע ביקש להוציא צווי מעצר נגד שלושה בכירים בחמאס - מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר, ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה וראש הזרוע הצבאית של חמאס מוחמד דף, ונגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט. בשני המקרים, גם בנוגע לראשי החמאס, וגם בנוגע לראשי המדינה, בקשת צווי המעצר מתייחסת לאחריות אישית ושילוחית בנוגע לעבירות.
העבירות עבורן התבקשו צווי המעצר הן מגוונות. נגד ראשי החמאס צווי המעצר המבוקשים הם בשל פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה של השמדה, רצח, לקיחת בני ערובה, אונס ותקיפות מיניות, עינויים ויחס משפיל ומבזה.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
העבירות הללו מתייחסות לתקיפות שנעשו על-ידי חמאס במהלך הלחימה ובמהלך השבי של החטופים. העבירות המיוחסות לראש הממשלה ושר הביטחון הן גם פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה ובכלל זה הרעבת האוכלוסייה האזרחית כשיטת לחימה, הריגה בזדון, תקיפות מכוונות נגד האוכלוסייה האזרחית, רדיפה ומעשים לא אנושיים נוספים.
האישור אמנם אינו אוטומטי, מותב קדם-המשפט, אשר מורכב משלושה שופטים, יבקש לראות שיש הצדקה וראיות מספיקות להוצאת צווי מעצר כאמור. הליך כזה גם אינו מיידי ועשוי לקחת מספר שבועות, אך לרוב הבקשות של התביעה מתקבלות שכן רף הראיות הנדרש בשלב זה אינו גבוה במיוחד. מעניין לציין כבר בשלב זה שבניגוד להערכות המוקדמות, לא התבקש צו מעצר כנגד הרמטכ"ל הרצי הלוי.
ישראל לקחה אמנם חלק פעיל בניסוח אמנת רומא שעומדת בבסיס ביהמ"ש, אבל מעולם לא אשררה את האמנה ולכן היא אינה צד לאמנה ולא נתנה סמכות שיפוט לביהמ"ש בנוגע לשטחה או ביחס לאזרחיה. סמכות השיפוט של ביהמ"ש נובעת מההצטרפות מעוררת המחלוקת של הפלסטינים לאמנת רומא בינואר 2015.
ישראל אינה מכירה בסטטוס של הרשות הפלסטינית כגוף מדינתי אשר יכול להצטרף לאמנה ולתת לביהמ"ש סמכות שיפוט, ולכן מתנגדת באופן נחרץ לעצם הבדיקה והחקירה. מותב קדם ביהמ"ש כבר עסק בשאלת סמכות ביהמ"ש בשטח פלסטין ובפברואר 2021 נקבע שיש סמכות כזו.
בניגוד לביהמ"ש הבינ"ל (ICJ) אשר עוסק באחריות המדינה כמדינה, ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל (ICC) עוסק באחריות פלילית אישית בנוגע לפשעים בינ"ל: רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשע התוקפנות.
ככל שמותב קדם-המשפט אכן יקבל את הבקשה ויוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון, ההשלכות לגביהם תהינה משמעותיות. הרבה יותר מאשר ביחס להנייה, סינוואר ודף. צווי המעצר אמנם לא יהיו תקפים בישראל, אך לא כך הדבר בנוגע ל 124 המדינות שכן הצטרפו לאמנה זו.
בתיאוריה, עשויה לעמוד לנתניהו וגלנט חסינות מתוקף תפקידם כראש ממשלה ושר ביטחון, בשילוב העובדה שישראל לא ויתרה על החסינות הזו על-ידי הצטרפות לאמנת ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל, אך מסופקני אם הם יבקשו להעמיד את התיאוריה הזו למבחן בתקופה הקרובה. עד להבהרת המצב המשפטי לאשורו, יאלצו נתניהו וגלנט להגביל את נסיעותיהם למדינות שאינן חברות באמנת רומא ובכלל זה ארה"ב שאינה מדינה חברה באמנת רומא, ולצידה בין השאר גם את סין, הודו, רוסיה, מצרים, טורקיה, סעודיה וצפון קוריאה.
תובע ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל, קארים חאן, ממשיך למעשה בקו שנועד להדגיש את עצמאות משרדו – להראות שאינו מתקפל בעקבות הלחץ שהופעל עליו לאחרונה להמנע מהוצאת צווי מעצר נגד בכירים ישראלים. כמו כן, הוא מבקש להראות שבניגוד למקרי עבר, הוא מגיב למקרים שדורשים (לגישתו) את התערבותו באופן מהיר יחסית, כפי שהוא גם עשה בהקשר של המלחמה בין רוסיה ואוקראינה כאשר הוציא צווי מעצר נגד הנשיא ושרת החוץ של רוסיה.
ככל שישראל תבקש להתנגד להליך הוצאת צווי המעצר היא תוכל לטעון לחוסר סמכות טריטוריאלית של בית-המשפט הפלילי הבינ"ל ולהתבסס גם על עקרון המשלימות. כאמור, שאלת הסמכות הטריטוריאלית כבר נדונה על-ידי מותב קדם-המשפט בעבר והתקבלה הכרעה ראשונית בסוגיה הזו, ולכן סיכויי ההצלחה של מהלך כזה אינם גבוהים.
בנוגע לעקרון המשלימות אשר קובע שביהמ"ש הפלילי הבינ"ל יפעל רק כאשר המדינה עצמה אינה פועלת בעצמה בשביל לחקור את העבירות הספציפיות, יהיה קשה לישראל להראות שאכן מתקיימת בדיקה משפטית מהותית בנוגע לעבירות המנויות ביחס לראש הממשלה ושר הביטחון. בשל כך, בשלב הזה נראה שהסיכויים להוצאת צווי המעצר בפועל גבוהים למדי.
הוצאת צווי המעצר עשויה לגרום לישראל נזק רב בזירה הבינ"ל הן בהיבט התדמיתי והן בהיבט המהותי. בהיבט התדמיתי - מעבר לכך שהתובע החליט לשמור על "איזון" בבקשת צווי מעצר נגד ראשי ארגון טרור יחד עם ראשי המדינה, ישראל תסומן כמדינה שנגד העומדים בראשה ישנם צווי מעצר בינ"ל על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
בהיבט המהותי – הוצאת צווי מעצר תיתן רוח גבית לכוונה של מדינות להמנע ממכירת נשק וחלקי חילוף לישראל, ולהגביר את קצב הבידוד הבינ"ל של ישראל שהולך ומתגבש. העובדה שהבקשה לצווי המעצר מייחסת לנתניהו וגלנט אחריות לפשע של הרעבה, עשויה להשליך גם על ההליך המתקיים בביהמ"ש הבינ"ל בהאג (ICJ) בין דרום-אפריקה וישראל ולעודד את השופטים להרחיב את צווי הביניים שכבר הוצאו ביחס לישראל.
אנחנו נמצאים רק בתחילתו של מהלך שצפוי ללוות את ישראל בשנים הבאות, ואסור לחשוב שבכך תסתיים הסאגה, שכן בכל שלב התובע יוכל לבקש צווי מעצר נוספים בגין עבירות נוספות ונגד בכירים נוספים. צריך להיזהר מגישה שמזלזלת בביהמ"ש הפלילי הבינ"ל ובמשפט הבינ"ל ההומניטרי וחשוב להמשיך ולהקפיד על יישום החובות של המדינה בכל ההיבטים ובכל המסגרות הבינ"ל אליהן המדינה מחויבת.
ד"ר עדו רוזנצוייג הוא מנהל מחקר (לוחמה, טרור וסייבר), מרכז מינרבה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון, אוניברסיטת חיפה.