אחרי שהתובע בהאג התבטא מספר פעמים בעניין ישראל מתחילת המלחמה, היום (שני) ביקש במפתיע להוציא שבעה צווי מעצר בגין עבירת נגד האנושות.
נתניהו סירב להכניס בן משפחת חטוף לישיבת סיעת הליכוד: "יוזמן בפעם הבאה"
ח"כ דני דנון תוקף את ההחלטה בהאג: "מבצעים טרור דיפלומטי"
לקראת סוף בקשתו, התובע ציין את את עקרון המשלמות, עקרון היסוד של בית הדין, זאת לגבי מדינה שלא רוצה לפעול. ישראל, שאינה חברה בבית הדין ולא מכירה בסמכויותיו, הביעה התנגדות לחקירה עוד כאשר החלה.
ישראל מסרה כי יש לה מערכת משפטית עצמאית וחזקה וכי ההקבלה שנעשתה באותה ההודעה מול חמאס היא שערורייתית, וכי עצם ההחלטה לטעון שישראל פועלת בניגוד לדין הבינלאומי – היא שערורייה.
בישראל מעריכים כי הצווים עלולים לפגוע במשא ובמתן ולהשבת החטופים. עוד אומרים בישראל כי היה משא ומתן עם משרד התובע, ומצד התובע ומשרדו הייתה נכונות להראות איך ישראל פועלת, מה ההוראות של הקבינט, איך הדבר מתבטא במעשים, מהן הוראות הפתיחה באש. התובע היה בישראל בתחילת המלחמה, אבל לא מטעם מדינת ישראל, אלא מטעם משפחות החטופים.
עיקרון הייסוד אומר שהמדינה בודקת את עצמה וחוקרת את עצמה וכי אין לבית הדין מה לחפש פה. התובע, ע"פ גורמים, פעל בחוסר תום לב ועשה שינוי שלא היה ידוע מראש, אלא הקליט את עצמו בהודעה ושם על האתר.
בשבוע הבא היה אמור התובע להגיע לישראל לביקור כדי להיפגש עם גורמים רשמיים ולקבל מידע מהצד הישראלי. השבוע היו אמורים להגיע אנשי התובע להכנת הביקור, אך עכשיו זה לא רלוונטי.
כאמור, בישראל טוענים לחוסר תום לב מצד התובע בהאג. משום כך, ישראל יצאה לקמפיין מדיני, כאשר שר החוץ מקיים שיחות מדיניות וכל משרד החוץ מגויס לנושא הזה.
התובע בהאג על צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט (צילום:יחצ)בישראל פונים למדינות בבקשה לגנות את המהלך. צ'כיה כבר הוציאה הודעה, וכך גם סגן שר החוץ של בריטניה והקנצלר האוסטרי. התקווה היא שהבליץ המדיני יוביל עוד הודעות רבות לטובת ישראל. המערכה שמתנהלת כעת היא בינמשרדית: המל"ל, היועצת המשפטית לממשלה, משרד החוץ, מערכת הביטחון ועוד.
חשוב לציין כי עוד אין צו מעצר. המשמעות של הצו היא כי המדינות החברות באמנת רומא צריכות לשתף פעולה. האמנה תקפה עבור המדינות שהן חברות באמנה.
עוד יצוין כי ההחלטה היא מאוד ייחודית ותמוהה. גם בהחלטת השופטים לפני שלוש שנים, אמרו לתובעת כי היא יכולה להתקדם מאחר ובתביעה יש חורים. עם זאת, הסמכות של בית הדין עדיין לא ברורה.
כאמור, הנקודה המרכזית היא שהתובע הנוכחי פועל בניגוד לעקרונות הבסיסיים של בית הדין, נגד מה שהוא בעצמו כתב ובניגוד לסטנדרטים שהוא ביסס בתיקים אחרים. יש כאן חוסר תום לב כי התובע לא מעוניין לראות מה ישראל עושה ומבלי להכיר את המצב.
השאלה היא – איך תפעלנה המדינות, ולכן ישראל מנהלת בליץ מדיני. המטרה היא כפולה: שהמדינות יגידו בצורה פומבית כי אין איוולת יותר גדולה מההחלטה הזאת, ושיגידו כי גם אם יהיו הצווים, אין בכוונתם לאכוף אותם. לחלק ממדינות אירופה ממילא יש מחשבות מורכבות על איך להתייחס לצווים הללו, אבל הציפייה בישראל היא שיגידו את זה בקול.