אירועי שמונת החודשים האחרונים העלו בעקביות תחושות של דז'ה וו, בעיקר סביב הדיווחים לפיהם ראש הממשלה בנימין נתניהו התכוון להופיע לפני ישיבה משותפת עם שני בתי הקונגרס האמריקאים.
ניסיון חיסול ביפו: מיניבוס התפוצץ על הכביש, אדם נפצע קשה
התקיפה הקשה ברפיח תהפוך את הקערה? ישראל תצטרך לספק הסבר טוב לאמריקאים
בית הנבחרים מונהג היום על ידי הרפובליקנים, שמתנגדים לממשל הדמוקרטי הנוכחי, מה שיביא את נתניהו ללא ספק לנסות לשנות את חלק מהמדיניות המזרח-תיכונית של ג'ו ביידן, ולפיכך ללחוץ עוד יותר להמשך הלחימה של ישראל ברצועת עזה. מנגד צד האמריקאים, יגבר הלחץ על ישראל להקמת מדינה פלסטינית.
ייתכן שנתניהו מחזיק בתודעתו גם את האפשרות שהוא יכול לחזק את סיכוייו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ להביס את ביידן בבחירות לנשיאות בנובמבר הקרוב. ועדיין, אין האפשרות הזאת פוסלת את השאלה שנמצאת על הפרק זמן רב: "איך נתניהו יוכל להבטיח כי ממשל ביידן יעניש את בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג אם יממש את צווי המעצר נגדו ונגד שר הביטחון יואב גלנט?".
הפעם האחרונה שנתניהו היה שותף לתכסיס דומה הייתה במרץ 2015, כאשר ברק אובמה התקרב לשנתו האחרונה כנשיא ונתניהו ניסה למנוע מארה"ב לחתום על הסכם גרעין עם איראן. למרות שניסיונו כשל, עדיין זכורה לו ההצלחה שהוא חולק בהחזרת המפלגה הרפובליקנית לבית הבן פחות משנתיים לאחר מכן. ובכל זאת, נאומו של נתניהו בקונגרס ב-2015 גרמה לי למבוכה גדולה, בעיקר כי התנגדתי עקרונית לניסיון המניעה מארה"ב לחתום על הסכם הגרעין, וגם כי אני מאמינה שהפנייה של נתניהו לקונגרס השתייכה לקטגוריית ה"אל תעשה".
צ'אק שומר, הדמוקרט ומנהיג הרוב היהודי בסנאט, שכבר מתח ביקורת על נתניהו, נאלץ לחתום על מכתב המזמין את נתניהו להשתתף בישיבה המשותפת של שני בתי הקונגרס. עדיין לא ידוע האם נתניהו ינצל את ההזדמנות להביך את הנשיא פעם נוספת.
בינתיים ביום רביעי שעבר הצליח נתניהו דווקא לשכך את הרוחות ולהביא לרגיעה, כאשר אמר כי יישוב יהודים מחדש בעזה הוא לא "בקלפים שלנו". ההצהרה הזאת באה בתגובה לשאלה על דבריו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, על פיהם על ישראל לכבוש את רצועת עזה ולשקם בה יישובים יהודים תוך עידוד העזתיים "להגר מרצון".
למרבה הצער, נתניהו לא נוהג להגיב בקול רם לאמירותיהם ולמעשים שמעודדים השרים בן גביר וסמוטריץ', הכוללים בין היתר תקיפות של משאיות סיוע על ידי פעילי ימין קיצוני ואי העברת כספי מיסים לרשות הפלסטינית.
אין זה סוד שנתניהו הוא אסיר מבחירה של שני השרים הללו, שבלעדיהם הוא יאבד את ממשלת הימין שלו וככול הנראה יסיים את הקריירה הפוליטית שלו. גם מבקריו של נתניהו אינם מאמינים שהוא בהכרח תומך בעמדותיהם הקיצוניות של השניים, וכי הוא מבין שהצהרותיהם הם הגורם להרבה מהבעיות המשפטיות של ישראל בחו''ל.
האם נתניהו בכלל מודע לכך שהמשך המצב הנוכחי מבטיח שהוא יירשם בהיסטוריה כמנהיגה השנוי במחלוקת של ישראל אי פעם? האם הוא מבין שהאוטוביוגרפיה המפוארת שלו, שהתפרסמה רגע לפני הבחירות האחרונות, הופכת במהרה לבדיחה עצובה? הרושם הוא שהוא מאמין באמת ובתמים שהוא לא אשם בכלום, אפילו לא באירועים ההרסניים של ה-7 באוקטובר.
בכל יום שישי בבוקר אני צועדת משכונת ניות בירושלים שבה אני גרה, לדרך עזה, הרחוב בו מוצב מעונם הרשמי הזמני של בני הזוג נתניהו, כדי לערוך את הקניון בסוף השבוע שלי. ברוב ימי שישי בני הזוג נמצאים במעון הפרטי השני שלהם, זה הנמצא בקיסריה. מלבד שומר משועמם אחד או שניים העומדים מסביב למעון הריק בירושלים, החיים ברחוב עזה מתנהלים בשלום.
נראה כי בסופי השבוע האחרונים בני הזוג נתניהו נשארו בירושלים מסיבה לא ברורה. לפחות תריסר שומרים הסתובבו בעצבנות ברחבי המעון, בעוד שחלק גדול מרחוב עזה נחסם לתנועה.
למה אני מתארת את המציאות הזאת? כי נראה שהיא מהווה ניגוד חריף לכל דבר אחר בחייו של נתניהו בימים אלה ומשקפת את החורבן המוחלט בו נמצאת המדינה.
ד"ר שילה הטיס רולף עבדה שנים רבות בכנסת כחוקרת. היא פרסמה מאמרים עיתונאיים ואקדמיים רבים על אקטואליה ופוליטיקה ישראלית. ספרה האחרון, "חברי הכנת של ישראל", יצא לאור בהוצאת רוטלדג'.