דברי הביקורת החריפים שהשמיע אתמול (רביעי) השר גדי אייזנקוט אינם חידוש עבור חברי קבינט מלחמה וחברי הקבינט המדיני-ביטחוני. את עמדתו הוא לא הסתיר גם קודם לכן, ההבדל היחיד הוא הפורמט שבו הביע אותה. מה שעד היום חברו של גנץ העדיף לשמור לפורומים סגורים, כעת הפך למסר הכי גלוי שרק אפשר, והתזמון, כמובן אינו מקרי.
טלטלה במחנה הממלכתי? זה התסריט שמפחיד את בני גנץ | אנה ברסקי
הדד-ליין לפרישת המחנה הממלכתי מהממשלה קרב ובא - והטונים של האשמות הדדיות עולים בהתאם. בני גנץ, גדי אייזנקוט ושאר חברי מפלגתם פועלים בדיוק לפי הלו"ז שנקבע מבעוד מועד והפרישה תתרחש בשבוע הבא. מה שמסוגל לשבש את התוכנית בשלב המתקדם הזה הוא אך ורק אירוע דרמטי, בסדר גודל של פריצת דרך משמעותית במשא ומתן לעסקת חטופים או הסלמה בלתי צפויה באחת החזיתות. אם אף אחד מהתרחישים הדרמטיים לא יתרחשו בימים הקרובים - הרי הפור נפל ומממשלת החירום הרחבה תסיים את ימיה.
עם כך, מדוע גנץ שעד לאחרונה התמהמה ולא מיהר להיענות לקריאות האופוזיציה ולקולות העולים מקרב מובילי המחאה ולפרוש, נחוש לעשות את זה כעת?
כל הסיבות ברורות ולא צריך לחפש הסברים מפותלים מאחורי הקלעים. גנץ וצוותו קשובים לדעת קהל ולסקרים: בדיוק כמו כל פוליטיקאי טוב ומקצועי. במשך שבועות ארוכים הסקרים היו המרכיב שמנע מגנץ להתקדם בהתאם לתוכנית הפרישה המקורית. פעם אחר פעם הנתונים הראו לגנץ כי רוב מצביעיו רוצים לראות אותו בתוך הממשלה, או ליתר דיוק - בתוך קבינט המלחמה, ולא בספסלי האופוזיציה, נטול השפעה.
אבל בזמן האחרון, בפעם הראשונה מאז הקמתה של ממשלת חירום, המגמה התהפכה. היום, יותר מ-60% בקרב תומכי גנץ תומכים בפרישתו מהממשלה. הם לא מאמינים יותר ביכולתו "להשפיע מבפנים", ונראה שגם האמריקאים מסכימים עם המסקנה הזאת.
הרי ממשל ביידן עד לאחרונה בנה על גנץ ועל אייזנקוט כעל הכוח המתון, הזהיר, וגם - הנוח מבחינתם, ואף הפעיל לחצים על ראשי המחנה הממלכתי כדי שלא יעזו לחשוב על המעבר לאופוזיציה. אך לאחרונה גם זה השתנה.
עושה רושם שהיום האמריקאים מחזיקים יותר משר הביטחון גלנט בתור גורם בכיר ומשפיע שאיתו ניתן לנהל שיח. הוא גם שייך למפלגת השלטון. על כן, בני גנץ חופשי לקום ולעזוב. לזה מצפים ראשי האופוזיציה ומובילי המחאה. עזיבת גנץ את הממשלה תהווה עבורם אור ירוק לעליית מדרגה במחאות הדורשות מהממשלה הלא רחבה להחזיר את המנדט לבוחר. עד כמה האופוזיציה והמחאה יצליחו במאמץ להביא לקריסת הממשלה באמצעות הלחץ ההמוני ברחובות - ימים יגידו. פרישתו של גנץ צפויה לסמן את נקודת הזינוק.