"יותר מ-240 ימים בחשיכה, 240 ימים של אי וודאות ו-240 ימים של ייאוש". עשרות בני משפחה של החטופים הישראלים, המוחזקים בידי חמאס בעזה, השתתפו ונשאו דברים בערב מיוחד שנערך בכנס השנתי של ג'רוזלם פוסט, במהלכם תיארו את המציאות הקשה אליה נזרקו מאז אירועי ה-7 באוקטובר.
משפחתו של צחי עידן שהתה בביתה בקיבוץ נחל עוז באותה שבת, שקיבלה את הכינוי "השבת השחורה". מחבלים פרצו לבית, וירו למוות במעיין ז"ל בת ה-18, והחזיקו את המשפחה בני ערובה באיומי אקדח במשך שעות, בזמן שהם משדרים זאת בשידור חי מהטלפון של גלי, האם, בחשבון הפייסבוק שלה.
"הייתי בתל אביב", שיתפה על הבמה דבורה עידן, אמו של צחי וסבתה של מעיין ז"ל. "ראינו מה קורה, התבוננו במשך שעות. ראינו את הילדים בוכים, שואלים את המחבלים למה הם הרגו את אחותם". בסופו של דבר, צחי נלקח משם. "מבחינתנו, היום הזה מעולם לא נגמר", אמרה דבורה. "אנחנו חיים בסיוט תמידי. הנכדה שלי נהרגה, הבן שלי נחטף. הוא לא זכה ללכת להלוויה שלה. הוא לא זכה להתאבל עליה. באתי את כל הדרך מישראל לבקש עזרה".
משה אמיליו לביא, סרן לשעבר בצה"ל משדרות, שעובד כיום כיועץ ניהול בניו יורק, מתח ביקורת על הרשויות בישראל. גיסו של לביא עומרי מירן מוחזק כעת בעזה.
"בכל פעם שפניתי לגוף בינלאומי או לפקידי ממשל זרים, אני מבקש מהם להטיל את האחריות על חמאס", אמר. "במקביל, אני גם מטיל אחריות על הממשלה שלי. אנחנו יודעים שיש הצעה ישראלית להסכם על הפרק. ב-8 באוקטובר, הובטח לנו שהחזרת בני הערובה הביתה היא המטרה החשובה ביותר לטווח קצר של המלחמה, כי הזמן הוא חשוב. לאחר מכן נוכל להתמודד עם האתגר של השמדת חמאס".
לביא סיפר על הזוועות שחוו עומרי, אחותו לישי ואחייניותיו הצעירות רוני ועלמה בקיבוץ נחל עוז מידי מחבלי חמאס. לישי והבנות שרדו וחולצו על ידי צה"ל; עומרי נלקח כבן ערובה. "רוני תמלא שלוש ביולי, וכל מה שהיא מבקשת זה שאביה יהיה איתה ליום ההולדת שלה", אמר. "היא יודעת שהוא כבר הפסיד את יום ההולדת של אמא שלה ואת יום ההולדת הראשון של אחותה הקטנה. היא רק רוצה אותו בחזרה."
רונן נאטורה תיאר את בנו עומר, חייל בן 22 שנחטף ב-7 באוקטובר, כ"נער הפוסטר לחלום היהודי האמריקאי". הוא סיפור שהוא גדל כילד אמריקאי טיפוסי. "כשגדל הוא אהב ספורט, והיה מעורב מאוד בתנועת הנוער היהודי שלו", הוא נזכר.הוא הסביר כי הוא ואשתו, שניהם בעלי אזרחות אמריקאית וישראלית כפולה והם ילדים לניצולי שואה, הבינו ותמכו ברצונו לשרת בצה"ל.
"ב-6 באוקטובר הוא התקשר אלינו ואמר שהוא מצפה לשבת שקטה, אחרי חודש של עבודה מאוד אינטנסיבית, הוא שהה כ-18 שעות ביום על הטנק שלו", נזכר נאטורה. כשהחלה המתקפה, הוא וחבריו מיהרו לגבול עם הטנקים שלהם. "כל הצוות שלו נלקח", אמר נייטרה. "שניים מהם נהרגו ושניים נלקחו בשבי.
"מאז, אשתי ואני נלחמים להחזיר את בני ואת כל בני הערובה האחרים", ציין. "אנחנו מרגישים שהרשויות האמריקאיות תמכו מאוד, אנחנו לא בטוחים לגבי ממשלת ישראל. כולם צריכים לזכור שפדיון שבויים הוא ערך מרכזי בתורה. אני מבקש מכולם בחדר הזה לעשות מה שהם יכולים כדי לעזור להחזיר את הבן שלי ואת כל החטופים האחרים הביתה".