היום (ראשון) התקיים במרכז הכנסים הבינ"ל של המכללה האקדמית באשקלון משפט ראשון מסוגו- "האנושות כנגד ארגון הטרור-חמאס", במהלכו בני נוער מאשקלון והדרום,  בת שבע יהלומי שבנה איתן נחטף ושוחרר משבי חמאס ובעלה אוהד עדיין חטוף העידה כנגד ארגון הטרור וחשפה פרטים מאירועי החטיפה והשבעה באוקטובר, ומיכל אוחנה ניצולת מסיבת הנובה שתיעדה את ״המרוץ לחיים" לאחר שנפצעה וחולצה היו לעדים.

דיווח דרמטי: נועה ארגמני הוחזקה ע"י אחד מעורכי אל ג'זירה
לא מה שחשבתם: פרישת גנץ תמתן את בן גביר וסמוטריץ' בתוך הממשלה

בת שבע יהלומי שבנה איתן נחטף ושוחרר משבי חמאס ובעלה אוהד עדיין חטוף העידה כנגד ארגון הטרור וחשפה פרטים מאירועי החטיפה והשבעה באוקטובר: "רציתי להשאיר את התינוקת הקטנה על אוהד, שישב פצוע בכניסה לבית, כדי שכך היא תינצל. חשבתי שעליה יוותרו, אבל אחד המחבלים הרים אותה והחזיר לי אותה. איתן בודד מכל האחרים ושהה לבדו 16 ימים, אולץ לצפות בסרטוני הזוועות. המחשבה על כך מעוררת בי עד היום חלחלה נוראית".

בני נוער מאשקלון והדרום, ניצולת ה'נובה' שתיעדה את מסע חילוצה, שופטים בכירים וביניהם המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון משתתפים במשפט בינלאומי ראשון מסוגו נגד החמאס- פסק הדין יונח על שולחנו של מזכ"ל האו"ם ויופץ בשגרירויות בעולם.

לראשונה בישראל: משפט בינלאומי - ''האנושות כנגד ארגון הטרור חמאס'' (צילום: תומר שונם הלוי)
לראשונה בישראל: משפט בינלאומי - ''האנושות כנגד ארגון הטרור חמאס'' (צילום: תומר שונם הלוי)

היום, יום ראשון, התקיים במרכז הכנסים הבינ"ל של המכללה האקדמית באשקלון משפט ראשון מסוגו- "האנושות כנגד ארגון הטרור-חמאס", במהלכו בני נוער מאשקלון והדרום,  בת שבע יהלומי שבנה איתן נחטף ושוחרר משבי חמאס ובעלה אוהד עדיין חטוף העידה כנגד ארגון הטרור וחשפה פרטים מאירועי החטיפה והשבעה באוקטובר, ומיכל אוחנה ניצולת מסיבת הנובה שתיעדה את ״המרוץ לחיים" לאחר שנפצעה וחולצה היו לעדים.

המשפט התקיים בראשות השופטים הבכירים כב' השופט פרופ' אליקים רובינשטיין, והמשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון (בדימוס), פרופ' שמעון שיטרית - הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, שר בממשלות ישראל, השופט ד"ר פנחס חליווה מנכ"ל מכללת אשקלון, והעידו מומחים נוספים כמו ד"ר כרמית קלר חלמיש, ראש תחום מחקר באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, מגישת הדוח על פשעי המין של החמאס. השייח, מוחמד שריף ראש קהילת חמדייה באסלאם, העיד על יסודות השלום וההתנגדות לאלימות, חטיפה או ואונס בדת האסלאם.
 
פסק הדין והחלטת ביהמ"ש המיוחד ישמשו אסמכתא אקדמית ומוסרית גם לזירה הבינלאומית. ההחלטה תועבר לשגרירויות בעולם וכן תונח על שולחנו של מזכ"ל האו"ם, תוך הבהרת חובתו להכריז על החמאס כארגון טרור רצחני והטלת הסנקציות ההכרחיות.

נועם בר שלום וליה פוזניאקוב מאשקלון שימשו כתובעים. גיסו של נועם, ששירת כאיש שב״כ, נרצח על ידי מחבלים באזור אשקלון לאחר שיצא באותה השבת עם נשקו האישי להגן על העיר. דודה של ליה, אליק פוזניאקוב נרצח במסיבת ה׳נובה׳ כשהוא בן 32.

המשפט התקיים לראשונה היום במרכז הכנסים הבינלאומי, של המכללה האקדמית אשקלון, כמחווה ליישובי העוטף והדרום, אשר עמדו בחזית מתקפת אוקטובר 23. הפרויקט יוצג גם מחר בראשות כב' השופטת ד"ר איילה פרוקצ'יה, שופטת ביהמ"ש העליון (בדימוס), ובהמשך הוא מתוכנן לפריסה ארצית והוא יוצג בפני עשרות אלפי תלמידי החטיבה העליונה של מערכת החינוך בישראל, בשיתוף עם משרד החינוך.

לראשונה בישראל: משפט בינלאומי - ''האנושות כנגד ארגון הטרור חמאס'' (צילום: תומר שונם הלוי)
לראשונה בישראל: משפט בינלאומי - ''האנושות כנגד ארגון הטרור חמאס'' (צילום: תומר שונם הלוי)

המשפט הופק ביוזמת עיריית אשקלון, ובשיתוף המכללה האקדמית אשקלון ומנהל חברה ונוער במשרד החינוך. מדובר בפרוייקט חינוכי שנערך לראשונה ומהווה את פרויקט הדגל של הפורום למצויינות חברתית אשר יזם והוביל עו"ד ד"ר אבי עומר, ומטרתו לגרום לשינוי תודעתי, להרחיב את  הידע והפרספקטיבות של בני נוער, ולשמש ככלי הסברה משמעותי ורב עוצמה של הדור הצעיר, שקולו  לרוב אינו נשמע והוא ניזון  מהמידע המופץ ברשתות החברתיות.

בת שבע יהלומי סיפרה על אירועי השבת הקשה: ״הצעקות בחוץ היו קשות מאוד וללא הפסקה. בהתחלה מה שהפריד בינינו לבין המחבלים היה רק קיר אחד. אוהד, בעלי החליט לצאת מהממ"ד ולשמור על הדלת מבחוץ עם נשק אישי שהיה לו. בשלב מסוים הצליחו המחבלים להיכנס לבית, לפצוע את אוהד ולפתוח את דלת הממ"ד. אוהד לא הפסיק לצעוק לנו שהוא אוהב אותנו, גם אחר שנפצע.

אחד המחבלים כיוון עלינו את הרובה ואמר 'אני יורה', לא הייתה לנו ברירה". רציתי להשאיר את התינוקת הקטנה על אוהד, שישב פצוע בכניסה לבית, כדי שכך היא תינצל. חשבתי שעליה יוותרו, אבל אחד המחבלים הרים אותה והחזיר לי אותה. דחפו אותנו החוצה והשיבו אותנו על שני אופנועים איתן נחטף לעזה על אופנוע נפרד. התחלנו בנסיעה דרך הקיבוץ לכיוון עזה והמראות היו מאוד קשים. הם בזזו הכל.

על רגעי ההימלטות סיפרה: ״כמה מטרים לפני הגדר הגיעו פתאום שני טנקים צה"ליים שדהרו במהירות בשטח. האופנוע שעליו ישבתי עם הבנות החליק ונפל, ניצלתי  את ההמולה ורצתי עם שתי הבנות, מנסה לנופף בחוזקה לטנקים שלא הבחינו בנו. רצתי  יחפה לבושה בפיג'מות, והקטנות על הידיים כל הזמן.

באיזשהו שלב התעייפנו נשכבנו על האדמה והעמדנו פני מתות. גם התינוקת בת השנתיים שכבה איתנו שם - היא הבינה שקורה משהו מאוד מאוד שונה. למרות שהיינו מרוחקות מהכביש הגיעו אלינו שני מחבלים ודרשו שנבוא אתם לעזה בטענה שבניר עוז הכול שרוף. ראיתי שהם לא חמושים אז אמרתי 'לא' ופשוט לקחתי את הבנות והתקדמנו לחלקו הצפוני של הקיבוץ, שם נתקלנו באוטובוס שהוריד חיילים להילחם, אשר חילץ אותנו צפונה.

בת שבע סיפרה על חזרתו של איתן ותקופתו בשבי: איתן בודד מכל האחרים ושהה לבדו 16 ימים, המחשבה על כך מעוררת בי עד היום חלחלה נוראית. לאחר מכן הוא צורף לחטופים אחרים בתנאים קשים של הרעבה בבית החולים נאצר בחאן יונס, עד לשחרורו כעבור 52 ימים. הוא אולץ לראות את סרטוני הזוועות של החמאס, אכל פיתה ביום. תנאים נוראיים״.

מיכל אוחנה שנפצעה במסיבת הנובה ותיעדה את מסע הימלטותה: ״בשעה 7:27 התחלנו לשמוע ירי שהולך ומתקרב לעברנו אך עדין לא הבנו שאלו מחבלים שחדרו לארץ בשעה 8 בבוקר קבוצה של מחבלים ירו על הרכב שהייתי בו ורק אז הבנתי שזו חדירת מחבלים.

בשעה 8 שכבר שמענו יריות ממש קרובות התחלנו לראות אנשים רצים עלינו לרכב והתחלנו לנסוע נסענו בערך 2 דק וממולנו הופיע טנדר של מחבלים שריסס את הרכב שלנו יצאנו מהרכב והתחלנו לרוץ בחזרה לשטח המסיבה בריצה אני כבר מתחילה לראות שריפות בכל מקום עשן שחור צרחות של אנשים וכאוס אחד ענק.

קיבלתי כדור ברגל ורסיסים של אר פי ג׳י עפו לי לכל הגוף ורימון הלם שהושלך לעבר הטנק שהתחבאתי בו ובעקבות כך נפגעה לי השמיעה. שכבתי שם פצועה מתחננת לכל החברים שלי והמשפחה שמישהו יגיע להציל אותי עד שנגמרה לי הסוללה ומה שנותר לי זה להתפלל.

רחל משה אמו של עוז עזרא דיון בוועדת המיוחדת לפניות הציבור עם משפחות נרצחי הנובה והפסיידאק (צילום :ערוץ הכנסת)

כשהתחיל כל הבאלגן המשכתי לצלם כאינסטינקט וברגע שהבנתי שיש חדירת מחבלים הבנתי שיכול להיות שאני לא אצא מפה והטלפון הפך להיות העיניים שלי שמרתי עליו ותיעדתי הכל כדי שגם אם אמות מישהו ימצא את הטלפון שלי ויראה מה קרה לי מה קרה לנו.

ראיתי זוועות שלא חשבתי שאראה בחיים. אנשים ורכבים שרופים, פגעו בחברים שלי. עד היום לא החלמתי באופן מלא, וההתמודדות היא בעיקר עם סיוטים בלילות, עם התקפי חרדה, עם טריגרים כי בכל זאת אנחנו עדיין במלחמה ועדיין יש חטופים".