האירוע החמור מאוד אתמול (תוצאותיו משולות לטבח וזהו ההקשר שעל ישראל לאמץ היות שמדובר בתקיפה ישירה של אזרחים ולא בנזק אגבי) הקפיץ באחת את כל המערכת הישראלית.
אך לצערנו נאמר - זה לא היה מפתיע. סטטיסטית כשחזבאללה הרחיב בשבועות האחרונים את טווחי הירי גם ליישובים אזרחיים מאוכלסים, ניתן לומר כי "הכתובת הייתה על הקיר". לא באמת היינו צריכים את האירוע הזה בכדי לומר "עד כאן".
מאות באו להיפרד: מסע ההלוויה של הילדים שנרצחו במג'דל שמס החל
שינוי המשוואה בצפון: רק מתקפה על לבנון תרתיע את נסראללה
בכיר בצה"ל לשעבר מבהיר: זה בנק המטרות שיכאיב מאוד לחיזבאללה
תמיד באיזשהו שלב מגיע האירוע הטקטי החמור, שיש ביכולתו להעיב על האסטרטגיה שבחרת ואף לשנותה. ברקע - זו תקופה ארוכה שיש סימנים שהאסטרטגיה שנבחרה לפיה העבודה בטור - עזה תחילה וטיפול בחזית הצפונית יהיה לאחר סיום המערכה בעזה אם בכלל, אינה רלוונטית עוד למול המצוקה הגוברת והולכת של תושבי הצפון ולמול אינטרסים ישראליים שנדמה היה שנזנחו במארג השיקולים:
1. לישראל חובה (מוסרית, ערכית כמו גם פרקטית) להגן אל אזרחיה.
2. ישראל אינה מעוניינת שתושבי הצפון ינטשו את בתיהם לבלי שוב ביום שאחרי.
האירוע במג'דל שמס חמור מאוד וכואב מאוד וליבנו עם משפחות הילדים ההרוגים ועם הפצועים. אבל דווקא בשל כך אני סבור שיש לראות בו הזדמנות אסטרטגית לשנות את סדר העדיפויות הישראלי ולהעלות את נושא הצפון במדרג החשיבות לטיפול - או כדי לשנות את המצב מהיסוד או כדי לרסן משמעותית את פעילות חזבאללה עד לסיום המערכה בעזה (וזה כבר לשיקולם של מקבלי ההחלטות).
יאמר הקורא בוודאי - אנו שבעי ניתוחים של המצב, ושבעי סיסמאות של אולפנים - בוא ותהיה פרקטי ותאמר מה אתה מציע. ועל זה אשיב לו כי הוא צודק, ולהלן כמה נקודות פרקטיות להתנהלות מכאן והלאה בזירה הצפונית עם או בלי קשר לתגובה שתהיה על האירוע הקשה מאוד במג'דל שמס, (תחת ההנחה כי האמירה של בכיר ביטחוני ישראלי כי ישראל אינה מעוניינת במלחמה כוללת בצפון אכן נאמרה):
1. אפשר להסלים מבלי להגיע למלחמה כוללת - התגובות של חזבאללה ושל פטרוניתו איראן שיקפו יותר מכל כי הם אינם מעוניינים במלחמה כוללת. תחילה ההכחשה (החריגה) של חזבאללה לאחריותו לירי, ומיד לאחר מכן הצהרות הרהב האיראניות שנועדו להרתיע את ישראל מפני תגובה קיצונית או כניסה למערכה בצפון. אם כך, יש לישראל מרחב גדול לשינוי המשוואות בצפון (ואין עוד מקום להצהרות ישראליות לפיהן אין היא מעוניינת במלחמה כוללת בצפון).
2. הפעילות הישראלית נגד מטרות חזבאללה אולי אפקטיבית ברמה הטקטית אך אינה מאלצת את חזבאללה לשנות אסטרטגיה - יש לערוך בירור מחודש מה הן נקודות התורפה המרכזיות שתשפענה על הארגון ועל איראן ולפעול מולן.
3. לחזבאללה שני כובעים - איראני ולבנוני. הם עומדים במתח זה עם זה ולרוב עם אינטרסים סותרים. ישראל יכולה בפעילותה להעצים מאוד את המתח הזה.
4. הבסיס המרכזי של איראן באזור ו"ציר פילדלפי" לחימוש חזבאללה בלבנון הוא סוריה. סוריה היא חולייה חלשה (צבאית, ממשלית, כלכלית ועוד) ונקודת תורפה משמעותית של איראן (ולכן גם של חזבאללה) - הכנסתה למשוואת התגובה הישראלית תיצור חשש אמיתי בקרב הציר ובסבירות גבוהה תרסן את פעילותו.
5. רוב העדה הדרוזית בעולם מרוכזת בלבנון - הממשל בלבנון הוא עדתי. אחת מהעדות הגדולות בלבנון היא של הדרוזים והם לצד השיעים והנוצרים שותפים בניהול המדינה. לפגיעה כה חמורה בעדה בישראל עשויות להיות השלכות של תסיסה פנימית בקרב הדרוזים בלבנון כנגד חזבאללה עם השפעה על מעמדו של הארגון בלבנון.
6. איום על אסדת הגז - בשקט בשקט ובלהט האירועים חמקה לה ידיעה שבימים כתיקונם הייתה עושה כותרות - כטב"מ של חזבאללה יורט אתמול מעל הים באזור עכו/נהריה ולהערכת חלק מהגורמים היה בדרכו לאסדת הגז כריש. אם אכן כך, מדובר בהפרה של הסכם הגז בין ישראל ללבנון, הסכם שידוע שחשיבותו ללבנון רבה. חשיבה מחדש, שתפורסם פומבית, של ישראל על הסכם הגז תהווה מסר דיפלומטי חריף למדינת לבנון ועשויה לעורר שיח פנימי בה.
עד כאן - שש נקודות קצרות ותכליתיות לשיקולים שצריכים לעמוד מכאן והלאה בבסיס המדיניות בזירה הצפונית תוך שימוש באירוע החמור במג'דל שמס כפלטפורמה וכהזדמנות לשינוי.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים