היום (רביעי) התקיימה הריסת הבית של פסי כהן בקיבוץ בארי, אחד מהסמלים הכואבים ביותר של ה-7 באוקטובר, בו נרצחו ומצאו את מותם 13 בני ערובה. בן הקיבוץ, עומר שפרוני, קרובם של בני משפחת חצרוני שנרצחו באותה שבת ארורה וממיייסדי תנועת "קומו", שוחח על הנושא עם
אחרי השיחה הקשה עם חברי בארי: ברק חירם יתמנה לתפקיד מפקד אוגדת עזה
כך הוא אמר: "לפני שזה היה הבית של פסי כמו שכולם מכירים אותו, הוא גם הבית של דודה שלי. הבית הזה נכנס לנו עמוק עמוק לתוך מערכת הדם והזיכרון, ושם היו הזיכרונות האחרונים שלנו. יש משהו סמלי בהריסה שלו, היה חשוב לי להיות שם. אנחנו חיים עם הכאב, וכשחיים עם הכאב צריך לתת לו מקום ולחוות אותנו, והייתי צריך להיות שם".
שפרוני המשיך: "לי אף פעם לא היה מחשבה שהיה נכון להנציח את הבית כאנדרטה. הוא בלב הקיבוץ, יהיו בו חיים חדשים. את הפצעים האמיתיים זה לא ירפא, שום דבר כנראה, עם המבנה או בלעדיו, ואת הזיכרון צריך לקיים באופן שהוא יאפשר חיים. לי לא הייתה דילמה כזו. זה קיבוץ שצריכים להיות בו חיים, צריך להקים אנדרטאות, אבל גם לאפשר חיים. אני חושב שאם משאירים בית כזה, הוא לא צריך להיות בית של משפחה, אולי מבנה ציבור. בסוף, זאת קהילה פגועה שצריכה להשתקם. השאלות האלה הן שלה".
על מה שחווים חברי הקיבוץ בימים אלו, אמר: "בארי עוברת לחצרים, לתקופת ביניים של בין שנתיים לשלוש, אבל בינתיים יש אנשים שחוזרים לבארי, כולל משפחות שעל חלקן זה קצת נכפה בגלל ההתנהלות של מנהלת תקומה בחלק מהמקרים. יש משפחות שחזרו כדי לאפשר חינוך לילדים ויש אנשים שלא יהיו בחצרים. על בארי אפשר להגיד משהו אחד: זה אסון כל כך גדול, שיש כל כך הרבה דרכים לחוות אותו. כל דבר הוא מורכב וקשה. השיקום הפיזי הוא החלק הפשוט באירוע".
לסיום, התייחס לסערת טקס הזיכרון ואמר: "אני באמת חושב שההצעה של חנוך הגיונית מאוד ומכבדת. הטקס שאנחנו מובילים, משפחות שכולות, צריך להיות טקס לאומי, מרכזי ,הציבור צריך אותו, אנחנו מרגישים שיש קריאה והמון תמיכה, כולל של אמנים, והוא הפך להיות הטקס המרכזי. אף אחד לא אוהב את הסערה הזו. טקס שהוא מצולם מראש, אפשר בהחלט לקיים אותו בזמן אחר ולאפשר למשפחות שרוצות לבחור או בזה או בזה לבחור בכך. הכיוון הוא באזור פארק הירקון. נאפשר לכל הציבור לקחת חלק באירוע הזה, שהוא בסך הכל אירוע ציון שכולנו רוצים להרגיש חלק ממנו".
סייעה בהכנת הכתבה: מיכל קדוש, 103fm