מומחי "באזילה", חברת המודיעין העסקי, ניתחו השבוע את היקף ואופי השיח שנרשם באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות בישראל, מיד לאחר היוודע בשורת האויב על רצח ששת החטופים וחילוץ גופותיהם בחזרה ארצה, וכן סביב הפגנות ההמונים שהתרחשו בתל אביב, בירושלים ובמקומות רבים נוספים בדרישה לממשלה לחתור מיד לעסקת חטופים, גם במחיר ויתורים בשטח.
השיח שנוטר אופיין באמוציונליות גדולה מאוד, תחילה בתגובות הלם, צער והחמצה בעקבות פרסום שמות החטופים שנרצחו, ולאחר מכן בשיעור הולך וגדל של תגובות מתלהמות משני הצדדים, בוויכוחים על המדיניות הנכונה שעל הממשלה לנקוט נוכח התוצאות הטרגיות. מומחי החברה איתרו מעל 330 אלף אינטראקציות שעסקו בנושא עוד קודם להפגנה הגדולה, ורובו של השיח היה מפולג מאוד: 52% הביעו סנטימנט חיובי כלפי ההפגנות והשביתות ונגד מדיניות הממשלה והעומד בראשה, ו-48% הביעו סנטימנט שלילי כלפי ההפגנות ונגד המפגינים שכונו פעמים רבות "שמאלנים" או "קפלניסטים".
השר אליהו האשים את ההתנתקות - אודי סגל התפוצץ בשידור
עד החתונה זה יעבור: לאחר שנצפה חוגג עם בן גביר - גנץ מותקף ברשת
יש לציין כי גם בשיח סביב סוגיית החטופים, שלכאורה אמור להיות מעל לשיח הפוליטי המידי, ניתן לראות באופן שכמעט מובהק לחלוטין שעמדות הצדדים חופפות לחלוקה של ימין ושמאל, של תמיכה בממשלת הימין הנוכחית או התנגדות לה. כמצופה בקבוצות המזהות עם הימין, נצפה סנטימנט שלילי מובהק כלפי ההפגנות, ובקבוצות המזוהות עם השמאל נרשמה תמיכה גורפת.
הנימוקים המרכזיים בשיח שתמך בהפגנות ובשביתות עסק בעיקר בתחושת החובה להשמיע את הזעם, הכאב והתסכול - אמונה שרק בדרך של שיבוש וזעקה ניתן יהיה "להרעיד את המדינה", ושהפגנה היא הדרך להשמיע בקול גדול את הטענה שרוב העם בעד העסקה ושהשיקולים נגדה הינם פוליטיים בלבד שנועדו להשאיר את הממשלה בשלטון.
בין התגובות שחזרו על עצמן בשיח ניתן לציין: "חייבים להתנגד, כל הכבוד יישר כוח"; "ממשלת ישראל הכניסה אותנו לאסון הזה וכל יום שעובר היא קוברת את עם ישראל עמוק יותר"; "חייבים לזעוק מול האסון"; "אין מה לעשות, רק הפגנות יביאו להפלת השלטון ולהחזרת ילדינו"; "תחסמו הכל, תסגרו את המדינה, רק ככה הממשלה תבין"; "ממשלת החורבן חייבת ליפול למען החטופים ולמען הצפון"; "הפגנה היא הדרך להתנגד במדינה דמוקרטית ואנחנו מתנגדים להפקרת החטופים"; "זעקי ארץ אהובה! ממשלה אוכלת יושביה! לאן נעלמה הבושה?"; ועוד.
הנימוקים המרכזיים בשיח שהתנגד להפגנות התמקד בטענה שהן פוליטיות ומזהמות את השיח להחזרת החטופים - שמטרת ההפגנה היא לא החזרת החטופים אלא להפיל את ההמשלה; שההפגנה לא תשנה דבר ושזו לא הדרך להחזיר את החטופים; ש"השמאל וכוח קפלן" השתלט על המטה להחזרת חטופים והפך את המאבק להחזרת חטופים למפגן של השמאל; שיש הרואים במפגינים "צפונים", "מתנשאים" ומנותקים מהעם; ושההפגנות רק מחזקות את חמאס ומקשיחות על עמדותיו.
בין התגובות שחזרו על עצמן בשיח ניתן לציין: "עוד פעם נאומים? זו הפגנת הזעם הכי בורגנית שראיתי"; "רב המרצחים סינוואר מודה לכנופיית קפלן שמעניקה לו ולמרצחיו רוח גבית"; "אם לא יוצא כלום מההפגנות למה עושים אותן?"; "ההפגנות האלה הן שהביאו אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים"; "השמאל הוא זה שלחץ על נתניהו לעסקת שליט שבגללה שוחררו כל ראשי המרצחים"; "הסכמי אוסלו הפכו את חמאס לצבא עצום"; "אין ספק שצריך להחזיר את החטופים ומהר, אבל לדעתי לא זאת הדרך".
לסיכום, נראה כי המתנגדים רואים בהפגנות המשך ישיר למחאה נגד המהפכה המשפטית וככאלו שלא נועדו לקרוא להחזרת החטופים אלא להפיל את הממשלה, ומנגד התומכים רואים בהפגנות "צעד של אין ברירה" וכדרך היחידה לפני שיהיה מאוחר מדי לקרוא לשלטון להעדיף את עסקת החטופים על פני שיקולים אחרים. מומחי "באזילה" סיכמו שלדעתם, מהניתוח עולה שלאחר כמעט שנה של מלחמה שוב שני הקטבים בחברה הישראלית לא מסתירים את עמדותיהם הפוליטיות והמדיניות והשיח חזר למאפייניו שנרשמו עד ה-6.10, ערב הטבח בדרום.
חברת באזילה מנטרת באמצעות כלים מתקדמים את השיח ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט המרכזיים בישראל. ניתוח נתוני השיח עשוי להצביע על שינויי עמדות בציבור בשלב מוקדם, ייתכן לפני שהן מקבלות ביטוי באמצעים נוספים דוגמת מחקרי שאלה מסורתיים וסקרים מבוססי שאלון.