מלחמת חרבות ברזל: עדינה משה ששוחררה משבי חמאס, ובעלה סעיד נרצח ב-7 באוקטובר, התראיינה הבוקר (חמישי) בגל"צ. בפתח הראיון אמרה: "אין לי מדינה, ראש ממשלה או דגל. אני לא יכולה לראות את הדגל והאנשים שסוגדים לו - אני הייתי כזאת, בכל יום עצמאות היו אצלי דגלונים - ואיפה הדגל הזה היה? האמונה שלי בו הייתה נאיביות?".
"היו שם מכלאות", סיפרה על השבי. "ניגשתי, והיה חשוך לגמרי. ראיתי את ירדן ביבס ועופר קלדרון. שאלתי 'למה אתם במכלאה?' והם אמרו שהם לא יודעים. כששאלתי אם התעמתו עם חמאס - הסתבר שכן".
הפלסטינים המומים: ״המסתערבים היו מחופשים לנשים וחטפו את המחבל מבית החולים״ | תיעוד
״אני לא ישן בלילה": המעורבות האיראנית בהברחות הסמים והנשק לישראל | ראיון מיוחד ל'מעריב'
״נתתי לזה יומיים ופניתי למפקד של הכיתה ששמרה עלינו. אמרתי לו ששמעתי קולות בעברית, אמרתי לו 'הם מניר עוז'. הוא אמר לי 'מניר עוז? איך את יודעת?'. אמרתי לו שיביא אותם להיות איתנו, ואחרי יומיים הוא הביא את שניהם אלינו לשעה. ואז החזיר אותם בחזרה למכלאה. למחרת הביא אותם עוד פעם לשעתיים", הוסיפה בכאב.
משה נשאלה אם ירדן ביבס ידע מה קרה לשירי ולילדים, והשיבה: ״הוא ידע להגיד לנו שהוא יצא אל החמאסניקים מהממ"ד. לא נשאר בממ"ד. שירי והילדים נשארו בממ"ד".
"הוא אמר 'אני מאוד מקווה שלא נכנסו אליהם כי כל המחבלים שהיו אצלי בבית תפסו אותי והובילו אותי למקום המפגש בקיבוץ, משם לקחו לחאן יונס. כך הוא האמין הרבה זמן", שיתפה בכאב.
בסיום הראיון אמרה: "בשלב מסוים הלכתי לברר עם החמאס אם שירי והילדים נמצאים עם חמאס. אמר לי שייקח זמן לברר. יצרתי מההתחלה יחסים טובים והוגנים עם חמאס. הבנתי שזה יעשה לנו טוב".