את הרווח הפוליטי שעשוי גדעון סער להניב מהמהלך הפוליטי המדובר של השבוע – פיטורי גלנט וכניסתו למשרד הביטחון – כמעט מיותר לפרט, הוא שקוף. בימין הממלכתי סיעתו מזמן הפנימו כי ריצה עצמאית בבחירות הקרובות אינה אופציה עבורם ותוביל אותם רק למקום אחד – הביתה. הניסיונות להתאחד שוב עם בני גנץ שנעשו גם אחרי היפרדותם, לא הניבו פרי, כצפוי. גנץ העביר לסער מסר כי הוא מוכן לשקול שריון מספר מקומות עבורו ועבור אנשיו, אך ההצעה שסער קיבל בסופו של דבר, רק הוכיחה לו כי אופציית גנץ אינה רלוונטית.
המגעים הראשוניים עם אביגדור ליברמן הובילו לאותה מסקנה. ליברמן ניגש לבדיקות האיחוד האפשרי עם סער, בעודו בלאו הכי סקפטי לגביהן. על פי הסקרים וההערכות שנעשו, הימין הממלכתי לא הוסיף הרבה נקודות אלקטורליות. לעומת זאת, מבחינת ליברמן, סער דרש יותר מדי תמורת האיחוד.
מתחת לרדאר: המהלך הפוליטי להחלשת בן גביר יצא לדרך
מי התחזה ליוסי פוקס? ההודעה שבלבלה את שרי הממשלה
מבחינת ליברמן, הדרישה להישאר סיעה עצמאית בתוך המפלגה המשותפת שמה סוף למגעים. סער וחבריו הגיעו למסקנה כי נכון לעכשיו האפשרות הריאלית היחידה להתחזק פוליטית ולפתוח אופציות לעתיד היא לחזור לזרועותיו של נתניהו, בינתיים – בתור מפלגה עצמאית בתוך הקואליציה.
בשונה ממה שפורסם בנושא ההסכם המתגבש בין הימין הממלכתי לליכוד, לא סער היה זה שביקש לבדוק את האפשרות של מיזוג מפלגות. ההצעה הגיעה דווקא מהליכוד. ברור גם מדוע. מבחינת נתניהו ומבחינת יריב לוין המנהל את המו"מ, כל עוד סער ואנשיו יישארו קבוצה פוליטית עצמאית בתוך הקואליציה – הסיכוי לעזיבה פתאומית או לתרגיל פוליטי אחר יישאר גבוה. "אם יהיו חלק מהליכוד, הם לא ילכו לשום מקום", טענו מי שתמכו בהצעת שריונים לסער ולחברי סיעתו.
עד נקודת העצירה של המו"מ בגלל ההתפתחויות הביטחוניות, ביום שני השבוע, יו"ר הימין הממלכתי טרם החזיר תשובה באשר לאפשרות להתמזג עם הליכוד כחלק מההסדר. לטענת גורמים בליכוד, אם בסוף אכן ירצה סער במהלך המיזוג, הוא יצטרך לבחור בין ביסוס עתידו הפוליטי בתוך הליכוד לבין תיק הביטחון.
מבחינת סער אין כאן שאלה. תיק הביטחון זה הבסיס והתנאי למהלך כולו. גם כי אסטרטגית סער יודע מה הוא רוצה לראות ברצועת עזה ובחזית הצפונית, והאסטרטגיה שלו שונה בתכלית מהאסטרטגיה שמיושמת כעת בשתי הכרזות. מבחינה פוליטית, סער, ככל הנראה, סבור כי אם משהו מסוגל לשפר את מעמדו האלקטורלי ולאפשר למפלגתו ריצה עצמאית בבחירות – זה אך ורק תפקיד שר הביטחון.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב