עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, נשאה היום (שלישי) דברים בעצרת ״שרים יחד לשובם״ בכיכר החטופים, בהשתתפות משפחות החטופים ומאות אנשים נוספים.
בפתיחת דבריה אמרה: ״בעוד שבוע יחול ראש השנה, ומידי לילה נשמעת תפילת הסליחות מכל עבר. בהרבה בתי כנסת משלבים תחינה ובקשה לקב"ה: 'שים בליבם של המנהיגים את ההכרה שכבר די! חייבים להחזיר את החטופים! את ילדינו, הורינו ואחינו הנמקים בשבי החמאס האכזרי'".
אזעקות חריגות בעתלית; צה״ל יצא לגל תקיפות עוצמתי בלבנון
"אומרים שאסור לפדות במחירים מופרזים", המשיכה בר שלום, "ואני שואלת – היש מחיר לחיי אדם? הרי כל המציל נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא! ברור מעל לכל ספק שהחטופים נמצאים בסכנה ודאית – ומי שמתעלם עובר על 'לא תעמוד על דם רעיך', היכן הערבות ההדדית? להיכן נעלמה האמירה: 'תדע כל אם עברייה כי צה"ל יעשה הכל!'"
"ש"ס", קראה, "האם כך ממשיכים את מורשת מר"ן – מורשת מור אבי זצ"ל, שאת קולו בעניין השבויים שמענו בהקלטות בבהירות ובהחלטיות? והוא מצווה על פדיון שבויים ומבטל את כל החומות שמסביב לנושא הזה".
"אני שואלת את 18 הנבחרים החרדים בכנסת: הרי התורה קובעת כי הודאות העכשווית גוברת על חשש עתידי! מה קורה לנו? אני רוצה להזכיר את פסיקת הרמב"ם כי פדיון שבויים היא מצוות עשה מן התורה. עשה! לא בהימנעות ממצוות עשה מן התורה! צריך לעשות אותה לפני שיהיה מאוחר מדי".
"אנחנו חייבים לבחור בערכים המקודשים", אמרה בר שלום בסיכום דבריה, "היהודיים והמוסריים ולהציל את כולם – את ילדינו, הורינו, אחיותינו ואחינו. להציל את כולם. ויפה שעה אחת קודם!"
סיגלית כהן, אמו של החטוף אליה כהן, הוסיפה: "בעוד כעשרה ימים נציין את יום השנה לחטיפה ונזכור את הטבח הנורא שעבר עם ישראל, ואני שואלת אתכם – האם למדנו משהו מאותו יום ארור? כל כך הרבה זמן שאני מתגעגעת לאליה, מתפללת ומייחלת שהסיוט הזה כבר יגמר ושהם כולם יחזרו, אך בכל פעם ששואלים אותי מתוך נימוס, מהרגל, מהתעניינות 'מה שלומך? מה חדש?'. אני עונה שנגמרו לי המילים ואני רק מתפללת לנס שיחזיר אותם".
אילה דקל, ראש הישיבה החילונית בינ"ה, אמרה: "לפני כמה זמן עמדתי כאן בכיכר בקבלת שבת וסיפרתי משהו מתוך פרשת השבוע, תוך כדי שאני מדברת קם מישהו בקהל וצעק עלי – פשיסטית, תפסיקי, די עם הפשיזם הזה. די! עצרתי בבהלה, בכל זאת, יש הרבה אנשים מסביב שמקשיבים לי. אבל אז הבנתי, שאולי אני לא עשיתי משהו בכוונה, או לא עשיתי משהו בכלל אבל איכשהו, הוא נפגע. משהו שאמרתי פגע בו".
"והרי כולנו כל כך על הקצה", המשיכה, "כל דבר קטן יכול לגרום לנו להיפגע. אנחנו נזעק מכאן אלפי סליחות יחד, נביט למטה אל המנהרות של עזה, למעלה אל השמים השחורים וגם אל הצדדים ונתחנן בסליחה. ובסליחה הזו יש גם לקיחת אחריות, הבנה עמוקה שגם לנו יש חלק בזה, לכל אחד ואחת מאיתנו, הבנה עמוקה שכולנו צריכים לעשות כל מה שאפשר למען החטופות והחטופים, למען האחדות, למען הביחד שלנו, למען המדינה".
