כמו כל המציאות שהשתנתה ללא היכר מאז השבעה באוקטובר, גם בכנסת הבינו מהר מאוד שהעבודה השוטפת במשכן חייבת לעבור התאמה למצב החדש שנוצר - בייחוד ביחס לסוגיית החטופים והמחאה להשבתם.
אמיר אוחנה תחת מתקפה: "הצעת החוק שלו עלתה באופן מגוחך ולא רציני"
זמן קצר אחרי אותה שבת שחורה, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה קיבל יחד עם הנהלת הכנסת החלטה חסרת תקדים לפתוח את שערי המשכן בפני נציגי המשפחות ולאפשר להם לא רק גישה מלאה, אלא גם פתח רחב, שיאפשר להם לפגוש את חברי הכנסת בצורה זמינה וישירה. הכנסת הפכה לפלטפורמה המרכזית של המשפחות להביא לידי ביטוי את זעקתם - הישר בפנים של נציגי העם ועם חשיפה תקשורתית בולטת. מאז אוקטובר אשתקד, דיוני הוועדות נפתחים בהצהרות של נציגי משפחות החטופים ועם הזמן אפשרות זו התרחבה גם למשפחות שכולות.
מצד הכנסת יודעים לספר שההחלטה של אוחנה הייתה אכן תקדימית, שהרי בכנסת הקפידו לאורך כל השנים להשאיר מחאות והפגנות מחוץ למשכן, אלא שההבנה היא שמדובר בנושא חריג ביותר והוחלט לשנות במיוחד את הנהלים. הקשר בין הכנסת לנציגי המשפחות מנוהל ע"י ליאת שמעוני-קונצקי, ראש אגף טקסים ואירועים ואחת הדמות הבכירות בהנהלת הכנסת, שאחראית לספק סיוע וטיפול בכל הצרכים והבקשות. בנוסף, ישנו אזור מיוחד שמוקצה לשהות שלהם וישנה השקעה של משאבים כספיים משמעותיים להקל על משפחות החטופים בזמן שהם בכנסת, כולל מימון הארוחות במזנוני הכנסת.
אודי גורן, בן דודו של טל חיימי ז"ל שגופתו מוחזקת בשבי חמאס ומי שמנהל את הקשר בין מטה משפחות החטופים לפעילות במשכן הכנסת, מתאר כי בתחילה הכנסת קיבלה את משפחות החטופים בזרועות פתוחות, במיוחד צוות הכנסת, שהיה מאוד עוזר ומקבל מהרגע הראשון. גורן ציין: "מבחינת צוות הכנסת מהרגע הראשון הם היו הכי עוזרים וממש פתחו את זרועותיהם ועשו כל מה שהם יכולים, בתוך המגבלות שיש בכנסת". הוא הסביר שזה נבע מהבנה עמוקה שנושא החטופים הוא "הנושא הכי בוער במדינת ישראל", והכנסת, כבית העם, הייתה הבמה הטבעית ביותר לדון בו.
עם זאת, גורן ציין כי כעת הם חווים הגבלות מסוימות על פעילותם. הוא הסביר: "עם הזמן, הרגשנו בצורה מאוד מאוד ברורה הצרת הצעדים שלנו, בין אם זה פתאום שאפשר ללבוש רק חולצות רשמיות של המטה, אסור להגיע עם חולצות חטופים אחרות, בין אם זה השלטים שאנחנו מחזיקים, בין אם זה הגבלה על כניסה למליאה". הוא ייחס את ההחמרה בכללים בחלקה לחפיפה בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי בהנהלת הכנסת הבכירה, ובמיוחד ציין את ההשפעה של יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה, שהוא חבר במפלגת השלטון.
באשר ליחסם של חברי הכנסת, גורן תיאר תגובה מעורבת. הוא אומר: "יש הרבה חברי כנסת שמאמצים אותנו על ליבם ורוצים להשפיע כמה שיותר", בעוד שאחרים מוצאים את המסר שלהם פחות נוח לשמיעה. גורן הדגיש: "אנחנו לא באים להשפיע על החלפת הממשלה, אנחנו באים להשפיע על דבר אחד בלבד... אנחנו דורשים שבתוך סדרי העדיפויות של הממשלה, הדבר הראשון יהיה החטופים". הוא ציין כי יכולתם לדבר ולהשפיע משתנה בין יושבי ראש הוועדות השונים, כאשר ההבדל קשור יותר לאישיות הספציפית מאשר לשיוך המפלגתי.
מהצד השני עומדים חברי הכנסת ובעיקר ראשי הוועדות, שצריכים לנווט ברגישות בין המשפחות לניהול השוטף של העבודה הפרלמנטרית. לאורך השנה היו אינסוף רגעים קשים ומרגשים כשבני המשפחות דיברו ברחבי המשכן, וגם אירועים של חיכוכים ומתח מול חברי הכנסת, שלעיתים גלשו לתקריות לא נעימות, כמו סילוקו של דני אלגרט מוועדת החוקה שעורר סערה וביקורת חריפה.
ח"כ פנינה תמנו-שטה (המחנה הממלכתי) סיפרה את הזווית שלה, בתור יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה: "החובה שלנו כנבחרי ציבור זה לשרת את הציבור, ובוודאי לעמוד לצד מי שחווים תופת וסיוט יום יום מאז הטבח ב-7.10. התחושה שלי שבתור ראש ועדה אני חייבת היות מגויסת למען למשפחות ולתת להם במה ומרגישה שזו השליחות של המאבק איתם להחזרת יקיריהם, לדאוג למעטפת שהמשפחות זקוקות ולעשות הכל שלא ירגישו ניכור וריחוק מנבחרי הציבור".