הדיונים הקדחתניים על הטיימינג הנכון לפיטורי גלנט נמשכו בסביבת נתניהו שבועות על גבי שבועות. החשש מ"ליל גלנט 2" היה זניח ולא זה שעיכב את ההחלטה, אלא המסרים שבכירי ממשל ג'ו ביידן העבירו לנתניהו בנוגע לכוונותיו להיפטר משר הביטחון שלו, שלא השתמעו לשתי פנים והיו מזהירים עד מאיימים.

על כן, נתניהו התייסר, התלבט, ולא היה מסוגל לחתוך. עד שהגיעה ההברקה הגאונית לנצל את ליל הבחירות האמריקאיות. באותן שעות יהיה לחברי גלנט בוושינגטון במה לעסוק ובמה להתמקד, וכך גם לתומכי גלנט בישראל, שעקבו אחר המתרחש מעבר לים.

ההחלטה לפטר את גלנט ב-5 בנובמבר נפלה לפני שבועות מספר. מבחינת נתניהו צריך היה למהר, כי ניצחון של האריס היה הופך עבור גלנט לפוליסת ביטוח ותוקע אותו עם שר ביטחון לא רצוי עד סוף הקדנציה.

ובכן, הפור נפל, העיתוי נבחר, אך נותר החלק החסר בפאזל, ושמו גדעון סער. בתוכנית של נתניהו הצטרפותו המלאה של סער ואנשיו הייתה כרית ביטחון קואליציונית וקדמה לפיטורי גלנט. המו"מ עם סער הואץ והושלם בדקה ה־90 – מה שאפשר לנתניהו להוציא אל הפועל את החלק המרכזי במהלך – הדחת גלנט.

אף שבלשכת שר הביטחון המודח טענו כי הופתע מהודעת נתניהו ועודכן על הפיטורים בשיחת ארבע עיניים קצרה עם ראש הממשלה – על פי גורמים המקורבים ללשכת שר הביטחון, המודיעין על עיתוי ההדחה הגיע לידי גלנט יומיים קודם לכן. הוא מצידו עשה את המיטב והוציא הודעה על 7,000 צווי גיוס שישוגרו לחרדים (אף שבמקור תוכנן להוציא כמחצית ממספר הצווים).

המהלך היה נכון, לקשור את הפיטורים לסוגיית הגיוס, ולפחות לנסות להדליק את המחאה, אך לא תפס. נתניהו רשם ניצחון, ולמחרת קם לשחר של יום חדש במצב כמעט אידאלי מבחינתו: בלעדי גלנט במשרד הביטחון, ועם דונלד טראמפ בעוד כחודשיים וחצי בבית הלבן. 


הטור המלא יתפרסם מחר ב"מעריב"