מאמר מקיף שפורסם השבוע במגזין היוקרתי Foreign Affairs חושף כיצד קרסה האסטרטגיה הישראלית במזרח התיכון. המומחים מריה פנטאפי ובאדר אל-סאיף מציגים תמונה מורכבת של משחק כוחות אזורי שהתפתח בניגוד מוחלט לציפיות הישראליות.
בעשור האחרון, ובמיוחד מאז חתימת הסכמי אברהם ב-2020, נשענה ישראל על הנחה שעוצמתה הצבאית, המודיעינית והטכנולוגית תקנה לה בעלות ברית בקרב מדינות המפרץ הערביות. כותבי המאמר ב-Foreign Affairs מגלים כי בחודשים האחרונים, האמינו גורמים ישראליים שדווקא הסלמה תטה את המאזן האזורי לטובתם: מלחמה רחבה בין ישראל לאיראן ושלוחותיה תאלץ את מדינות ערב, ובפרט את סעודיה, להתייצב סופית לצד ישראל.
אולם, קובע המאמר, הנחות היסוד הישראליות התבררו כשגויות לחלוטין. המלחמה בעזה וההסלמה האזורית דווקא מקרבות את סעודיה לאיראן. על פי הניתוח ב-Foreign Affairs, למרות שפעולות ישראל אמנם פגעו באויבי סעודיה, כמו החות'ים בתימן וחיזבאללה בלבנון, החשש ממלחמה כוללת במזרח התיכון - ומדומיננטיות ישראלית באזור - הניע את ריאד למתקפה דיפלומטית.
"סעודיה", כך נכתב במאמר, "שבה והתחייבה באופן פעיל לרעיון המדינה הפלסטינית", תוך שמירה על אפשרויות אסטרטגיות פתוחות - הן מול ארה"ב מחד, והן מול איראן וסין מאידך. המומחים ב-Foreign Affairs מדגישים כי ההסלמה הישראלית מול איראן ושלוחותיה דווקא דוחפת את טהרן, החוששת מבידוד, להעמיק את שיחות הביטחון עם ריאד ולהציע למדינות המפרץ ערבויות ביטחוניות משמעותיות יותר.
המאמר חושף כי הגישה הסעודית החדשה מבקשת להפוך את הממלכה למייצבת מרכזית במזרח התיכון. ריאד, לפי הניתוח, משחקת משחק כפול: היא ממשיכה בשיחות עם ארה"ב על נורמליזציה עם ישראל בתמורה להסכם הגנה אמריקאי, אך מתנה זאת בהקמת מדינה פלסטינית ובמקביל מטפחת את הקשר עם טהרן.
"ההנחה שסעודיה תעדיף את ישראל על פני איראן מתבררת כשגויה", כותבים המומחים ב-Foreign Affairs. לפי המאמר, הממלכה מובילה מהלך רחב היקף שכולל הקמת בריתות חדשות והובלת קואליציות בינלאומיות. באוקטובר האחרון, למשל, אירחה דוחא את הנשיא האיראני בפסגת דיאלוג שיתוף הפעולה האסיאתי, שם חיזקו מנהיגי המפרץ את סולידריותם עם הפלסטינים וגינו את "התוקפנות הישראלית".
המאמר ב-Foreign Affairs חושף התפתחות דרמטית נוספת: המועצה לשיתוף פעולה במפרץ אירחה מפגש שרים משותף עם איראן, הראשון מזה יותר מ-17 שנה. במפגש זה, מדגישים הכותבים, הצהירו מדינות המפרץ על סירובן לאפשר שימוש בשטחן ובמרחב האווירי שלהן לתקיפות נגד איראן.
"ישראל מהמרת", קובעים המומחים במאמר, "על התקווה שההסלמה תטה את מאזן הכוחות האזורי לטובתה". אולם המציאות, כך על פי Foreign Affairs, מורכבת יותר: סעודיה נשענת פחות על ארה"ב, מחזקת את קשריה עם סין, ומעמיקה את השיחות הביטחוניות עם איראן. "סוגיית המדינה הפלסטינית", מציין המאמר, "אינה יכולה עוד להיות מטואטאת מתחת לשטיח".
בשורה התחתונה, קובע המאמר ב-Foreign Affairs, על וושינגטון להבין שסעודיה חזקה משרתת את כולם: היא יכולה לדלל את כוחה של איראן ובמקביל לדחוף את ישראל להגיע להסדר עם הפלסטינים. "בכך", מסכמים הכותבים, "הסעודים נמצאים בעמדה ייחודית לעצור את הלחימה שזורעת הרס במזרח התיכון".
המאמר ב-Foreign Affairs מצביע על תפנית היסטורית בגישה הסעודית. בניגוד להערכות ישראליות, סעודיה מעולם לא ראתה סתירה בין האינטרסים הלאומיים שלה לבין תמיכתה במדינה פלסטינית. "שתי המטרות", כותבים המומחים, "היו חלק מאסטרטגיה מדורגת שהחלה בהסכם ההגנה האמריקאי-סעודי, ואמורה הייתה להמשיך בדיון על מדינה פלסטינית בתיאום עם הרשות הפלסטינית".
על פי הניתוח ב-Foreign Affairs, מנהיגי סעודיה מאמינים שעליהם להוביל את האזור ולתמוך במדינה פלסטינית כדי להבטיח את ביטחונם הלאומי. "התמיכה בריבונות פלסטינית", נכתב במאמר, "מעניקה לריאד הזדמנות לאחד את מדינות המפרץ האחרות בעמדת ביניים בין איראן לישראל, ומחזקת את מעמד הממלכה ככוח אזורי וגלובלי".
"למרות שהנשיא הנבחר טראמפ עשוי לנסות לקדם נורמליזציה בין סעודיה לישראל בדומה להסכמי אברהם", מתריעים כותבי המאמר ב-Foreign Affairs, "על סעודיה לקדם תחילה פתרון שתי מדינות". לדבריהם, על ארה"ב לברך על מאמץ סעודי כזה כדרך לסיים את הסכסוך האזורי הנוכחי.
"מעל הכל", מסכם המאמר ב-Foreign Affairs, "על וושינגטון להבין שסעודיה חזקה יותר משרתת את כולם". היא יכולה למתן את כוחה של איראן ובמקביל לדחוף את ישראל להשלים עם הפלסטינים. "בכך", חותמים המומחים, "הסעודים נמצאים בעמדה ייחודית לעצור את האלימות שזורעת הרס במזרח התיכון".