דובר המחנה הציוני, עופר נוימן, מסעיר את הרשת לאחר ביקורת חריפה שמתח בעקבות צפייה בסרט "המתנחלים", שעורר הרבה מאוד אמוציות משני צידי המערכת הפוליטית מאז ששודר. נוימן, אחת מדמויות המפתח בסביבתו של יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, ביקר בצורה קשה את ההתנהלות מול אנשים ספציפיים, ואף הגדיל וכתב כי המתנחלים "בנו בתים על חשבון הדם של החברים שלנו.
הם בנו בריכות על חשבון הדם של הילדים שנרצחים". מאוחר יותר מחק חלקים מהפוסט, אך זה היה מאוחר מדי, והפוסט המקורי אף צולם ונשלח ברחבי הרשת. רבים מהגולשים דרשו לפטר את נוימן לאלתר בעקבות הדברים הקשים שכתב. ח"כ הרצוג מיהר להגיב ברשתות החברתיות ומתח ביקורת אף הוא על הדברים.
הרצוג עצמו אמר: "הפוסט של עופר נוימן, הדובר שלי, הוא ביקורתי מאוד, בוטה מאוד ושגוי מאוד כי הוא מייצר הכללה שאיני מוכן לקבל ומשתמש בדימויים שאסור לנו בשום פנים ואופן להשתמש בהם. אני פוגש מתנחלים כמעט מדי יום, תנועת העבודה היתה זו שעודדה ובנתה את חלק ממפעל ההתנחלויות וגם אם יש לנו ביקורת על מנהיגות המתנחלים הם לעולם היו ויהיו אחים שלנו וחלק ממשפחתנו המורחבת".
"קראתי לעופר הבוקר והיתה לנו שיחה קשה, לא על הביקורת, גם לא על העלאת פוסט פוליטי שלא בידיעתי אלא על השימוש בהכללות ובדימויים פסולים שכאלה. זה אפילו לא קשור לכך שאנחנו אנשים פוליטיים, אלא לעצם היותנו בני אדם. אז חופש ביטוי כן. הסתה והכללות לא, ושנאה בטח שלא. זה נכון לדובר שלי וזה נכון לכל אחד מאיתנו".
השר אורי אריאל הגיב לדברים ואמר: "פעם בתנועת העבודה ראו בהתיישבות ערך והקימו ישובים והבטיחו את פיתוחם, כיום חברי המפלגה וגם עוזריה מייצרים שנאה כמו קיצוני מר״צ ושלום עכשיו.
ח"כ סמוטריץ הוסיף: "כל עוד השמאל בונה את האסטרטגיה שלו על זרימת שנאה וניסיון לסכסך את החלקים בחברה הישראלית אלו באלו אין לו שום סיכוי להנהיג את המדינה. שפיר ושמולי תוקפים את הסיוע ליו"ש ומנסים לסכסך את מתיישבי יו"ש עם מתיישבי עוטף עזה והפריפריה, הדובר של הרצוג כותב עלילות דם ואושרת קוטלר מחפשת מתנחלים שפויים. העם בישראל מאוחד, מבין שאין סתירה בין דם לדם ושיישובי יו"ש זכאים למרכזי חוסן בדיוק כמו ישובי עוטף עזה. העם בישראל הוא מאמין ואופטימי והוא לא סובל את אסטרטגיית השנאה של השמאל.
ח"כ יהודה גליק הוסיף: "אין לנו עניין להיגרר למריבות מקבלים על עצמנו להיות מהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים. הכל למען שמו באהבה. השמצות ונאצות פוגעות במשמיצים ובמנאצים ולא במושא ההשמצה".
"המתנחלים ניצחו כי מישהו היה טיפש מספיק כדי לפחד מהם"
"מי זו דניאלה וייס?! מי זה הרב לוינגר?! למה לעזאזל האנשים האלה ראויים להנהיג ציבור? למה מישהו לא היה אמיץ וחזק מספיק לשים אותם בכלא? מה? הם נלסון מנדלה? איזה בסיס מוסרי מעוות גרם לכך שהאנשים האלה יכלו לצעוד בשביל לעבר המוות של אלפי ישראלים בלי שאף אחד יגיד להם: הגזמתם! אתם רוצחים שפלים. מקומכם בכלא. איך פרס נתן להתנחלויות לקום? איך אשכול לא ראה שזה ממאיר? איך זה עבר ליד?
אחרי שגודלשטיין הרוצח המתועב ריסס ערבים מתפללים רבין עמד ואמר "אתם לא חלק מקהל ישראל. אתם בושה לציונות וחרפה ליהדות". איך יכול להיות שמאז לא נמצאו האנשים שיגידו להם את זה? איך יכול להיות שהשלמנו עם המופרעים האלה שרוקדים עם סכינים על גבעות כאילו הם משחררי הארץ.
תקוע היא לא דגניה. תפוח היא לא קרית שמונה.
זה לא להקים מחדש את דימונה ולא לברוא פה מדינה.
הם ניצחו אותנו כי אף אחד לא נתן להם פייט אמיתי.
יש רגע בסרט בו דניאלה וייס מספרת בגבורה איך היא עמדה באמצע כפר ערבי אחרי יידוי אבנים ואמרה למנהיג הכפר "זה לא יהיה יותר". אני לא בעד יידוי אבנים אבל בואו נודה על האמת, אם מישהו היה עומד מול האישה הזו הייתה ועושה את אותה הצגה פאתטית של קשיחות היא הייתה בורחת, נרגעת ושוכחת את כל האומץ הדבילי שהביא אותה לשם.
אבל אף אחד לא עמד מולם. אף אחד לא דיבר איתם באותה שפה קשוחה ובטוחה כמוהם. אף אחד לא עצר את הטירוף שלהם מלהשתלט על העתיד שלנו.
הם (מנהיגי גוש אמונים ומפעל ההתנחלויות) כמו ילדים שמישהו שכח להגיד להם "זה לא!". הם לא מתוחכמים כמו שאנחנו עושים מהם. הם לא אמיצים כמו שנראה לנו. הם לא מפחידים כמו שהם נהנים שאנחנו חושבים. הם אנשים שאיבדו את השפיות ומוכנים להקריב אותנו על מזבח הטירוף שלהם. את זה צריך להפסיק.
הסרט הזה הוא צפיית חובה והוא גם קריאה חריפה למעשה. לכוחות בטוחים ואמיצים שיעמדו מולם. הם לוקחים לנו את המדינה ואנחנו בדיון עקר. הם חומסים את מה שמתו בשבילו עשרות אלפים ואנחנו משקשקים מהם. הסרט הזה הוא צפיית חובה והוא בעיקר בעיקר קריאת השכמה.
**כמובן שזו דעתי האישית ואינה משקפת את עמדת המחנה הציוני או העומד בראשו".
לפני כן עוד אמר ראש המטה, יו"ר האופוזיציה, אייל שויקי, מסר בתגובה: "כמובן שהדברים אינם על דעתו של הרצוג והוא לא מזדהה איתם כלל ועיקר. חלק מהדברים מיותרים ובוטים. הרצוג הבהיר לנוימן כי הטקסט הוא טקסט אומלל שלא היה צריך להיכתב גם אם הם דעתו האישית בלבד".