קשר באפלה: מה עומד מאחורי הניסיון הישראלי לקרב את סודן למערב?

ניק קלוני, אביו של ג'ורג' קלוני, היה נסער. לפני כארבע שנים הוא הפגין עם בנו מול שגרירות סודן בוושינגטון במחאה על היחס של שלטונות סודן לנובים, אחת הקבוצות האתניות במדינה. במהלך ההפגנה נעצרו השניים. מעצרם עורר תשומת לב בינלאומית. תצלומים של האב ובנו באזיקים פורסמו בכל רחבי העולם. "עומר אל־בשיר, נשיא סודן, ממשיך עם הטריקים שלו", אמר לי ניק קלוני בשיחת טלפון מביתו בארצות הברית אחרי ששוחרר מהמעצר. "הוא הורג את אנשיו ומרעיב אותם. עוררנו את תשומת לבו של העולם לבעיה. בשואה לא עשינו דבר כי לא ידענו דבר. בדארפור אנחנו יודעים מה קורה, ואפשר לעצור את הזוועה".

בשבוע שעבר פורסם בעיתון "הארץ" בידי ברק רביד שישראל פנתה לממשלת ארצות הברית ולממשלות באירופה וביקשה מהן שישפרו את יחסיהן עם סודן על רקע ניתוק היחסים בין סודן לאיראן והתקרבותה של סודן לערב הסעודית. בישראל מקווים שלהתקרבות בין סודן לערב הסעודית יהיו השלכות על הקואליציה הסונית - מדינות המפרץ, מצרים, ירדן וטורקיה - שיהוו גוש חוסם לאיראן ולשאר המדינות השיעיות באזור. אולם במהלך הניסיון להתקרב לגוש המדינות הסוניות, נראה שישראל לא מהססת לשמש מליצת יושר של משטר סודני רודני.

אלא שבסודן לא בהכרח רואים את המהלך הישראלי בעין יפה. אתמול פורסם ב"הארץ" שבכירים בממשלת סודן התייחסו לפרסום בעיתון ואמרו כי מדובר בניסיון ישראלי "לגזור קופון" מההתפתחויות החיוביות ביחסים בין סודן לבין ארצות הברית.

עומר אל־בשיר שולט בארצו ביד רמה כבר 27 שנים. זה שמונה שנים הוא מבוקש על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג על פשעי מלחמה בדארפור. לפני 19 שנים הטילה ארצות הברית אמברגו מסחרי על סודן בהנהגתו של אל־בשיר. ההפגנות של ג'ורג' קלוני ואביו ניק נגד אל־בשיר לא הצליחו לרכך את עוולות המשטר. דוחות של ארגונים שונים חושפים בשנים האחרונות רציחות של מי שנתפסים כמתנגדי משטר, הגליות ואונס.

זו לא הפעם הראשונה שישראל משמשת מליצת יושר של משטרים אפלים. בימי האפרטהייד בדרום אפריקה, למשל, הפעילה ישראל משרד יחסי ציבור שניסה לרומם את המשטר הדרום־אפריקאי, סוחר הנשק מאיר מיוחס סייע לרודן הזאירי מובוטו ססה סקו לשפר את תדמיתו בארצות הברית, סוחרי נשק ישראלים המקורבים לרודנים אפריקאים משיאים להם עצות שמסייעות להם להילחם במעמדם הרעוע בעולם. אולם לא לעתים קרובות ישראל הרשמית פועלת במערב למען משטר רודני כמו זה של אל־בשיר כדי לעודד את התרחקותו מאיראן.

בשנה האחרונה סגר אל־בשיר, שבמשך יותר מ־20 שנה הפגין קרבה לאיראן, את מרכזי התרבות האיראניים בסודן - ולפני כשנה אף שלח מטוסים סודניים כדי להפציץ כוחות פרו־איראניים בתימן. את איראן החליפה ערב הסעודית. הקשרים של סודן עם ערב הסעודית משתלמים כלכלית: סודן תקבל תמיכה של שני מיליארד ורבע דולרים מערב הסעודית. הממלכה אף הבטיחה לפתח שטח חקלאי ענק במזרח סודן. במדינה שבה כ־80% מתפרנסים מחקלאות, הבטחה מעין זו היא בשורה של ממש.

מלחמה עקובה מדם

הנשיא הסודני אל־בשיר (72) נולד במשפחה כפרית לא הרחק מחרטום הבירה, למד במכללות צבאיות בקהיר ובחרטום ונלחם בצבא מצרים במלחמת יום הכיפורים. ב־89' הפיל בהפיכה צבאית את ראש ממשלת סודן, סאדיק א־מהדי, השעה מפלגות שהיו עלולות להוות אופוזיציה למשטרו, ריסק את ועדי העובדים והפעיל את החוק האסלאמי ברוב חלקי המדינה.

אל־בשיר חי הרחק מעין התקשורת, ומעט ידוע על חייו הפרטיים. בעצרות המוניות הוא מקפיד להופיע בבגדי צבא, ולא אחת בעת נאומיו הוא מניף באיום את מקל ההליכה שלו. מכריו אמרו לתקשורת המערבית שהוא נתון להתקפי זעם וכי כבודו וגאווה עצמית חשובים לו יותר מכל. יש לו שתי נשים; האישה השנייה היא אלמנה של גיבור המלחמה הסודני אברהים שמס א־דין. הוא חשוך ילדים, והונו האישי הרשמי מוערך בכמיליארד דולר. על פי מסמכי ויקיליקס, אל־בשיר העביר לבנקים במערב תשעה מיליארד דולר. במסמכים מצוטט בכיר אמריקאי, ולדבריו לו ידע העם הסודני מה שוויו האמיתי של אל־בשיר - דעת הקהל הייתה שהוא גנב.

אלא ש"דעת הקהל בסודן" היא מונח חמקמק שכלל אינו קיים. אחרי 27 שנות שלטונו של אל־בשיר ושנים ארוכות של סנקציות אמריקאיות בתגובה לשיתוף הפעולה של סודן עם ארגוני טרור ולהתנהלותה בדארפור, מצבה של האוכלוסייה בסודן עגום. כמחצית מ־37 מיליון תושבי סודן חיים מתחת לקו העוני, והתוצר לנפש עומד על 4,069 דולר (בישראל, לעומתה, התוצר לנפש עומד על 35,431 דולר). כמו כן, יש בסודן 36.9% אינפלציה, 14.8% אבטלה ושיעור נמוך במיוחד של עבודת נשים (28%). ההשקעה בחינוך, בשיעור של 2.2% מהתוצר הלאומי, פוגעת בעיקר בנשים - רק 12.8% מהן לומדות בבית הספר התיכון. נוסף על זה, מתוך כ־11 אלף ק"מ של דרכים במדינה, רק 4,320 ק"מ הם כבישים סלולים, והיא מדורגת במקום 173 מתוך 175 מדינות במדד השקיפות הבינלאומי. אל־בשיר הצליח לרסק כמעט לחלוטין את המדינה השלישית בגודלה באפריקה.

עד לפני חמש שנים היה נראה שכלכלת סודן פורחת ומשגשגת. ב־2010 היא דורגה במקום ה־17 בעולם בצמיחה כלכלית, אולם ב־2011 נפרדה דרום־סודן מסודן אחרי שמונה שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם, שגרמה למותם של 300 אלף סודנים ולהגלייתם מבתיהם של 2.5 מיליון בני אדם. נוסף על ההפרדה הגיאוגרפית והפוליטית, דרום סודן לקחה איתה את מאגרי הנפט של סודן. סודן נותרה עם מכרות זהב וכסף ועם גז טבעי, אבל בהיעדר נפט הידרדרה כלכלתה לתהומות.

זכויות האדם בסודן מופרות כבר שנים. עם 17 אלף ילדים חיילים, מעצרים של אנשי דת שנתפסים כמתנגדים למשטר ומעצרים ועינויים של רופאים שמחו על תנאי העסקתם, סודן היא אחת המדינות הפוגעניות ביותר בעולם. המלחמה בדארפור החמירה את הפגיעה באזרחי המדינה. ב־2003 החלו תושבי דארפור במאבק נגד אל־בשיר, ובתגובה פתח אל־בשיר בטיהור אתני אכזרי והתנגד להכנסת כוח או"ם לאזור. "כן, כפרים נשרפו", הוא אמר בעבר, "אבל לא בכמות שאתם מתארים". שש שנים אחר כך הוגש נגדו כתב אישום לבית הדין הבינלאומי בהאג הכולל עשרה סעיפי אישום, ובהם פשעים נגד האנושות, רצח, עינויים, הגליה כפויה, אונס ומתקפות נגד אוכלוסייה אזרחית. ב־2010 הוצא צו מעצר שני.

אלא שאל־בשיר לא מתכוון להסגיר את עצמו לבית הדין הבינלאומי. בשבע השנים האחרונות, מאז הצו הראשון, הוא מקפיד לבקר רק במדינות שאינן חתומות על הסכמי הסגרה עם הולנד. לאחרונה, בעקבות ביקוריו באוגנדה ובדרום אפריקה, נמתחה ביקורת קשה על שתי המדינות שלא הסגירו אותו. אל־בשיר עצמו, בראיון עיתונאי נדיר לפני כמה חודשים, הביע זלזול בבית הדין הבינלאומי בהאג ואמר שהשופטים והתובעים לוקחים שוחד וכי אפריקה כולה מאוחדת נגד בית הדין. הוא אף הציע לשופטים לאכול את צווי המעצר נגדו.

הזלזול של סודן בקודים בינלאומיים מתבטא גם בשטח. המקרה הידוע ביותר הוא זה של הרופא אחמד עלי מוחמד אוסמן שסייע לקורבנות העינויים והאונס, נעצר ועונה בעצמו. דוח של "יומן רייטס ווטץ'" מ־2014 חשף סדרה של מעשי רצח ואונס בדארפור על ידי היחידה הסודנית הידועה בשם "כוחות הסיוע המהיר". על פי הדוח, מאות בני אדם נרצחו כשסירבו לנטוש את בתיהם, לוותר על עדריהם או כשניסו למנוע מחיילי היחידה לבצע אונס בנשים מקומיות. מחברי הדוח שוחחו עם 212 קורבנות ועם חיילי היחידה שסיפרו שמפקדיהם אילצו אותם לבצע את הפשעים בדארפור. לפי אותו הדוח, ב־2014 נרצחו על רקע אתני בדארפור 400 בני אדם ו־224 אלף הוגלו מבתיהם.

בשנה האחרונה שב אל־בשיר והבטיח לסיים את הסכסוך ארוך־השנים עם דארפור, ולפני ארבעה ימים אף הכריז כי בין סודן לדארפור שורר שלום. צווי המעצר, בכל מקרה, עדיין לא בוטלו. לישראל, אגב, הגיעו כמה אלפי פליטים מסודן; 600 פליטים מדארפור קיבלו מעמד של תושב ארעי, אך איש מהם לא זכה למקלט מדיני.

המורדים התאמנו בארץ

לישראל רומן ארוך־שנים עם סודן, שהייתה לא אחת כלי משחק בין כוחות גדולים הרבה יותר ממנה. ב־1956, עם קבלת העצמאות בסודן, עזבה הקהילה היהודית הקטנה של סודן את המדינה, בד־בבד עם כניסתה של ישראל לזירה הסודנית ותמיכתה באחת המפלגות החזקות במדינה. על פי פרסומים זרים, בשנות ה־60 ישראל תמכה במורדים בדרום סודן, הייתה מעורבת במלחמת האזרחים הארוכה בין הצפון לדרום וחימשה את כוחות הדרום בנשק שנפל שלל בידי ישראל במלחמת ששת הימים. בשלהי שנות ה־60 הייתה המעורבות הישראלית בדרום סודן כה עמוקה, עד שלישראל היה צוות עובדים קבוע בדרום סודן, וכמה עשרות מורדים התאמנו בישראל.

רולף שטיינר, איש עסקים מערבי שהצטרף למורדים בדרום סודן, אף העיד בתחילת שנות ה־70 בבית דין צבאי בחרטום כי ישראל הגיעה להסדר עם אוגנדה, ולפיו המורדים יוכלו להתאמן על אדמת אוגנדה. בספרו "הקשר הישראלי" כתב בנימין בית־הלחמי שעל פי עדויות שונות, ארצות הברית הייתה שותפה למהלכים. בין השנים 1972 ל־1985, שנות שלטונו של ג'עפר נומיירי בסודן, היו הקשרים בין סודן לישראל ידידותיים. בית הלחמי כתב בספרו כי למוסד אף הייתה שלוחה בסודן וכי פעילות המוסד בסודן הייתה מתואמת עם ה־CIA. נומיירי תמך בהסכם השלום בין ישראל למצרים. הפלתו של נומיירי ועליית המשטר הצבאי ציננה את היחסים בין סודן ללוב, אם כי סודן העלימה עין ממעבר יהודי אתיופיה לישראל בשטחה.

אמון מלא

הקשרים של אל־בשיר עם ישראל אינם טובים, אם כי הודות להתערבות הישראלית אצל מדינות המערב, יכול להיות שאל־בשיר ירכך את התבטאויותיו נגד ישראל. לפני ארבע שנים אמר שישראל היא האויבת מספר אחת של סודן, וזאת אחרי פיצוץ במפעל התחמושת ירמוכ בחרטום. הוא אף הזהיר מפני תקיפה סודנית בישראל, ואמר שהמוסד הישראלי וה־CIA האמריקאי עומדים מאחורי דאע"ש ובוקו חראם.

לפי פרסומים זרים, ב־2009 בוצעה תקיפה של חיל האוויר הישראלי בסודן, בשילוב עם כוחות הקומנדו הימי בסודן, נגד שיירת משאיות שהסיעה אמצעי לחימה מאיראן לחמאס דרך סודן. עוד על פי פרסומים זרים, באוקטובר 2012 תקף חיל האוויר הישראלי מפעל סודני שייצר נשק עבור ארגוני הטרור ברצועת עזה. דיווחים כאלה חזרו על עצמם גם ב־2014 וב־2015.

כעת ישראל מנסה להתקרב שוב אל סודן כחלק מניסיונות ההתקרבות למדינות הסוניות ובעיקר לסעודיה, למצרים ולירדן. פגישות ושיחות תכופות נערכות בין אישים ישראלים למקביליהם במדינות האלה. על פי הסוכנות "בלומברג", שלושה ישראלים, ובהם דורי גולד מנכ"ל משרד החוץ, ושמעון שפירא ראש מטה שר החוץ, נפגשו במשך שנתיים, בטרם נכנסו לתפקידיהם במשרד החוץ, עם גורמים בערב הסעודית, ובהם הגנרל הסעודי בדימוס אנואר אשקי.

כמו כן, יצחק מולכו, נציגו המדיני של בנימין נתניהו, ביקר כמה פעמים בקהיר; נתניהו שוחח עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי כמה פעמים לאחרונה. על פי אתרי אינטרנט אמריקאיים המצטטים מקורות ערביים, יאיר לפיד נפגש עם הנסיך הסעודי טורקי אל־פייסל, ראש המודיעין הסעודי לשעבר, וכך גם משה יעלון כשהיה שר הביטחון; לפי דיווחים, ראש המוסד נפגש עם המלך הירדני עבדאללה, והרמטכ"ל גדי איזנקוט שוחח עם המלך.

סודן נכנסת אל המארג הזה. מומחים סבורים כי הסיכוי שתהפוך את עורה, ולצד הפניית עורף לאיראן תתייצב לצדה של ישראל - הוא קטן. הפלסטינים, בכל מקרה, ממהרים אף הם לנצל את חלון ההזדמנויות. אבו מאזן פועל לאחרונה לשיתוף פעולה הדוק יותר עם סודן כדי להצר את התקרבותה של ישראל לאפריקה. לפני שבועות אחדים ביקר בסודן עם משלחת פלסטינית רמת דרג. יש לנו אמון מלא בחוכמתו של אל־בשיר, אמר אבו מאזן לפני שנים אחדות. כעת הוא מתמודד במרוץ על לבו של אל־בשיר לצד ישראל וחמאס. מעניין יהיה לראות מי יזכה בתחרות.

ממשרד ראש הממשלה לא התקבלה תגובה.