אני וה-BDS: כך נראית חזית הפעילות האנטי-ישראלית בארצות הברית

לפני שהתחלתי את לימודי התואר השני שלי באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, רבים סיפרו לי על הפעילות האנטי־ישראלית בקמפוסים בחו"ל. כך למשל, חבר שלמד בלונדון, באחת האוניברסיטאות הטובות בעולם, סיפר לי על השתלטותם של גורמים אנטי־ישראליים ופרו־פלסטיניים בקמפוס ועל האווירה הקשה כלפי ישראלים. למרות כל הסיפורים, שום דבר לא הכין אותי לחוויה של הפעילות הזאת באופן אישי. כבר בשבועות הראשונים ללימודי חוויתי את עוצמת הפעילות וראיתי את השנאה בעיני הסטודנטים האנטי־ישראלים הפעילים. לאחר שנחשפים לפעילות זו באופן אישי מבינים שאין זו פעילות שרוצה לקדם את זכויות הפלסטינים, אלא פעילות שכל מטרתה היא מסע הסתה ודה־לגיטימציה נגד מדינת ישראל ויהודים.

כבר בחודש הראשון ללימודי החלו להיתלות בקמפוס שלטים על מפגש סטודנטים ועליהם הכותרת "מבוא ל־BDS". השלטים דיברו על מדיניות ה"אפרטהייד" של ישראל ועל הדרך שאותה הסטודנטים באוניברסיטה צריכים לנקוט כדי לגרום לאוניברסיטה להפעיל לחץ על ישראל. האירוע אורגן בידי שני ארגוני סטודנטים בקמפוס: "סטודנטים למען פלסטין" ו"קול יהודי לשלום". לפני האירוע נפגשנו כמה סטודנטים, ישראלים ויהודים, כדי להכין פליירים עם עובדות על תנועת ה־BDS. לצערי הרב, בזה הסתכמה ההסברה הישראלית באירוע: ארבעה סטודנטים אמיצים, תוכנת וורד ומכונת צילום.

באירוע היה אסור לצלם, להסריט או להקליט. כשצילמנו בחשאי, המארגנים איימו לקחת את המכשירים. האווירה הייתה טעונה מאוד. שיח אלים וחד־צדדי המבטל לחלוטין את קיומה של מדינת ישראל ולא מכיר בשום דעה אחרת. במפגש הוצגו שלוש מטרות־העל של ה־BDS: סיום הכיבוש והקולוניאליזם הישראלי על כל האדמות הפלסטיניות והריסת גדר הביטחון; שוויון מלא לפלסטינים במדינת ישראל; ומתן אפשרות שיבה ל־7.2 מיליון פלסטינים לשטח מדינת ישראל. לסטודנטים הצעירים שהשתתפו במפגש (וכלל הנראה אינם בקיאים בנושא) נראו המטרות תמימות לחלוטין. המארגנים, כמובן, לא טרחו להציג את המשמעויות והתוצאות האמיתיות של מטרותיהם לגבי מדינת ישראל, כולל נציגי הארגון היהודי שהיה חלק מארגון האירוע.

לא הגעתי למפגש תמים. ידעתי שיוצגו בו שקרים ו"חצאי אמיתות" בניסיון להציג תמונה מעוותת של המציאות. אך דבר לא הכין אותי לתמיכה האלימה בטרור ולזלזול בחיי אדם. בפלייר שהכנו וחילקנו בתחילת האירוע, ציינו שאף שתנועת ה־BDS טוענת שהיא מתנגדת לאלימות, היא מעולם לא גינתה אלימות כלפי ישראלים. בתגובה לכך, אחת המארגנות התייחסה לטרור הפלסטיני ואמרה: "זה מה שאתם מקבלים כאשר אתם חונקים עם בצוואר במשך 69 שנים".

הקהל הגיב לאמירה זו במחיאות כפיים רמות ובקריאות צהלה. היינו מזועזעים. לא הבנו איך אפשר לטעון כי זכויות אדם מופרות מצד אחד, אבל לתמוך במעשי טרור רצחניים ולמחוא כפיים מן הצד השני.

לא השארנו את הדברים ללא מענה. מיד לאחר האירוע ניסחנו מכתב חריף לנשיאות האוניברסיטה ודרשנו שהאוניברסיטה תפעל למיגור התופעה. במכתב כתבנו: "נילחם על זכותם של ארגוני סטודנטים לקיים אירועים בקמפוס האוניברסיטה. עם זאת, לא נוכל לאפשר לפעילות שקוראת לאלימות ולטרור נגד חפים מפשע להשתלט על הקמפוס המכובד שלנו. על האוניברסיטה לפעול למיגור הפעילות הזאת".

כמו החלטת אונסק"ו, גם המפגש הזה הוא לא אירוע יחיד. מפגשים מסוג זה מתנהלים באינספור קמפוסים ברחבי ארצות הברית ואירופה ולרוב נשארים ללא תגובה פרו־ישראלית הולמת. השקרים נתפסים כ"אמת", ואין מי שעוצר את מחיאות הכפיים לטרור. קל מאוד להתעלם מהפעילות הזאת כיום: רחוק מהעין, רחוק מהלב. עם זאת, הפעילות מתגברת ומתחזקת, ויותר ויותר סטודנטים מצטרפים אליה. כבר כיום בארצות הברית הצטרפו לקבוצות ה־BDS ארגוני סטודנטים אפרו־אמריקאים ולהט"בים לאחר שהלכו שולל אחר מסע השקרים וחצאי האמיתות. למרות היעדר תגובה ישראלית מסודרת, יש ארגוני סטודנטים פרו־ישראליים כגון "סטודנטים תומכים בישראל" (SSI), המנהלים מאבקי גרילה ואירועים נגדיים באופן מרשים. הצרה היא שרוב ארגונים אלה עובדים בעזרת מימון פרטי וללא יד מכוונת שתרכז את כל הארגונים יחדיו.

שלשום התקיים באוניברסיטת קולומביה אירוע אנטי־ישראלי נוסף שעסק בכך ש"ישראל גורמת לרמיסת זכויות להט"ב בשטחים". הפרסום שהופץ לסטודנטים באוניברסיטה הציג את גדר ההפרדה צבועה בצבעי הקשת וטען שהכיבוש הישראלי הוא הדיכוי של הקהילה הגאה ביהודה ושומרון ובעזה. אף מילה לא נאמרה שם על רדיפת הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים בעזה וביהודה ושומרון - ולא על האיסור הפלילי על הומוסקסואליות בעזה. בנוסף, שום מילה לא נאמרה על הפלסטינים שבורחים מהשטחים ומוצאים מקלט בישראל.

למי שמכיר קצת את נושא זכויות הקהילה הגאה בישראל ובשטחים, הדבר נראה כשימוש ציני במאבקה של הקהילה הגאה לשם קידום תעמולה אנטי־ישראלית. כשישראלים מדברים בחו"ל על זכויות הקהילה הגאה בישראל, יש שקופצים וצועקים "פינקוושינג". כשתנועת ה־BDS עושה שימוש ציני במאבק הקהילה הגאה לקידום מטרותיה האחרות, אף אחד לא אומר דבר. לעומת זאת, אנחנו, הסטודנטים, נהיה שם להגיב. הגיעה השעה שגם ישראל תשים את המלחמה בפעילות הזאת בראש סדר העדיפויות. 

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במשפטים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. לשעבר יועץ בכיר לשרת הבריאות יעל גרמן בממשלה הקודמת