שיחה מפתיעה לעזה: "אל תשבו על נרות, נחבר אתכם לחשמל"

אורי גוטליב: "אורי, שי ולאה".
לאה לב: "סבאח אל חיר, אינעל העולם".
שי גולדשטיין: "רגע אתם מבלבלים אותו".
אורי גוטליב: "אה, הנה רביע, תפדל, רביע".
רביע באדר: "הלו, סבאח אל חיר".
משיב מעזה: "סבאח אל נור".
שי גולדשטיין: "סבאח אל חיר".
משיב מעזה: "סבאח אל נור".
רביע באדר: "כיף חאלק, יא סביחי?"
משיב מעזה: "מה נשמע?"

רביע באדר: "כולו תמאם".
שי גולדשטיין: "הנה הוא מדבר עברית. רגע, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה".
משיב מעזה: "כן, אני מדבר".
שי גולדשטיין: "מדבר עברית. יופי, אז אנחנו נדבר עברית זה הכי טוב. אנחנו...תשמע, אתה שומע?"
משיב מעזה: "אני שומע".
שי גולדשטיין: "אנחנו מדברים מהרדיו ואנחנו שמענו שאין חשמל בעזה".
משיב מעזה: "בסדר".

שי גולדשטיין: "וזה בעיה קשה, נכון?"
רביע באדר: "תוסיף 'אה'".
שי גולדשטיין: "אה, אה".
משיב מעזה: "נכון, אחו-שרמוטה, נכון".
שי גולדשטיין: "עכשיו תשמע איזה קטע".
משיב מעזה: "(מקלל בערבית)".
שי גולדשטיין: "למה?"
רביע באדר: "(בערבית) למה אתה מדבר ככה, גבר?"
שי גולדשטיין: "(בערבית) למה אתה...".
משיב מעזה: "(ניתוק)".
לאה לב: "מה הוא אמר, רביע?"
רביע באדר: "הוא אמר לשי שהוא בן-שרמוטה. סליחה, זה לא אני, זה הוא".
שי גולדשטיין: "חתיכת מנוול, תתקשר אליו עוד פעם. אני אסור להם, לא רק את החשמל, גם את המים אני אוריד להם עכשיו. גם את הארנונה נוריד להם".
רביע באדר: "ככה אתה נותן לו לקלל אותך?"
שי גולדשטיין: "עכשיו תראה, עכשיו תראה מה זה צרור קללות בערבית, אני יודע".
רביע באדר: "יאללה".
אורי גוטליב: "אה, אז עכשיו יהיה צרור קללות?"
לאה לב: "אתה הולך להביא לו איזה רינו צרור?"
שי גולדשטיין: "תן לי, תן לי עכשיו".
לאה לב: "אינעל העולם".
רביע באדר: "תגיד לו, תגיד לו יא אבן א-זניקי".
שי גולדשטיין: "לא...".
לאה לב: "מה זה אומר?"
רביע באדר: "אני אומר לך, תגיד לו ככה".

משיב שני מעזה על הקו

שי גולדשטיין: "(בערבית) למה אמרת לי בן זונה, למה?"
משיב שני מעזה: "אה?"
שי גולדשטיין: "ליש? וואלאק אנחנו יש לנו חשמל, מפה עד פתח תקווה יש לנו, חמש מזגנים הדלקנו עכשיו, חמש, חמישה מזגנים. תלתה פאזי יש לנו. לכם אין חשמל והלוואי ותקפאו מקור, יאללה".
משיב שני מעזה: "(בערבית) הכל על הראש שלך".
שי גולדשטיין: "(בערבית) על הראש? על הראש שלך".
רביע באדר: "(בערבית) תגיד לו אבן א-זניקי".
שי גולדשטיין: "אתה יודע כמה חשמל יש לנו? אנחנו מדליקים את הדוד כל היום מהבוקר עד הלילה, מים חמים אש. אש!".
אורי גוטליב: "למה ככה?"
שי גולדשטיין: "(בערבית) למה אתה אומר לנו...".
משיב שני מעזה: "הלו?"
שי גולדשטיין: "כן? שלום, בוקר טוב".
משיב שני מעזה: "בוקר אור, חביבי".
שי גולדשטיין: "מה נשמע? איך אתה?"
משיב שני מעזה: "בסדר, ברוך השם, מי אתה?"
שי גולדשטיין: "אני מתקשר מהרדיו בישראל. אנחנו שמענו את הבעיה עם החשמל ורצינו לראות איך אפשר לעזור".
משיב שני מעזה: "זה לא מעניין אותך אתה, לא".
שי גולדשטיין: "למה לא מעניין אותי? למה לא מעניין אותי?"
משיב שני מעזה: "כי לא מעניין אותך, חביבי. אל תדבר ככה. זה בעיה שלנו".
רביע באדר: "(בערבית) אל תשבו על נרות, בואו נחבר אתכם לחשמל".
משיב שני מעזה: "(בערבית)".
שי גולדשטיין: "רגע, אתם צריכים חשמל? אנחנו יש לנו מלא חשמל".
משיב שני מעזה: "(ניתוק)".

משיבה שלישית מעזה על הקו

שי גולדשטיין: "(באנגלית) שלום, עזה? אנחנו מתקשרים מחוץ לעזה כי שמענו שיש בעיית חשמל ואנחנו רוצים לעזור".
אורי גוטליב: "(באנגלית) שמענו שיש לכם בעיית חשמל, רק שלוש שעות ביום, ועכשיו חורף. איך זה שם?"
משיבה מעזה: "רק רגע בבקשה".

משיב רביעי מעזה על הקו

שי גולדשטיין: "(באנגלית) הלו? בוקר טוב".
משיב רביעי מעזה: "(באנגלית) בוקר טוב".
שי גולדשטיין: "(באנגלית) אנחנו מתקשרים בקשר לבעיית החשמל בעזה. אנחנו רוצים לדעת, יש לכם חשמל רק לשלוש שעות?"
משיב רביעי מעזה: "אתה יכול להתקשר לחברה, לחברה".
אורי גוטליב: "(באנגלית) אבל אתה, אתה אישית, מה השם שלך?"
משיב רביעי מעזה: "סליחה?"
אורי גוטליב: "(באנגלית) השם שלך.
שי גולדשטיין: "שו אסמאק?"
משיב רביעי מעזה: "מוחמד".
שי גולדשטיין: "מוחמד. זה מפתיע".
אורי גוטליב: "(באנגלית) לך יש חשמל בבית ליותר משלוש שעות?"
משיב רביעי מעזה: "(באנגלית) סליחה, סליחה, יש לי מה לעשות עכשיו, אני עסוק".
אורי גוטליב: "(באנגלית) לך יש חשמל?"
משיב רביעי מעזה: "אתה יכול להתקשר לחברת החשמל".
שי גולדשטיין: "(באנגלית) מה יש לך לעשות עכשיו? במה אתה עוסק?"
משיב רביעי מעזה: "(באנגלית) סליחה, סליחה".

שי גולדשטיין: "(באנגלית) סליחה סליחה, זה העסק שלך?"
משיב רביעי מעזה: "(ניתוק)".

אורי גוטליב: "אנחנו מנסים לעזור ואי אפשר לעזור להם, אין פרטנר".