בא מבחוץ וסחף את מפלגת העבודה - אבל מיהו אבי גבאי?

עשרים ושבעה אחוזים מחברי מפלגת העבודה, 8,395 קולות, הצביעו בפריימריז של מפלגת העבודה שנערכו שלשום לאבי גבאי, מועמד חסר ניסיון פוליטי, שהתפקד למפלגת העבודה בסך הכל לפני כחצי שנה ועלה לסיבוב השני, כשהוא משאיר אבק למועמדים שנתפסים כדי.אן.אי של המפלגה. לסיבוב השני בבחירות לראשות המפלגה, שייערך בשני הקרוב, עלה גם עמיר פרץ, שזכה ל־%32 מהקולות. יו”ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג הודח מתפקידו.

“מדובר בהצלחה חסרת תקדים של גבאי”, טוען היועץ האסטרטגי משה דבי. “לא היה מישהו בתולדות מפלגת העבודה שלא גדל בה והגיע להישגים בלי גייסות, ארגזים ומחנה מסודר. גבאי עשה זאת בעצמו”.

איך ניתן להסביר זאת?

“מפלגת העבודה רצתה שינוי. לאחרונה נכנסה אליה קבוצה של אנשים שיותר מתאימים למרצ, וגבאי נתפס כמישהו שמחזיר את המפלגה למרכז. בנוסף, הוא בעיקר נתפס כמישהו שנותן תקווה, גאווה, רעננות וחידוש למפלגה שרבים כבר החלו ללעוג לה”.

כיצד לדעתך הוא הצליח לתת פייט רציני לאיש מנגנון כמו עמיר פרץ?

“הוא עשה דבר מדהים. היה לו חודש וחצי לפקוד אנשים. הוא חרש את השטח ואמר לאנשים: ‘מי שרוצה לתמוך בי - נא למלא טופס ולהתפקד’. הוא הצליח לפקוד בין 4,000 ל־4,500 איש, שהיה ברור שביום הפריימריז יצאו להצביע עבורו. מדובר בעבודת עומק. אם היו לו שלושה חודשים, יש מצב שהיה פוקד עוד רבים ומנצח כבר בסיבוב הראשון”.

“הצבעת מחאה"

גבאי (50) נולד במעברה בירושלים, שביעי מתוך שמונה ילדים להורים שעלו ממרוקו. בראיונות הוא לא חשש להגדיר את עצמו כאנדרדוג שתמיד נדרש להוכיח את עצמו ולהתאמץ יותר מכולם. בין השנים 2007 ל־2013 כיהן כמנכ"ל בזק בינלאומי וכמנכ"ל בזק. במהלך 2014 חבר גבאי למשה כחלון וסייע בהקמת מפלגת כולנו. עם הקמת ממשלת ישראל ה־34 מונה לשר להגנת הסביבה, כשר שאינו חבר כנסת. בתקופת שבתו בממשלה היה השר היחיד שהתנגד למתווה הגז שגיבשה הממשלה. במאי 2016 התפטר מתפקידו כשר במחאה על הדחת שר הביטחון משה יעלון מהממשלה ומינויו של אביגדור ליברמן תחתיו.

מוצאו של גבאי עלה במהלך קמפיין הבחירות, כאשר בעימות שנערך בחודש שעבר בין המתמודדים באולפן “וואלה!”, על רקע ויכוח בין גבאי למועמד אראל מרגלית על נטיית המפלגה שמאלה, אמר גבאי: "אתה בעצמך אמרת רגע לפני הפריימריז שאתה איש מרכז". מרגלית השיב: "זה היה ראיון באנגלית, כנראה תרגמו לך אותו לא נכון". גבאי ענה לו: "אני יודע אנגלית יותר טוב ממך". לאחר מכן טען גבאי כי מרגלית לעג לו בשל מוצאו המזרחי ואמר: "מנסים לעשות לי מה שעשו לדוד לוי, כאילו לא עברו 40 שנה".

“היתרון של גבאי הוא שהוא נתפס גם כחלק מהשבט הלבן וגם כחלק מהמזרחים”, אומר דבי. “הוא נוגע בכולם ומייצר חתך רוחבי. המזרחיות שלו היא יתרון ולא קרדום לחפור בו. יש חול נודד היום של שמונה מנדטים בין גדרה לחדרה. גבאי יכול להחזיר אותם לעבודה במקום שילכו ללפיד או לכחלון. ההופעות האחרונות שלו בתקשורת לא היו טובות. מרגלית הצליח להביך ולבלבל אותו וגם עמית סגל הצליח לערער אותו (כשעימת אותו עם הצבעותיו בוועדת שרים לחקיקה – ר”ע). במספרים קטנים יחסית של מפקד, ההופעות בתקשורת פחות משפיעות. המומנטום שנתן לו עמירם לוין (שפרש מהמרוץ והודיע על תמיכתו בגבאי – ר”ע) הוא אדיר, והייתה גם משמעות חשובה ביותר ללגיטימציה שנתן לו אהוד ברק (שגם הוא הביע תמיכה פומבית בו – ר”ע). בנוסף, לשידור הטלוויזיוני יש אפקט, אבל הוא משפיע על המתלבטים. פה לא היו הרבה מתלבטים”.

לדברי דבי, מה שעוד ייחד את הבחירות הללו היו אחוזי ההצבעה במגזר הערבי. “אלו היו בחירות עם אחוזי הצבעה נמוכים מאוד במגזר”, אומר דבי.

אחד האנשים שהצטרפו למחנה גבאי כמה רגעים לפני ההישג הם חבר הכנסת מהמחנה הציוני, פרופ’ יוסי יונה, איש שמאל מובהק ואידיאולוגי. “גבאי לא בא מהאקדמיה, והעמדות שלו לא עלו אוטומטית בקנה אחד עם קטגוריות מקובלות בשיח האקדמי שמדבר על סוציאל־דמוקרטיה”, אומר ח”כ יונה. “אבל כשהקשבתי לו שמעתי סוציאל־דמוקרטיה. גובשה על ידו תוכנית שעולה בקנה אחד עם היעדים המסורתיים של מפלגת העבודה”.

במה למשל?

“ראשית, הוא מאמין בחשיבות אחריותה של המדינה להבטיח לאזרחיה סף של שירותים חברתיים. למשל בעניין הדיור. בניגוד לראש הממשלה נתניהו ולשר האוצר משה כחלון, הוא בעד שהמדינה עצמה תיקח חלק פעיל בבניית דירות ותעמיד את עצמה כמוכרת וכיזמית בתנאים שיאפשרו לצעירים לרכוש דירה, ולא כספסרית. שנית, יש לו מחויבות להגדלה של ההוצאה האזרחית. זאת בניגוד לנתניהו וכחלון שמחויבים להורדה מתמשכת של ההוצאה הציבורית. בנוסף, הוא מבקש להגדיל את תקציב הבריאות”.

לאחר שכיהן כמנכ”ל בזק ועשה מיליוני שקלים, קשה לאנשים להאמין לו שהוא סוציאל־דמוקרט.

“להפך. צריך להעריך אותו על כך. יש אנשים שכל חייהם חיים באג’נדה סוציאל־דמוקרטית. הוא עשה לביתו, ודרכינו לא היו אמורות להיפגש. אבל הוא עשה את הצעד לכיוון הפוליטי שאני נמצא בו. הוא ביקש את תמיכתי, ויש לי איתו שותפות ערכית ורעיונית”.

ומה לגבי ההיבט המדיני? הוא ישב בממשלה ימנית שלא חותרת להסכם.

“בהיבט המדיני, יש היום קונצנזוס כולל במפלגה שבה ישב גבאי עם כחלון. הפערים לא גדולים. יש ניואנסים. אנחנו רוצים לקדם הסדר מדיני עם מדינות ערב שכולל בתוכו שלום עם הפלסטינים על בסיס שתי מדינות לשני עמים. במצב הנוכחי גבאי חושש לזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית”.

איך הוא ברמה האישית? אדם שקל לעבוד איתו?

“אצל אבי יש אסרטיביות ומנהיגות. הוא מזכיר קצת את רבין במסויגות שלו, מעט סגור. הוא בתהליך של מעבר מהעולם העסקי לעולם הפוליטי. אני מרגיש שהוא לאט־לאט נפתח והופך יותר חם. הוא יודע להקשיב ויש בו משהו צנוע”.

ד”ר עופר קניג, מומחה לפוליטיקה השוואתית מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מצביע על הדמיון דווקא בין גבאי לעמנואל מקרון, נשיא צרפת הטרי: “גם מקרון היה פוליטיקאי חסר ניסיון, כיהן כשנה כשר, התפטר ואף פעם לא היה חבר פרלמנט”.

אז ההישג של גבאי הוא שוב חלק מהמיאוס בפוליטיקה הישנה?

“באקלים הפוליטי הנוכחי יש חוסר אמון כלפי הממסד, כלפי הפוליטיקאים המסורתיים והמנגנונים, והאאוטסיידריות מהווה יתרון. בימים האחרונים הייתה תחושה שהרצוג מתחזק, והמחשבה שלסיבוב השני יעלו פרץ והרצוג, ומפלגת העבודה תקפא על שמריה, כנראה המריצה אנשים להצביע לגבאי. המגמה הזו של אנשים מעט יבשושיים ניכרת גם בעולם. מצד אחד, יש מגמה של פוליטיקאים מסוגו של טראמפ, ומצד שני נראה שיש ריאקציה. גבאי משדר סוג של נורמליות. הוא לא כריזמטי. הוא נראה מנהל, בן אדם. באווירה היום שכל פוליטיקאי הוא כוכב פייסבוק וטוויטר, והכל נמדד ברייטינג, הוא מהווה מודל של מנהיגות צנועה ושקטה. הוא לא היחיד; גם לאנגלה מרקל אין כריזמה, ראש ממשלת ספרד, מריאנו רחוי, נתפס אפרורי. וגם מקרון נראה קצת יבש. סגנונות המנהיגות בעולם באמת הולכים בשני הכיוונים המנוגדים”.

"תוצאות ההצבעה מסמנות רצון לשינוי בקרב מתפקדי העבודה", אומר מצדו פעיל במחנה פרץ. "המצביעים של גבאי הצביעו הצבעת מחאה נגד המצב הקיים של ניסיונות העבודה לזחול לקואליציה. היה תסכול במפלגה. גבאי בנה תוכנית תוך כדי תנועה ולא עם ניסיון. הוא לא מועמד לראשות ממשלה כי צריך ניסיון בהרכבת קואליציות. גבאי עוד לא שם”.

“מחפשים כוכבים"

“גבאי עשה הישג גדול, והוא רוכב כעת על גל חזק שיש במפלגה ומחפש התחדשות”, אומר בכיר במחנה הרצוג. “הוא חולל מפץ בקרב המחנות השונים של העבודה, כי במידה רבה גבאי חוצה מחנות. אין דם רע בין הרצוג לגבאי". “מחנה הרצוג הוא מאוחד”, אומרת דינה דיין, שפרשה ממועמדותה השבוע והודיעה על תמיכתה בהרצוג. “אבי מתמודד ראוי, ובכל מקרה הוא נכס ורוח חדשה. התומכים של הרצוג בוודאות ימשיכו ללכת אחריו”.

“לצערי, ההישג של גבאי לא הפתיע”, אומר בני קארו (65), פעיל מרכזי במפלגת העבודה במשך יותר מ־40 שנה. “מפלגת העבודה מחפשת כוכבים כי הם חושבים שהכוכבים לא נמצאים בתוכם, וזו טעות. יש הרבה אנשים שורשיים במפלגה שנולדו למפלגת העבודה ויש להם הרבה מה לתרום”.

לאבי גבאי אין מה לתרום?

“אין לי מילה רעה על אבי. הוא ראוי לחלוטין. אבל אני מכנה אותו נטע זר. הוא עדיין לא הוכיח את עצמו בשום מעשה חברתי. מפלגת העבודה היא מפלגה חברתית וביטחונית. מי שמשלב זאת בצורה הטובה ביותר זה עמר בר־לב. אנשים שכחו, אבל עמר בר־לב הקים לפני 15 שנה את תנועת ‘אחרי’, שמטרתה להביא את התושבים בפריפריה לתוככי ההוויה הישראלית”.

אבל בר־לב קיבל רק 7%.

“זו טעות של המפלגה. במטה של עמר הרמתי 1,500 טלפונים מחודש מאי ועד שלשום. לא היה אחד שאמר עליו מילה רעה או הטיל בו דופי. אבי גבאי כריזמטי בהשוואה לעמר, אבל העבר המהולל של עמר צופן לו עוד עתיד גדול. המפלגה לא הפנימה את זה. אבי גבאי היה צריך לשבת על ספסלי הכנסת קודם כל כמה שנים”.

גבאי יוביל את המפלגה לניצחון?

“הוא עלול להתברר כאכזבה. בבחירות הכלליות לא כל תומכיו של אבי יצביעו למפלגת העבודה. הם יצביעו בסוף ללפיד וימינה. בר־לב היה מביא קולות גם מהליכוד בגלל העניין הביטחוני שביבי ניכס לעצמו. אין בכנסת אדם עם אג’נדה ביטחונית ומדינית מדויקת יותר כמו של עמר”.

בר־לב צריך לתמוך בגבאי או בפרץ?

“גבאי לוקח את המפלגה רק לכיוון כלכלי־חברתי ולא מדיני־ביטחוני. בר־לב צריך לתמוך בפרץ כי באג’נדה שלו הוא יותר שמאלן. לא בטוח שגבאי ייתן מקום ראוי לבר־לב. אם הוא ישכיל לתת את המקום, אז בלי שום ספק גבאי ירוויח”.