הרבה לפני הקלטת הלוהטת של יאיר נתניהו, בנו הבכור של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היו לא מעט ילדי מנהיגים שהסתבכו בשערוריות ובסקנדלים והסבו להוריהם לא מעט מבוכה. בין הבולטים בהם היו למשל לואי סרקוזי, בנו של הנשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי מנישואיו הראשונים, שנחשב לסורר כבר מילדות. בהיותו בן 15, נתפס לואי כשהוא מתהולל עם חבריו במשכן. באחת הפעמים אף הרחיק לכת והשליך עגבניות ושאר ירקות על קצינה מהמשמר הנשיאותי. הנשיא דאז סרקוזי נאלץ להתנצל באופן אישי בפניה, וכותרות הצהובונים בצרפת חגגו.
אבל זה לא נגמר בכך: כשלואי בגר, הוא עלה לכותרות כמי שמבזבז כספי ציבור, כאשר אביו שלח מטוס פרטי כדי לחלץ אותו מאירוע באוקראינה שבמהלכו קיבל קלקול קיבה.
אצל השכנה הבריטית, נדמה כי השערוריות תמיד היו חלק מהחיים בממלכה. הנסיך הארי גרם לא פעם מבוכה רבה לארמון המלוכה כשהצטלם במדים של חייל נאצי או כאשר רקד בעירום במסיבת הלואין, ותמונותיו התנוססו על שערי כלי התקשורת ברחבי העולם כולו, והממלכה סערה. גם בחירתו להינשא למייגן מרקל, חצי שחורה, אמריקאית וגרושה, עוררה הדים. לעומתו, אחיו ויליאם נחשב לחלום הרטוב של המלכה האם. הוא ממעט בשערוריות, נצמד לכללי הטקס, מתנדב באפריקה ונישא לקייט מידלטון הבריטית, הנתפסת כדיאנה מספר 2.
מי שהצליחה לעורר מבוכה חסרת תקדים היא כריסטינה, בתו של מלך ספרד חואן קרלוס הראשון, שעמדה לדין ב־2014 במסגרת פרשת שחיתות שבה היה מעורב גם בעלה. לפי ההערכות, פרשה זו הובילה להתפטרותו של אביה מכס המלוכה.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שומר בקנאות על הפרטיות של בנותיו והן מיעטו להצטלם ולהופיע בתקשורת. ב־2015 עלתה לכותרות אחת מהן, מי שכונתה "בתו הסודית", יקטרינה טיכונובה, שלפי הפרסומים היא מדענית, רקדנית ומיליארדרית.
לעתים דווקא ילדי המנהיגים הם אלה שמותחים ביקורת על הוריהם, כפי שעשתה ברברה ברלוסקוני, בתו של ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני, שאמרה בעבר על קשריו הידועים לשמצה של אביה עם בחורות צעירות: "נדהמתי. זה ממד שאינו שייך לחיי".
גם המשפחות הנשיאותיות בארצות הברית ידעו לא מעט דרמה בתחום. בנותיו של הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש, ג'נה וברברה בוש, נהגו, למשל, לברוח מהסוכנים החשאיים שהופקדו על ביטחונן בשלל דרכים, כולל נהיגה פרועה וחציית צמתים מסוכנים ברמזורים אדומים, שתו לשוכרה, וג'נה אפילו נתפסה מנפנפת בתחתוניה תוך שהיא חושפת איברים אינטימיים.
צ'לסי קלינטון, בתם של ביל והילרי קלינטון, דווקא התאימה עצמה לכללי המשחק ברוב שנותיה בבית הנשיא ומיתגה עצמה כילדה מבית טוב, מצטיינת מהרווארד, מתנדבת בקהילה ועוד. והתקשורת די הניחה לה לנפשה כי היא לא סיפקה חומרים עסיסיים מספיק. גם בנותיו של הנשיא אובמה זכו לעדנה תקשורתית, לפחות עד שבתו מליה נתפסה בעדשת המצלמה חוגגת בשתייה מופרזת, ובהזדמנות אחרת מעשנת ג'וינט.
גם נגד ילדיו של הנשיא המכהן דונלד טראמפ נמתחה לא מעט ביקורת. נגד הבת איוונקה, שמשמשת כיועצת של אביה בבית הלבן, נטען כי כבעלת מותג אופנה, היא מנצלת כוח עבודה זול במדינות עולם שלישי. דונלד ג'וניור טראמפ עלה לאחרונה לכותרות בעקבות דיווח ב"ניו יורק טיימס", שלפיו ארגן פגישה במגדל טראמפ במהלך הקמפיין לנשיאות בין אנשי צוותו של אביו לעורכת דין רוסייה המקורבת לקרמלין. בנו הקטן של טראמפ, ברון טראמפ, שלפי ההערכות נמצא על הספקטרום האוטיסטי, דווקא זוכה להגנה יחסית של התקשורת. כאשר נוצר שיח תקשורתי סביבו בטקס ההשבעה של אביו, יצאו קולות רבים נגד הדיון בו בטענה שקטינים וילדים בעלי צרכים מיוחדים הם מחוץ לתחום.
גבולות אתיים
כזכור, יאיר נתניהו נשמע בהקלטה שפורסמה שלשום במהדורה המרכזית של חברת החדשות, לאחר בילוי במועדון חשפנות, מכנה חשפנית "זונה" ואף אומר לחברו, בנו של המיליארדר קובי מימון, מבעליו של מאגר תמר: "אבא שלי סידר לך עכשיו 20 מיליארד דולר. אתה לא יכול לפרגן לי ב־400 שקל?" כצפוי, ההקלטה עוררה סערה תקשורתית וציבורית.
“לגדול כבנו של איש או אשת ציבור זה סיוט”, אומרת מיכל דליות, בעלת מרכז מיכל דליות להכשרת יועצי משפחה. “אמא או אבא לא פנויים עבור הילד לחוויות כמו לונה פארק או הצגה אחר הצהריים, ועבור ילד קטן המונח ‘טובת המדינה’ הוא ערטילאי. הוא לא מבין את החשיבות. בכל מקום יש אחריו פפרצי. וכך גדל ילד שלא יודע לקשר בין החשיבות של העשייה של ההורה לבין ההפסד שלו כילד. מבחינתו ההורה הוא אביו או אמו, ולא שום דבר אחר”.
“ההורים צריכים להיות מודעים להיבט הציבורי, וצריכה להיות חשיבה עמוקה על המשמעויות שלו לגבי הילד”, אומרת ד”ר אנאבלה שקד, מנחת קבוצות והורים במכון אדלר. “האם הילדים והמשפחה הם כלי ומשאב פוליטי עבור העמדה הציבורית של ההורה ואמורים לעזור לו ולגבות אותו? אם כן, הילד יכול לתפוס עמדה נגדית ולהתמרד או להתגייס למשימה המשפחתית. ברוב המקרים הבכורים לויאלים יותר להורה, ושאר הילדים בוחרים בהתמרדות. בנוסף, ילד בבית פוליטי נחשף לרוב לדעות חד־צדדיות, ובמקביל פרטיותו נפגעת. האלמנט הקריטי הוא הגיל שבו מתחילה החשיפה”.
“בגיל הנעורים הצעיר כבר מבין שהוא חי תחת ביקורת מתמדת”, מוסיפה דליות. “פה יכולים לקרות שני דברים: או שיסתגר ויסרב להיחשף לעין המצלמות או שיבין שיש לו רווח של פרסום, ואז יקצין את החשיפה. פה חשובה מערכת הערכים והמסרים שהוא מקבל מהבית. אם המסר הוא ‘אתה הבן של’ ותיהנה מזה, תשתמש בזה - אז עלולים להתפתח אישיות אגוצנטרית, התנשאות ויהירות , זלזול באחר וחיפוש מעגלי חברה הולמים”.
העיסוק בילדים מעוררי השערוריות נפוץ גם במזרח התיכון. בניו של נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק, גמאל ועלא, עלו, למשל, לכותרות בעת שהוא נשא את נאומו האחרון כשליט המדינה ב־2011. לפי הדיווחים, עלא מובארק האשים את אחיו הצעיר גמאל, שהחזיק בעמדת מפתח במפלגת השלטון, שהרס את ימיו האחרונים של אביהם בכס הנשיאות והסית את העם המצרי נגד נשיאו. "גורמים בכירים" נאלצו להפריד בין השניים.
חאפז, בנו שליט סוריה בשאר אסד, כתב בגיל 11 פוסט בפייסבוק שבו התחנן לאמריקאים לתקוף את ארצו ואת המשטר של אביו. “אני פשוט כל כך רוצה שהם יתקפו, כי אני רוצה שהם יעשו את הטעות האדירה הזאת של להתחיל משהו שאין לדעת איך הוא ייגמר, בדיוק כמו שחיזבאללה הביס את ישראל ואת כוחות נאט”ו”, כתב חאפז. הפוסט זכה לתגובות רבות ולייקים מאנשי השלטון. לא ברור אם אכן הוא כתב אותו, אך הוא עורר סערה במדינה ומחוצה לה.
סיף אל־אסלאם, בנו השני של שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי, עורר שערורייה כאשר במקביל לקבלת תואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון, תרם 1.5 מיליון ליש"ט לבית הספר לכלכלה. השערורייה הביאה להתפטרותו של מנהל בית הספר לכלכלה. עד נפילת שלטונו של אביו קיים אורח חיים ראוותני שעורר לא מעט ביקורת.
“כיום אנחנו נחשפים למשפחות הפוליטיקאים ברמה של מה יש להם בפריזר, והיכן הם עושים שופינג”, מסביר פרופ’ יריב צפתי, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. “הפוליטיקאים בעצמם מביאים את משפחתם לקדמת הזירה, ורואים את זה בכל העולם המערבי. זה מעגל שמזין עצמו – הפוליטיקאי מספק ידיעות על חלקים מחייו, והעיתונאים סקרנים. כשנתניהו אומר ‘עזבו את אשתי וילדיי’ , הוא שוכח שהוא היה זה שהכניס אותם לעין הציבור, כך שהם ממלאים תפקיד בשיח הפוליטי”.
“התקשורת מחפשת את הילדים”, סבור מצדו ד”ר הני זובידה, ראש החוג למדע המדינה באקדמית עמק יזרעאל. “ברגע שאתה ‘הבן של’ - אתה חשוף. הילדים לא תמיד משרתים את האג’נדה הפוליטית. לחלק זה מזיק, ולחלק מוסיף. אבל אני סבור שגם לתקשורת יש פה גבולות אתיים ומנגנונים שאותם לא חוצים. למשל לגבי קטינים או לגבי נושאים אישיים מדי. התקשורת הצרפתית לא דיווחה מילה על בתו מחוץ לנישואים של הנשיא מיטראן עד שהוא עצמו חשף אותה. גם לנתניהו יש כידוע ילדה מנישואים קודמים שרחוקה מעין התקשורת”.
דעות חד־צדדיות
גם במחוזותינו אפשר למצוא לא מעט ילדים של פוליטיקאים שעלו לכותרות בנסיבות לא נעימות בעת כהונת אביהם. בין הבולטים היו גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון, שנחשד בעת כהונתו של אביו בעבירות שחיתות, בהן בפרשות האי היווני וסיריל קרן, אך התיקים נגדו נסגרו. בנו של אריאל שרון, עמרי, הורשע, במסגרת עסקת טיעון, בנובמבר 2005 באשמת רישום כוזב במסמכי תאגיד, עדות שקר והפרת חוק מימון מפלגות, בגין התקופה שבה כיהן כמנהל מסע הבחירות של אביו בליכוד.
לא פעם בניהם של פוליטיקאים גם משמשים בידי מתנגדיהם ככלי ניגוח. כך למשל, יאיר נתניהו עצמו כתב בפוסט שפרסם בפייסבוק בקיץ האחרון: "מה עם איזה תחקיר על ה'בן של כולנו' של ראש הממשלה שנכנס לכלא?" ורמז גם ליחסים שקיים לכאורה אריאל אולמרט עם צעיר פלסטיני והעלה באוב את הפרשה שחשף "ידיעות אחרונות" בשנת 2000, שלפיה יוני פרס, בנו של הנשיא המנוח שמעון פרס, לכאורה ירה והרג בשוגג חייל בעת שירותו הצבאי לפני ארבעה עשורים.
לאחר תחקיר ששודר עליו בערוץ 10 בנובמבר 2016 , כתב ראש הממשלה בנימין נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו: "מעניין שילדי פוליטיקאים בכירים אחרים, כולל ילדי נשיאים וראשי ממשלה לשעבר (למשל ילדיו של ראש הממשלה לשעבר אולמרט יכולים לספק תחקיר מרתק), פחות מעניינים את דרוקר ואת מממניו בקרן החדשה".
גם כעת, בתגובה לקלטת הלוהטת של יאיר נתניהו, נמסר מטעמה של משפחת נתניהו: "ברשעות חטטנית כזאת לא סיקרתם אף בן משפחה של שום ראש ממשלה אחר, כולל בני משפחה שהפגינו נגד חיילי צה"ל בזמן מבצע צבאי וזכו כמעט לאפס סיקור". התגובה התייחסה לדנה אולמרט, בתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהפגינה ביוני 2006, בזמן כהונת אביה, מול בית הרמטכ"ל דאז דן חלוץ במחאה על תקרית ברצועת עזה שבה נהרגו אזרחים פלסטינים.
האם שערוריות מתוקשרות ומבוכות פומביות של ילדיו של מנהיג באמת משפיעות על מעמדו הפוליטי או על התמיכה הציבורית בו? “קשה להעריך את הפגיעה לאחר שערורייה”, אומר פרופ’ צפתי. “אם המנהיג מעולה ובניו סוררים, ברור שזה שולי. נכון לומר שתומכיו של ביבי כיום אומרים שהוא ראש ממשלה טוב, וזה מה שחשוב וזה לגיטימי, אבל השיפוט של כלל הציבור מושפע ממידע זמין לנו, וזה ממלא תפקיד מסוים בהערכתנו אליו”.
“המקרה של יאיר הוא שיחת היום, וזה עלול להיות ‘האי היווני’ של נתניהו”, גורס לעומתו ד”ר זובידה. “עם זאת, עדיין קשה להעריך עד כמה זה יפגע בו פוליטית”.