יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) מקדם הצעת חוק שנועדה לקבוע כי בשביל להגיש כתב אישום נגד חבר כנסת יהיה צורך להסיר את החסינות בוועדת הכנסת ולאחר מכן במליאת הכנסת. בכך, מבקש זוהר להחזיר את המצב שהיה לפני שתוקן חוק החסינות ב-2005. כיום קובע החוק כי במקרה שהיועץ המשפטי לממשלה מגיש כתב אישום נגד חבר כנסת, חסינותו מוסרת באופן אוטומטי אלא אם כן חבר הכנסת מתנגד לכך ומבקש מועדת הכנסת שלא להסיר את חסינותו, מהלך הטעון גם אישור של מליאת הכנסת.



חוק החסינות הנוכחי אושר ב-25 ביולי 2005. התיקון התקבל ברוב של 36 מול חמישה מתנגדים ושני נמנעים. היזמה לתיקון באה בעקבות ביקורת ציבורית ומשפטית שהופנתה כנגד ההליך הקיים של נטילת החסינות, ביקורת שגברה לנוכח מקרים שבהם נראה לכאורה כי חברי הכנסת מרחיבים את השימוש בכלי זה תוך דחיית בקשות היועץ המשפטי לממשלה להסרת החסינות.



התיקון היה יוזמה של יו"ר ועדת הכנסת דאז ח"כ רוני בר-און ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ח"כ מיכאל איתן. קדמו לו דיונים שנמשכו כמעט שנה בוועדת הכנסת, שבמהלכם נבחנו הצעות שונות, החל מהצעה לביטול החסינות הדיונית ועד להצעות שצידדו בהעברת הליך הסרת החסינות מהכנסת לגופים חיצוניים.



התיקון שהתקבל לבסוף קבע הליך חדש בכל הנוגע לחסינות חברי הכנסת בפני הדין הפלילי. הסרת החסינות הדיונית נתפסה במשך שנים כהליך אוטומטי כמעט, ונדיר היה שהכנסת לא נעתרה לבקשת היועץ המשפטי לממשלה. מגמה זו השתנתה בעקבות כמה מקרים (חברי הכנסת בלומנטל, חזן וגורלובסקי), שבהם סירבה ועדת הכנסת להסיר את החסינות כפי שביקש היועץ. בעקבות מגמה זו, הופנתה ביקורת ציבורית ושיפוטית כלפי הליך הסרת החסינות, שקידמה את השינוי הנוכחי.





התיקון שהתקבל ב-2005 קבע כי מליאת הכנסת תצביע על אישור החסינות, ולא על הסרתה כפי שהיה עד אז. לפני תיקון החוק עמד בתוקפו ההליך הבא: היועץ המשפטי לממשלה מעביר בקשה להסרת חסינות, ועדת הכנסת דנה בבקשה ומצביעה; רק אם נמצא רוב, הבקשה מועברת למליאה לצורך הסרתה הסופית של החסינות. 



התיקון שאושר בכנסת שינה את בררת המחדל בהליך הסרת החסינות. מעתה, היועץ המשפטי לממשלה לא יצטרך ליזום דיון ולבקש מוועדת הכנסת לאשר הסרת חסינות. חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום הוא זה שיצטרך לפעול כדי שחסינותו לא תוסר באופן אוטומטי.



כעת מבקש כאמור ח"כ זוהר להחזיר את הגלגל לאחור, מהלך שעשוי לסייע לראש הממשלה בנימין נתניהו ולחבר הכנסת ויו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן, העומדים בפני אפשרות של הגשת כתב אישום נגדם, להשתמש בחסינות כדי להימנע מהעמדה לדין במידה ויימצא לכך רוב בוועדת הכנסת ובמליאה.



הצעת החוק שיוזם ח"כ זוהר תקנה לו אפשרות להחליט על פי שיקול דעתו על המועד שבו תתכנס וועדת הכנסת כדי לדון בהסרת החסינות של החבר כנסת. אם החוק יאושר והיועמ"ש ירצה להגיש כתב-אישום נגד נתניהו, זוהר לא ימהר לכנס את הוועדה, כל עוד בג"ץ לא יחייב אותו לעשות זאת קודם.



ח"כ זוהר הסביר: "הצעת החוק שהגשתי נועדה להשיב את המצב לקדמותו ולהביא לכך שנבחרי ציבור יהיו מוגנים מפני רדיפה פוליטית, כיוון שכתב אישום יוכל להיות מוגש נגדם רק באישור ועדת הכנסת. אין חולק שהדמוקרטיה הישראלית חייבת להבטיח קודם כל את רצון העם ולמנוע מגורמים לא אובייקטיביים לפגוע ברצונו, רק העם יקבע מי יהיו נבחרי הציבור שלו ורק בידיו יהיה להחליט מי ראוי ומי לא. על כן, לעניות דעתי, כתב אישום בזוטי דברים, ובמיוחד כשהוא קנטרני ולא הוגן, המגיע עקב לחץ תקשורתי או פוליטי כלפיי נבחר ציבור, מוטב לו יוכרע רק על ידי הציבור. על מנת למנוע לזות שפתיים ראוי לציין כי הצעת החוק הזו מגיעה על דעתי בלבד ונועדה להגן על כל חברי הכנסת מימין ומשמאל ואין לרה"מ כל נגיעה ליוזמה החשובה הזו".




ח"כ לשעבר רוני בר און, שיזם ב-2005 כיו"ר ועדת הכנסת את התיקון לחוק החסינות אותו מבקש כעת ח"כ זוהר לבטל, אמר כי "התשובה הניצחת לעניין תהיה במספרים שאינם שנויים במחלוקת. צריך רק לבדוק כמה בקשות להסרת חסינות היו ב-10 השנים לפני התיקון, לדעתי רבות מאד, שכל אחת הייתה כרוכה בביזיון לכנסת,לח"כים כולם ולציבוריות הישראלית, וכמה דרישות לחסיון היו אחרי התיקון. לי נדמה כי לא הייתה אף אחת, ופה נמצאת התשובה. המספרים מדברים בעד עצמם. התיקון הוא הצלחה. עם הצלחה, כידוע, לא מתווכחים".

בנימין נתניהו עם מיקי זוהר ודודי אמסלם. ההצעה נועדה לסייע לראש הממשלה? צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


במערכת הפוליטית מגיבים: "ישראל היא לא מלוכה"

יו"ר מרצ, ח"כ תמר זנדברג, הגיבה להצעה: "בשביל ביבי ומלחכי פנכתו כל הכללים הם זמניים בלבד ונועדו לכיפוף לצרכים פוליטיים רגעיים ומושחתים. אחוז החסימה, חסינות חברי הכנסת, הכל רק כלי משחק בניסיונות הנואשים לאחוז בשלטון ולעזאזל אזרחי המדינה".
 
ח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד): "כמי שישב שנים בוועדת הכנסת, הייתי עד לכך שהוועדה משמשת בשנים האחרונות כלי בידי הקואליציה להעברת כל החלטה שהיא רוצה. אין שם דיון אמיתי. יש סיבה טובה לכך שיש בישראל הפרדת רשויות, אין זה מתפקידם של חברי הכנסת לשפוט מי ראוי לחסינות ומי לא".
 
יו״ר סיעת המחנה הציוני יואל חסון: "ישראל היא לא מלוכה, נתניהו לא יושב על כס, אסור להישאר אדישים לחוקים שמנסים להגן על המלך. טענתי בעבר, ואני אמשיך לטעון - אנחנו צופים בפרומו בחירות. ראש הממשלה מנסה לקדם דרך השליחים שלו את שינוי חוק החסינות, זו הסיבה המרכזית מדוע אנחנו עדיין לא בבחירות ולא פוזרה הכנסת".

ח"כ יהודה גליק (הליכוד): "מבלי להתייחס לחוק הספציפי של זוהר, אני מציע להיזהר מהצעות חוק שיש נראות שהן תפורות למקרה מסוים. גם למראית עין יש חשיבות. יש חשיבות שהציבור ייתן אמון שנבחריו פועלים רק משיקולים של טובת הציבור ולא של טובת איש מסוים, חשוב ככל שיהיה".

ח"כ סאלח סעד (המחנה הציוני): "היצירתיות של חברי הקואליציה להצלת "המלך ביבי" ראויה להערכה. חבל שהם לא מתאמצים באותה מידה לטובת הציבור. בגדי החייט זוהר לא יועילו כי "המלך" הוא עירום".

ח"כ איילת נחמיאס ורבין: "חבל שחברי הכנסת של הליכוד הולכים סחור וסחור, במקום פשוט להניח חוק שייקבע כי בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה עד שיגיע ל-120, ואם יתאפשר לו, גם אחרי. מטרת שינוי החוק ב-2005 הייתה מצד אחד להותיר על כנה את החסינות החיונית לחברי הכנסת לצורך ביצוע עבודתם, אבל בוודאי לא נועדה לכסות על עבירות פליליות ככל שאלו נעברו. מעניין לדעת האם היה טורח מיקי זוהר להניח הצעת חוק כזו, אלמלא היה ראש הממשלה עצמו שקוע בחקירות. פעם היה מבחן 'בוזגלו', היום עבור הח"כים של הליכוד יש רק את מבחן 'הנאמנות לנתניהו', ושום אינטרס ציבורי לא מעניין אותם".