עמותת "יוזמות אברהם" פרסמה היום (שני) סקר רחב היקף, הבודק באופן שיטתי את היחסים בין יהודים וערבים בערים המעורבות, וממנו עולה כי קיימת תמיכה רבה בקרב התושבים היהודים והערבים לשילוב ילדיהם במסגרות של חינוך משותף. הסקר חשף כי 55% מהיהודים בערים אלה ו-86% מהערבים מוכנים לשלוח את ילדיהם לבית ספר דו לשוני.



הסקר הטלפוני כלל 2,100 משיבים, חציים יהודים וחציים ערבים, תושבי הערים חיפה, עכו, לוד, רמלה, יפו, נוף הגליל (שלעבר נצרת-עלית) ומעלות-תרשיחא. בכל עיר נדגמו 300 משיבים: 150 ערבים ו-150 יהודים. שפת הסקר הייתה ערבית לערבים ועברית ליהודים. הסקר בוצע בין ה-14 ל-23 בנובמבר 2019, בידי מכון המחקר "אפקאר" בראשות ד"ר הישאם ג'ובראן.

אמנון בארי-סוליציאנו וד"ר ת'אבת אבו-ראס, מנכ"לים שותפים של עמותת יוזמות אברהם, אמרו כי "הסקר חושף תמונת מצב אופטימית ממה שנהוג לחשוב ברוב הערים, הפותחת אפשרות לשיתופי פעולה נרחבים בין יהודים וערבים בין הקהילות בערים המעורבות. יש ציפייה ברורה מהעיריות לקדם שיתופי פעולה, לשלב יותר ערבים בעיריות ולהעניק שירותים בשתי השפות. לאור זאת, אנו קוראים להקמת בתי ספר דו-לשוניים בכל הערים המעורבות".
 

הסקר נחשף בכנס הראשון לערים מעורבות שהתקיים היום בעכו, והתקיים בו דיון ער בנושא, בהשתתפות נציגים מכל הערים שהשתתפו בסקר. את הכנס פתח ראש העיר עכו, שמעון לנקרי, שאמר: "אין מודל לחיים משותפים וגם לא יהיה כמו שיש בעיר עכו. אנחנו שמים את הסיפור של העיר הזו על השולחן כל הזמן: זו עיר שחיים בה יהודים וערבים ביחד, זו עיר של כולם. בבסיס התפיסה שלנו ישנם שלושה ערכים: הומניזם, שוויון וכבוד הדדי. יש הרבה מודלים שבהם אין שפה אחידה ומשותפת בין כלל מי שפועל בתוך העיר, והם לא יכולים להצליח. היום העיר היחידה בארץ שבה יש קואליציה של התנועה האסאלמית עם הכיפות הסרוגות זה כאן. העיר היחידה שבה יש סגן ראש עיר בשכר היא עכו. שמים את הפוליטיקה בצד ועושים כאן חיים טובים לכולם".
 
שהירה שלבי, חברת מועצת העיר חיפה, אמרה: "בשביל ליצור עיר משותפת חייבים להתפנות לזה, ערים משותפות לא קורות לבד. הן צריכות כוונה מלמעלה כדי שניצור אותן. אני מכירה הרבה ערים שמציגות את עצמן כערים של דו קיום. הן חוגגות את המשותף, אבל זה לא מספיק, צריך להעצים אותו. יש הבדל בין יחסים אישיים ליחסי כח. ביחסי כח צריך לטפל. זה לא רק שוויון, זה גם צדק חלוקתי והגינות. שוויון מטפל נקודתית, אבל הגינות וצדק זה הכרה בנרטיבים השונים וההיסטוריה השונה. המודל שאני מציעה הוא לא של קבוצות דיאלוג, אלא מודל מקומי-שכונתי. שבכל שכונה במרכז הקהילתי יהיה את הפרלמנט השכונתי שבו מדברים על איך לייצר יחסים משותפים, עם הכרה וטיפול בקונפליקטים".