פרשנות שנתנו אמצעי תקשורת ממלכתיים בצרפת לפסקה בנאומו של נשיא צרפת עמנואל מקרון בטקס ביד ושם, עוררה תהיות ותחושת אי־נוחות. רק הכחשות של ארמון הנשיאות מנעו משבר אפשרי ביחסי שתי המדינות.
בנאומו אמר מקרון, בין השאר: "השואה איננה סיפור שאנו יכולים לעשות בו מניפולציה, להשתמש בו או לשכתב אותו... לאיש אין זכות להשתמש במתים שלו כדי להצדיק מחלוקות או שנאות בנות זמננו...".
עיתונאים צרפתים שנלוו לנשיא מקרון, בתוכם אלה של סוכנות הידיעות הצרפתית ורדיו צרפת, ואפילו "לה פיגארו" הימני, ראו בדברים אלה "תגובה" לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששילב את האיום האיראני על קיומה של ישראל בנאומו בטקס.
דוברת הנשיא הגיבה לשאלה האם אכן זו הייתה כוונת נשיא צרפת, והשיבה תחילה: "חלק זה של הנאום היה קיים לפני שהנשיא שמע את נאומי נתניהו ופנס, לכן אין זו תגובה, רק דרך להביע את הגישה שלו לנושאי הזיכרון, שהיא שיש להביט בפני ההיסטוריה בפיכחון ולא לעשות בה מניפולציות, כפי שהנשיא אמר תמיד (לגבי אחריותה של צרפת) באפריקה, באלג’יריה או ברואנדה".
רק בתשובה לשאלה ישירה נוספת, האם נשיא צרפת מאשים את ישראל במניפולציה של השואה, השיבה הדוברת: "הנשיא לא התכוון בדבריו לאיש, לכן לא היה זה מסר לישראל".
לאחר מכן טענו גורמים בנשיאות שהוא התכוון דווקא ליחסי רוסיה־פולין. יצוין כי בניגוד לנהוג, לא חולק נוסח נאומו של מקרון מראש לעיתונאים שליוו אותו, ושום גורם רשמי צרפתי לא הסביר את משמעויותיו.
בינתיים עוררו סערה בחוגים המשפטיים בצרפת דבריו של מקרון, שלפיהם יש להעמיד למשפט את רוצחה של המורה היהודייה שרה חלימי, אף שבית המשפט קבע שלא היה אחראי למעשיו. בשיחה עם כתבים במטוסו, אמר מקרון כי בעיית הזיכרון המרכזית של צרפת היא עם אלג’יריה, וכי בכוונתו לנהוג שם לפי דרכו של הנשיא דיראק, אשר הודה באחריות צרפת לגורל יהודיה במלחמת העולם השנייה.