מאז ההכרזה על ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות, מנסים הפרשנים השונים להבין כיצד הוא ישפיע על היחים באזור, ובמיוחד, האם זה לא יגרום לנזקים בתחומים אחרים כמו מול הפלסטינים. צבי יחזקאלי, פרשן חדשות 13, שוחח עם אראל סג"ל ויריב אופנהיימר ב-103fm על המשמעות של הסכם השלום עם איחוד האמירויות. לדברי יחזקאלי, אחד מהמניעים להסכם, זו המלחמה מול איראן. בהמשך, השיב לשאלה – מה נכון היה עבור מדינת ישראל: סיפוח או ההסכם?
סג"ל: מבט שלך על ההסכם עצמו ואח"כ נרד לרזולוציה של הפלסטינים. איך הוא מתקבל בעולם הערבי, מה המשמעות?
"ההסכם הזה הוא 'דיל', הוא לא הסכם שורשי של מדינות שהחליטו יום אחד להתעורר ממציאות של מלחמה לשלום. זה הסדר סופי שבקצה של תהליך שכבר קיים, ברור שכבר 15 שנה אנחנו מקיימים יחסים עם המפרציות וכו' וכרגע מה שאפשר את העניין זה הנוסחה האחרונה של הפסקת/דחיית הסיפוח תמורת הנורמליזציה וככה זה מתואר. אצלנו מתואר ההסכם 'הנה הולכים לדובאי', זה לא מתואר כך בצד השני, האמירויות אומרות 'אנחנו הצענו את פתרון 2 מדינות ועשינו טובה לפלסטינים, בזה שעשינו את היחסים האלה עם ישראל. הם היו יכולים לשלם על זה'".
"זה היה קורה ממילא, גם אם ישראל הייתה עושה את הסיפוח, האמירויות היו באות עושות את ההסכם הזה ביום מן הימים. מדוע? איראן, איראן לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן זה הסיפור של כל מדינות המפרץ. אנחנו רואים את זה בכל העיתונים שלנו, זה שטויות ואני לא יודע אם זה יקרה כי תמיד לאורך כל ההיסטוריה הסכמי השלום שנחתמו עם ישראל, ראו את מצרים וירדן, זה הסכמים שאמרו 'לא נוכל להביס את ישראל, עדיף לנו אי לוחמה, גבול יציב, שימור שלטון וכלכלה מאשר להילחם עם ישראל', יש כאן שיווק של דיל".
לגבי העולם הערבי, הולך בדרך הזו הרבה זמן, ברכבת הזו יש את מרוקו, בחריין, אומן, כווית, כולם נמצאים על הרכבת הזאת. אנחנו מדברים על שנים, מערכות יחסים שהם תוצאה מאיראן. הם תוצאה של איראן שמאיימת עליהם, אתמול בכיר איראני אמר 'עשינו טעות עם מדינות המפרץ לא היינו צריכים לאיםי עליהם כל כך ולדחוק אותם אלא דווקא יותר לחבק אותם. הנה הפסדנו את מדינות המפרץ וקיבלו בסיסים ישראליים בקדמה שלנו'. הועלם העריב זנח את הפלסטינים, תראו את הקריקטורות, לא מדבר על מאמרים אצל הפלסטינים. זה סכין בגב, סכין כפולה בגב, יש סכין שפלסטיני הכניס לפלסטיני אבל מחינת הפלסטינים אין בגידה יותר גדולה מזו. זה שבירת הנוסחה ההיסטורית שתמיד הייתה שלא יהיה שלום עם ישראל כל עוד".
סג"ל: אמרתי שהוויתור, אני רוצה את הריבונות, אבל זה צעד רטורי כי גם על רמת הגולן דנו על החזרת למרות שסופחה באופן רשמי. יש חידוש שזה הסכם ראשון שהם יתנו להיכנס להתפלל בהר הבית. לא אומרים שהר הבית יהיה בריבונות זה הכרה דה פאקטו בשלטון הישראלי.
"נכון אבל זה לא חוכמה כי זה המפרציות והן תמיד היו יצור אחר. מדינות המפרץ זה לא מדינות ערביות קלאסיות, זה לא 100 מיליון של א-סיסי שחשבנו שאחרי שחתמנו על הסכם ונסוגו מסיני שאנחנו יכולים ללכת שם בכיף, זה לא קרה. זה מדינות אחרות שקיבלו את העצמאות שלהן רק לפני כמה עשורים, לא טיפחו בכלל שנאה לישראל, לא הכניסו את הראש שלהן לסכסוך. מינות שהראש שלהן בענייני כלכלה וסחר".
יריב: הרי בסוף יש תחושה שזה כמעט 'ביזנס' כלכלי, אינטרסים כלכליים גם אידיאולוגיה. האם באמת יש מהלך אידיאולוגי ולא הכול ציני. חלק גודל מהמדינות האלה שהזכרת אותן היו לנו קשרים כולל משרדים דיפלומטיים והכול התמוטט בעופרת יצוקה האם יחזיקו עוד מלחמה מול הפלסטינים כוח המיקוח של מדינות המפרץ לא עלה?
"כל מה שאמרת הוא נכון במידה מסוימת. כוח המיקוח עלה, כי גם האמירויות מצטיירות ככאלה שהצילו את הפלסטינים מסיפוח, 'הישג דיפלומטי אדיר'. מה ההישג? לא ההסכם, זה שהם עמדו לצד הפלסטיניים. יהיו עליות וירידות גם להסכמים אלה, החזרות שגרירים ובמצעים, אני לא יודע אם בעניינים של עזה. אמרת שיש אידיאולוגיה, כן האידיאולוגיה במפרץ היא 'אנחנו יכולים להתפלל 5 פעמים ביום אבל אסלאם פוליטי של חמאס מחוץ לגבולות שלנו'. הם הראשונים שהבינו שעירוב של אסלאם בתוך שלטון יביא להם את האסונות שבאו על כל מדינות ערב, זו הסיבה אגב שהיו דיונים על חיסול מבחוח ידעו שהאמירויות יבלעו את זה כי הם נגד חמאס. יש להם אידאולוגיה נגד חמאס, וזה מדהים ומסתדר עם התפיסות החדשות של פוסט-ערבי שאפשר להיות מוסלמי ואתה לא חייב להיות קיצוני, זה מתאים גם לתיאוריה של המדינות המתונות מבחינה אסלאמית ויותר מזה זה מתאים לפוסט אובמה; מראה את הימים שאחרי האביב הערבי, כל עוד שיש שבט ששולט שהן מדינות המפרץ - תהיה שם יציבות. כל עוד נכפה על מדינות ערב שיטות שלטון זרות להם, ראו ירדן טוניסיה לוב, אז תקבלו את האביב העריב ומלחמות אזרחים. אני חושב שיש התפכחות בעניין הזה, בסופו של דבר אל תשכחו שזה תעודת ביטוח של האמירויות לשימור השלטון".
סג"ל: לא מוכנים לכנס את הליגה הערבית, סטירת לחי עצומה. עזוב שהם אומרים שהצילו מסיפוח.
"נכון, אבו מאזן תמיד סמך על הבחוץ ולא על הבפנים, תמיד סמך שיוציאו לו את הגחלים מהמדורה ויעשו לו את ההסכם הכי טוב בתמיכה בינלאומית, הוא איש של תמיכה בינלאומית, האיחוד האירופי וזה קורס. אבל זה רק צד אחד ממערך שלם, הפלסטינים לא נעלמים מהזירה. הם חוששים שההסכם הזה מכין את דחלאן להיות בעל הבית ושכנראה ליום שאחרי אבו מאזן מביאים את דחלאן, אני לא יודע. אמרתי שהפלסטינים נזרקו לצד הדרך, ועוד עם סכין בגב".
יריב: הוא דמות לא פופולרית, אולי הוא ישלם את המחיר על ההסכם.
"הוא עשה הנפקה מעולה הוא הלך להיות היועץ הביטחוני של האמירויות. איזה תפיסת ביטחון היה לו בלירות ברחובות? אבל הוא תפס אחלה ג'וב, נכנס היטב. יצא לי לדבר איתו כמה פעמים, הוא חי חיים נהנתנים כמו שהוא אוהב. נכון שהרשות זרקה אותו, אבל אחרי שאבו מאזן ילך אני לא יודע אם הכסף שלו לא ישחק תפקיד בעניין של נשק וכוח".
סג"ל: מעניין מה יהיה, תהיה אנרכיה?
"יש הערכת מודיעין יציבה, שמעתי אותה מארגוני המודיעין שב"כ ואמ"ן, שיש סבירות גבוהה להתלקחות של דמים ואלימות ביום שאחרי אבו מאזן. תראו את שכם, שבוע שעבר היה רצח של שוטרים פלסטינים של אחד המתנגדים, השטח חם, יש בו הרבה נשק ואינטרסים, והמון בעלי תפקיד שרוצים את התפקיד. אז זה לא ילך חלק מאה, הלוואי וזה ילך חלק מאה, אבל נוכח הכוחות בשטח בהכרח זה יעבור בסוג של אלימות".
סג"ל: היית באבו דאבי?
"כן, לקחתי את הטיסות אז של ג'ורדן, עשיתי את זה בעורמה. נתנו לי מלון ואסור היה לי לצאת, אבל יצאתי".
סג"ל: אני מת לנסוע לשם.
"כולם, שלחו לך יעד תיירותי".
סג"ל: חם שם, ים, מותר אלכוהול במלונות; יריב: זה לא קצת פלסטיק?
"לגלוש באתר סקי שכולו מקורה ש-50 מעלות בחוץ. אותי מדהים הדיונות, בתור רוכב אופנועים וג'יפים".
סג"ל: מסלול מרוצים, פורמולה ולנהוג.
"אתה מוכיח את התיאוריה שלי, זה ערבים שאנחנו אוהבים, זה לא כמו במזרח התיכון, זה סטייל".
סג"ל: המשטרה נוסעת על בוגאטי; יריב: ואתה משווה את כל הטוב הזה לסיפוח? יש דברים חשובים בחיים.
"אשאיר לכם טעם חמוץ, אם היו שואלים אותי הסכם או ריבונות? מבחינת ישראל, אם היית לוקח ריבונות היית יכול לקחת את שניהם. כי אם היית עושה ריבונות הם היו באים אח"כ כי דובאי פנתה אלינו, והייתה פונה אלינו אחרי כמה חודשים - שתי ציפורים באבן אחת".
סג"ל: האמריקנים לא כל כך רצו.
"ברור, לוחות זמנים".