בטורו של פרופ' אריה אלדד מיום שישי שעבר ("יד ושם ולקח"), שהתפרסם בעיתון זה, הוא הזכיר ראיון שערך ברדיו 103FM עם ניצול שואה נטול שם בן 88. הניצול הזה הוא אני.
ניצול השואה, נטול השם עבור פרופ' אלדד, תרם לא מעט לחיזוק זיכרון השואה כאשר יזם את טקס "לכל איש יש שם" לקריאת שמות נספי השואה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. הטקס הפך לטקס הזיכרון המרכזי לזיכרון השואה, ומאז 1989 נערך מדי שנה בכנסת, בהשתפות ראש הממשלה, שרים, יו"ר הכנסת וח"כים רבים, באתרים רבים ברחבי הארץ והעולם ועל ידי תנועות נוער.
ניצול זה גם יזם את החלטת "יד ושם" שבמסגרתה הנושא המרכזי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה לשנת 2020 היה: "ההצלה בידי יהודים, גבורה בעולם מתפרק". נדמה לי שיש לי לפחות את אותה זכות שיש לפרופ' אלדד, שנולד אחרי השואה, להביע את דעתי .השר זאב אלקין, המופקד על "יד ושם", בחוסר רגישות משווע לניצולי השואה המוחים קבע שההתנגדות למינוי אפי איתם ליו''ר "יד ושם" היא אקט "צבוע" ו"מכוער". אלדד הגדיל לעשות ולפלג כאשר טען שחלק מהביקורת על איתם נובעת מהיותו "יליד קיבוץ שחזר בתשובה, איש ימין מן הציונות הדתית, עטור זקן וחובש כיפה ענקית".
הגסטפו והמשטרה ההולנדית (כן, גם המשטרה ההולנדית) לא שאלו אותי, ילד בן 11 בלבד, אם אני שייך לימין או שמאל עת רדפו אותי. הם לא תהו אם אבי ואמי ואחי ואחיותיי היו דתיים או לא (היו יהודים אורתודוקסים). אותו ילד היה בודד במסתור בכמה מקומות במשך שנה וחצי מבלי לדעת מה עלה בגורל משפחתו. בסיום המלחמה נודע לאותו ילד ששתי אחיותיו רוזינה ואדלה שמרו מצוות ועל אמונתן עד הרגע האחרון. כמו כן, יוסי, אחי המאומץ, וסבי, שהיה גבאי בבית הכנסת הגדול של אמסטרדם - נרצחו באושוויץ כאנשים דתיים.
אנו, ניצולי שואה קשישים בעשור התשיעי והעשירי לחייהם, יצאנו למאבק ולרחוב, תוך סיכון בריאותנו, הקדשנו את חיינו בדיוק על מנת למנוע את הבידול והשסע שאותו פרופ' אלדד הציג ומקדם במאמרו. לשר אלקין ולפרופ' אלדד יש זכות לחלוק על דעתנו, אך למתג את אלו שיצאו לקרב, אולי האחרון שלהם, להגן שוב על ישראל, שאותה אנו אוהבים אהבת אמת, כמי שמוּנעים משיקולים פוליטיים ואנטי־דתיים - זה מעשה פסול וציני.
בראיון עמי ברדיו, ציין פרופ' אלדד כי אם היו יותר אנשים כמו אפי איתם, לא היה קורה מה שקרה ליהודים בשואה. לצערי, זאת אמירה שהיא כמעט חילול השם. באמירה זו הוא פגע בזכרם של גבורת הפרטיזנים והמחתרות היהודיות שלחמו נגד הגרמנים בכל אחת מהארצות הכבושות. הוא פגע גם בגבורתם של אלפי יהודים, שבתנאים קשים ובלתי אפשריים ובסכנת חיים מתמדת הצילו עשרות אלפים מאחיהם.
הם עשו זאת על ידי מציאת מקומות מסתור או על ידי הברחתם מעבר לגבול. הם עשו זאת בתנאים קשים ביותר ובסכנת חיים מתמדת, אף שבפניהם עמדה האפשרות להציל את עצמם. הגבורה שלהם ושל אנשי המחתרות היהודיות ושל הפרטיזנים התבטאה בגבורה יומיומית, לעתים במשך תקופה ארוכה באופן רצוף. הם פעלו בסכנת חיים לא קטנה מאשר פעל תת־אלוף (במיל') איתם. לא מעטים מהם נתנו את חייהם.
אנחנו לא גלותיים
במאמרו מציג פרופ' אלדד עמדה שאין אנו צריכים לפחד מלהעניק לאנטישמים ולגזענים ול־ BDSנשק תעמולתי. אכן צודק אלדד באומרו שהאנטישמיות רווחת ואינה קשורה למעשינו. הוא טועה, עם זאת, בעמדתו שלאור כך אין לקחת בחשבון את המתנה התעמולתית שתינתן לשונאים אלה אם איתם ימונה לתפקיד יו"ר "יד ושם". דומה טענה זאת לטענה שמכיוון שמדינות וארגוני האויב מסביבנו ימשיכו לשנוא אותנו ללא קשר למעשינו, אין עלינו להתנגד ולפעול נגד חימושם בנשק נוסף.
ישראל מראשיתה, ובוודאי היום, רואה את הדאגה ליהדות העולם כתפקיד מרכזי בהווייתה ובייעודה. בעת מינוי יו"ר ל"יד ושם" - המוסד המוביל לזיכרון וחקר השואה, המהווה דוגמה למוסדות מחקר ברחבי העולם וגאווה לאחינו בתפוצות - חיוני לחשוב גם על איך המינוי משפיע על יהדות העולם. אותה יהדות שתומכת בנו מאז הקמת המדינה בדרכים רבות ומגוונות. יהדות התפוצות זקוקה כיום לישראל יותר מבעבר במלחמתה היומיומית באנטישמיות ובגזענות הגואה.
ראש הממשלה, אלקין והרב לאו קיבלו כבר עשרות פניות מארגונים יהודיים מובילים ברחבי העולם המפרטים טענות קשות נגד המינוי ומציגים את ההשלכות הצפויות כלפיהם וכלפינו מההחלטה. מכתבים אלה התקבלו, בין היתר, מהליגה נגד ההשמצה, ארגון הגג של יהדות אוסטרליה, ארגון הגג של הדור השני בארה"ב וארגונים יהודיים בהולנד, אוסטריה ומדינות אחרות, וכן מקבוצה בינלאומית של חוקרי שואה ופרופסורים ללימודי יהדות, בחלקם מהאוניברסיטאות הידועות בעולם.
צר לי שלאור כך שאינם תומכים בעמדתו, בחר אלדד משום מה לזלזל בדעתם. חמור יותר מטעותו של אלדד הוא חוסר הנכונות של ראש הממשלה ושל אלקין לענות ואף להתייחס, מעבר להאשמתם בפוליטיזציה, לטענות ולחששות של שותפינו יהודי העולם, המדווחים כי המינוי יקשה עליהם אף יותר להתמודד נגד האנטישמיות והגזענות. את עמדותיי ואת עמדות חבריי הניצולים, המוחים ומדגישים את מחויבות ישראל לדאוג ליהדות התפוצות ולמנוע חימוש שונאינו בתחמושת נוספת - מכנה אלדד "גלותיות".
כנראה שעבור אלדד, שנולד שנה לפני שעליתי ארצה בגיל 17, מי שחי בקיבוץ דתי, שירת בצבא בהתנדבות כקצין, מדליק משואה בעבר ביום העצמאות וביום השואה וזוכה פרס הנשיא למתנדבים לשנת 2018 - הוא אינו מספיק ישראלי ולא השיל מעליו את הדאגה ליהדות העולם, שאותה הוא רואה כנראה ככתם.
הרב האורתודוקסי ארווין גרינשטיין מניו יורק, מי שמונה על ידי הנשיא קלינטון לעמוד בראש ועדה להבטחת זיכרון השואה, כתב במכתב - שבו הוא מתחנן בפני נתניהו ואלקין לחזור בהם מהצטרפותם למכחישי השואה - כי "ההצעה למנות את איתם מהווה פגיעה מזעזעת בזיכרון השואה וחילול הקדושה של 'יד ושם' כמרכז המוביל של זיכרון השואה בעולם". לתא"ל (במיל') איתם זכויות רבות בהגנה על ישראל, והוא יכול למלא תפקידים רבים - יו"ר "יד ושם" איננו אחד מהם.
לנוכח קהות החושים והזלזול של נתניהו ואלקין בעמדת ניצולי שואה וארגונים יהודיים, והתעקשותם של השניים להמשיך במינוי, אני קורא לאיתם להתייצב פעם נוספת להגנה על ישראל - ולהודיע כי הוא מוותר על המינוי.
הכותב הוא יזם פרויקט "לכל איש יש שם" וזוכה פרס הנשיא להתנדבות בשנת 2018.