יום ראשון האחרון, מועד הרכבת הממשלה החדשה בראשותו של נפתלי בנט, ותום עידן נתניהו לאחר 15 שנות כהונתו במצטבר, הוגדר כיום היסטורי, אך עבור הביביסטים, תומכיו המושבעים, היה זה יום לא פשוט כלל. אחד מהם הוא אשר תורג'מן (62) מירושלים, שכבר כמה ימים מסתובב לדבריו בלב כבד.
"התחושה היא של אובדן דרך ואובדן זהות", הוא מתאר. "התפיסה הפוליטית שלי החלה להתגבש בגיל צעיר, כשאבי, שעלה ארצה בשנת 1946 ממרוקו, היה לוקח אותי להפגנות בכיכר מנורה. הוא היה מניח אותי על הכתפיים כדי שאשמע את בגין. כך שמגיל צעיר אני מזוהה עם ערכי התנועה".
"אבל אני הפכתי להיות ביביסט ברגע שהתחילה המערכה המשפטית נגד נתניהו. הסתכלתי איך מנסים להוציא אותו מהמשחק הפוליטי והרגשתי שמנסים להוציא אותי מהמשחק הפוליטי דרכו. זה כבר הפך להיות משהו רגשי ולא רק קר או פוליטי".
גם רונית לוי (51), עובדת ביטוח ושיווק מעפולה, המוכרת לציבור מימיה בבית "האח הגדול" ומהרשתות החברתיות כ"רונית הביביסטית", מתקשה להתמודד עם המהפך הפוליטי. "תלשו מאיתנו בכוח את הרגשת השייכות והרצון להתערות", היא אומרת. "אני בת למשפחה מרוקאית שסתמו להורים שלה את הפה וזרקו אותם בפריפריה, שסבלו משלטון מפא"י. כשהליכוד עלה לשלטון הרגשנו שווים, הרגשנו שיש תיקון, והנה החזירו אותנו שוב שנים אחורה".
מישל פרוכטר (49), יבואנית מותגי יוקרה מתל אביב, נסעה בערב ההשבעה, כשרבים חגגו בכיכר רבין, למעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים עם בתה בת ה־9. "רציתי לומר לו תודה, לחזק אותו, לתמוך בו", היא מתארת.
איך חווית את הערב הזה?
"היה עצב מסוים, אבל אני סומכת עליו. הוא זה שחיזק אותי, באנו לחזק אותו ויצאנו מחוזקים. אנשים עברו שטיפת מוח רצינית בעיניי. אני אומרת את זה אחרי שקראתי הרים של חומר כי באמת רציתי לדעת. רציתי לבדוק אם הוא באמת אשם בכל מה שמאשימים אותו, לא הלכתי אחריו בעיוורון".
יש בך כעס?
“אני לא כועסת, אני מודאגת".
כשהציבור קרא
פרוכטר בכלל גדלה בבית שהצביע למפד"ל, ועד לחייה הבוגרים לא התעניינה בפוליטיקה יותר מדי. "ב־1992 אני בכלל הצבעתי לרבין ולפרס", היא מספרת. "הייתי צעירה ותמימה והאמנתי שאם ניתן לערבים תנאים טובים ונשפר את חייהם, גם הם ירצו שלום איתנו. כשהכל התפרק וראינו את הפיגועים הרצחניים שהחלו ואת ההרוגים שרבין כינה 'קורבנות השלום', הבנתי שכל הקונספציה הייתה שגויה. אז הצבעתי לנתניהו לראשונה. התחלתי לשים לב שהוא קורא את המפה טוב יותר מכולם".
אם לא ביבי, היית מצביעה לליכוד כיום?
“אני כן מזדהה מאוד עם הערכים של מח"ל או בית"ר, אבל כיום אם ניר ברקת או גדעון סער יעמדו בראש הליכוד, אני לא אצביע לליכוד. רק אם עומד בראשו אדם, כמו ביבי, שנאמן לערכי התנועה; אדם כמו שמיר, כמו בגין, כמו שרון עד לרגע שהוא מכר את העקרונות שלו. אני קודם כל ימנית שמרנית ומבחינתי, ביבי מייצג ומיישם בצורה מובהקת את עקרונות הימין".
גם מושיק קוברסקי (64), איש הייטק ומהנדס תוכנה, יוצא 8200, לא היה ממצביעי הליכוד המסורתיים. "בשנת 99' הצבעתי לאהוד ברק, ובאינתיפאדה השנייה הבנתי את הטעות הגדולה והתחלתי להצביע לליכוד", הוא מספר. "ב־2006 נתניהו ספג מפלה ניצחת כשאהוד אולמרט וקדימה עלו לשלטון. האמנו שהציבור יקרא לו בחזרה והוא אכן קרא".
איך אתה מרגיש כיום?
"עקרונית אני בעד חילופי שלטון, אבל החילוף הזה הושג על בסיס שלוש רגליים: הרדיפה המשפטית, התקשורת שממנפת את כל זה והונאת הבוחרים כפי שעשה בנט. אומרים שהוא למד את זה מנתניהו, אבל זה לא נכון. נתניהו אולי ערך שטיקים, אבל רק למען הבוחרים שלו. נתניהו לא התרברב בהיותו איש אמת, אלא בתוצאות, גם שרון היה כזה. אמת זאת תכונה חשובה, אבל כל פוליטיקאי במידה רבה לא אומר את האמת. הכל תלוי במטרה שאתה מנסה להשיג".
"אומנם נתניהו נאלץ לשקר ליריביו הפוליטיים, אבל הוא מעולם לא שיקר לבוחריו כפי שבנט שיקר עכשיו", מוסיפה פרוכטר. "לכן התמיכה הציבורית בו מעולם לא ירדה, גם על רקע כתבי האישום וההכפשות הבלתי פוסקות בתקשורת".
איך את מסבירה את הירידה במנדטים ממערכת בחירות אחת לשנייה?
"המפה הפוליטית השתנתה. הייתה פה גניבת קולות מימין. אני לא חושבת שהחילוף הנוכחי נעשה בצורה דמוקרטית, להציב אדם בראשות הממשלה כשהוא קיבל שישה מנדטים בלבד זה לא מעשה דמוקרטי. הממשלה הזאת היא לא טובת המדינה ואזרחיה, אלא איחוד סביב הרצון להזיז את ביבי הצדה".
דוד עמר (22) מאלעד החל לכנות את עצמו "ביביסט" "ביום שבו הגישו את כתב האישום נגדו. "מבחינתי, אז הבנתי שכל המתנגדים שלו פשוט רוצים להעיף אותו ואני אמור לשמור עליו", הוא אומר.
לדבריו, "בבחירות של אפריל 2019 בחרתי ש"ס, ובספטמבר של אותה שנה כבר הצבעתי לליכוד. תמיד אהבתי את נתניהו, אבל עברתי לליכוד באופן רשמי כי אני חושב שהקונספט של מפלגות סקטוריאליות גרוע למדינה. זה קונספט שמקטין את השיח, שגורם לפילוג והגברת המתחים. הליכוד הוא מפלגת שלטון, וככל שמפלגת שלטון תהיה חזקה יותר - כך ייטב למדינה".
איך הרגשת בראשון האחרון?
"לא היה קל לראות את נתניהו עוזב, אבל אין עצב או תחושה שהפסדנו את הבחירות. בנט פעל בניגוד למה שרוב הבוחרים רצו, ולכן אני מרגיש שזה יותר כמו הפסד טכני במשחק ספורט, טעות של שופט או שחקן שמכר את המשחק. אם היינו באמת מפסידים את הבחירות, אז העצב היה הרבה יותר גדול. לכן יש בי כעס רק על בנט, כי זה לא היה הפסד לפי החוקים. אין לי כעס על יאיר לפיד ובני גנץ. הם עשו מה שהתחייבו לבוחרים שלהם. אבל העם בעט בבנט בקלפי, ולמרות שהעם אמר את דברו, בנט סחט את ראשות הממשלה".
לוי, לעומתם, גדלה בבית שדגל בערכי הליכוד, וזאת תמיד הייתה המפלגה שהצביעה לה. "אבא שלי היה בגיניסט כמו שאני היום ביביסטית", היא מספרת. "רק שאבא שלי לעומתי לא יכול היה לגלות שהוא תומך ליכוד כי היו מפטרים אותו מהעבודה. אני לעומתו לא פוחדת, אני נלחמת את המלחמה שלו".
חורקים שיניים
חמישתם כבר התרגלו לכך שהשימוש בתואר "ביביסט" הפך בכלי התקשורת לא פעם לכינוי גנאי. "קראתי לעצמי 'רונית הביביסטית' כהתרסה", אומרת לוי. "אם אתם מנסים להעליב, אז לא עובד לכם: אני ביביסטית גאה. אין פה פולחן אישיות. אנחנו אוהבים את ביבי מאוד ותומכים בו. שלא תהיה טעות, נתניהו משרת אותנו כמו שאנחנו אותו".
"האהבה והתמיכה שלי בנתניהו היא לא תופעה חסרת פשר", מוסיף קוברסקי. "להפך, אני רואה את נתניהו כשחקן שח מעולה שחותר למטרה מאז שנכנס לחיים הפוליטיים, וזאת אינה מטרה אישית. בתור מתמטיקאי אני מסתכל על הישגים מול כישלונות, מתייחס למועמד א' לעומת מועמד ב' ועורך השוואה. אני לא מתבייש בתואר הזה, אני מאמין שהתמיכה שלי בנתניהו היא תעודת כבוד למרות שהתקשורת מנסה להגחיך את הבחירה הזאת".
"האמירה שמדובר בפולחן אישיות מזלזלת בנו, בהיגיון שלנו ובערכים שלנו", מוסיפה פרוכטר. "הביביסטים ברובם הם אנשים מאוד מפוקחים ומציאותיים שאינם מתרשמים מההכפשות בתקשורת".
"היחס ל'ביביזם' הוא ניסיון להוזיל את הכישרון של נתניהו ואת היכולות המדיניות שלו", מוסיף תורג'מן. "יש הרבה מאוד ביביסטים ברחבי העולם, לא רק 'מסעודה משדרות' כפי שמנסים להציג אותנו".
מה יוליד יום לדעתכם?
קוברסקי: "אנחנו חורקים שיניים והולכים קדימה, אבל אני מאמין שנתניהו יודע איך לחזור והוא יעשה את זה מהר. אני טוען שצריך לחקור את מה שאנחנו מכנים 'רק לא ביבי'. זאת תופעה שבעיניי מונעת על ידי שנאה פתולוגית, והתקשורת מסייעת לתדלק אותה. אני מקווה שהמציאות תמרר את החיים של הממשלה הזאת. כל אירוע יכול לפורר אותה".
פרוכטר: "עם כל הכאב שבדבר, אני חושבת שלא באמת הפסדנו. הכל לטובה כי עכשיו כולם יראו כמה גדולות הנעליים של נתניהו וכמה קשה למלאן".
לוי: "הממשלה הזאת יושבת על כרעי תרנגולת, הדבק של 'רק לא ביבי' לא יחזיק הרבה זמן, ואנחנו לא מתכוונים לוותר. מי שזורע רוח עוד יקצור סופה, ואנחנו נדאג לזכור ולהזכיר זאת לכולם. הליכוד יגדל, והימין יחזור לשלטון".
תורג'מן: "אני זוכר שב־92' רבין עלה לשלטון ואמרנו: 'לא נורא, רבין ידאג ויעשה', ואז ראינו לאן הובילו אותו. זאת בדיוק המציאות שאנחנו נמצאים בה עכשיו. את בנט יובילו באף למקומות חשוכים. מבחינתי, המלחמה היא על פרצופה של מדינת ישראל והזהות שלה. עלינו לשאול האם אנו רוצים מדינת 'כל אזרחיה' או מדינה יהודית. אני רוצה מדינה יהודית. בשביל זה אבא שלי בא בספינה רעועה ממרוקו. אם זאת לא הייתה מדינה יהודית, הוא היה נשאר במרוקו. כרגע אני חבית ניטרוגליצרין שהדליקו את הפתיל שלה. מי לא התגייס כדי להפיל אותו ולמה? כי בקלפי לא הצליחו".
עמר: "אני מקווה שהליכוד יהיה מאוחד באופוזיציה. אחרי 12 שנים בשלטון זה נורמלי שהשטח יהיה עייף, אז עכשיו נוכל להתעורר. נחזור לבחירות הבאות רעבים וניקח את השלטון".