בהפוגות הקצרות בין הנאומים חוצבי הלהבות של מאי גולן על דוכן המליאה (“לא יעזור לכם אם תזרקו ‘תן ביס' מהחלונות! לא יעזור לכם אם תשביתו את כל הקורקינטים!") מצאה השרה הטרייה פנאי גם לעלעל בספרו החדש של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אין כמו אוטוביוגרפיה כדי להרגיע את רוחה הסוערת של אחת הנשים התוססות במשכן.
“כשאני מסתכלת לאחור על התקופה הקשה שעברנו באופוזיציה עד שהגענו לשלטון, אני חושבת שזה בדיוק כמו שנתניהו כתב בספר שלו על מבצע סבנה", היא מנתחת. “במבצע הגבורה בסבנה היו כאלה שעמדו לידו בקו האש הראשון ונפצעו, והיו כאלה שעמדו מאחור, למשל אהוד ברק, שדאג להצטלם על כנף המטוס כדי לקחת לעצמו את כל התהילה והקרדיט. גם במלחמה להפלת הממשלה הקודמת היה מי שעמד בקו הראשון והיה מי שישב מאחור".
מי עמד בקו הראשון?
“אני. נפלה בחלקי הזכות להיות אחת הלוחמות הבולטות להפלת ממשלת בנט־לפיד. אני אמרתי לליברמן שיש לו ארגון פשע, אני אמרתי לאיילת שקד שהיא תסיים את הקריירה שלה, אני אמרתי לבנט שהוא יהיה הכתם ההיסטורי המכוער ביותר בישראל. אבל האחרים ראו בי סוג של שכירת חרב, שזה כמובן לא נכון. בפוליטיקה זה שמור לי ואשמור לך, ולכן הם נשארו בשוחות האחוריות, במקומות הנוחים, אבל כשהוקמה הממשלה החדשה הם הצטלמו יפה מאוד על כנף המטוס".
וזה מכעיס אותך?
“לא, כי בסוף זה היה מאמץ משותף. מה משמכעיס אותי זה שהם אומרים שעכשיו צריך להיות אדיבים. ממלכתיים. למשול בחיוך. זה מה שמכעיס אותי. מה זה ממלכתיים? האופוזיציה מטנפת את הפה, לה הכל מותר, ואני, שלחמתי על משהו שקדוש לי, צריכה היום למשול בחיוך? אצלי ממלכתיות זה מלשון ממלכה, להילחם, לא ממלכתי מלשון התייפייפות נפש. מכעיס אותי שיש פה אנשים, גם מהמחנה שלי, שיצרו יקום מקביל של איך פוליטיקאי צריך לדבר".
למה זה מפריע לך?
“כי אין לי פוליטיקלי קורקט. אין עדינות בדברים שאני אומרת. הרבה אוהבים להתעסק בסגנון שלי ולא במהות, אבל אני כזאת. בממשלה הקודמת לא היססתי, עמדתי על דוכן הכנסת ואמרתי לאנשים את האמת בפרצוף. וזה לא היה לי קל. תקשורת המיינסטרים יצאה נגדי, כתבו עליי, ‘איך היא מתלהמת, איך היא מדברת'. ואני עומדת מול כולם על בימת הכנסת ומאשימה שגנבו לנו את הממשלה ומייצגת את הדעה של חבריי בימין שיושבים בספסלים האחוריים ומצקצקים בלשונם. פעם אחת, אחרי נאום חריף שלי, ירדתי מהדוכן וחבר כנסת שהיום הפך לשר בממשלה אמר לי, למה את מסכסכת את עצמך עם שרים וחברי כנסת, הרי בסוף לא תעברי את הפריימריז".
יש בזה משהו.
“עניתי לו, ‘נכנסתי לפוליטיקה כדי להשפיע על ההיסטוריה היהודית, המסורתית, הצביונית, הערכית של העם הישראלי. אותי לא מעניין כיסא או ג'וב או כותרת או עוזרים או קדילאק. אני באמת רוצה להשפיע על העתיד של העם היהודי לדורותיו'".
אי אפשר להשפיע על עתיד העם היהודי לדורותיו בצורה ממלכתית?
“אני גאה בזה שאני לא פוליטיקלי קורקט, אני גאה בזה שיש חלקים בימין האליטיסטי שלא מתחברים אליי. יש אנשים שאמורים לשאת אותי על כתפיהם, כי אני מייצגת את הערכים שלהם ונלחמת למען האג'נדות שלהם. מה לעשות, אני מאוד בולטת, לטוב ולרע. לא חוסכת את דעתי. הולכת עם האמת שלי גם כשהיא לא נוחה לאחרים, גם כשלא כיף לי להרים את הקול.
היה לי הכי קל ופשוט להיות המאמי הלאומית, אבל אני לא יודעת לדבר אחרת. גם אם יעבירו אותי אלף יועצי אסטרטגיה שאני שומעת שחברי כנסת לוקחים לעצמם, אני לא אהיה שם, כי אני מה שנקרא עמך ישראל הקלאסית. אני באה מהעם ולא מתכוונת למנייר שום מילה. אני אגיד בפנים את מה שאני חושבת בבטן. נגמרה היכולת להכיל בולשיט. נגמרה היכולת להכיל פוליטיקלי קורקט".
פוליטיקלי קורקט זה בולשיט?
“בעיניי כן. פוליטיקלי קורקט זה אומר לעדן את המציאות במקרה הטוב ולזייף אותה במקרה הרע. אני עושה פוליטיקה מהזן האמיתי. כשאני אומרת למישהו את האמת, אני לא רוצה שהיא תשתמע לשתי פנים. את יודעת כמה ביזו אותי במהלך הקדנציה הקודמת? היה יושב איתן גינזבורג ובשיא גזענותו מתקן אותי תוך כדי הנאומים שלי, כביכול להקטין אותי, לגמד אותי, להשפיל אותי. כשהייתי מדברת בטלפון, היו"ר מיקי לוי היה אומר לי, ‘צאי החוצה'. הייתי יושבת בוועדה, לא מספיקה להגיד מילה וישר היו מעיפים אותי.
אמרו לי, ‘לא בא לנו לשמוע אותך'. אין ביזוי עמוק מזה. מה הם מצפים עכשיו, שיירקו עליי ואני אגיד שזה גשם? לא, ממש ממש לא. לא חינכו אותי ככה. חזרנו לשלטון לא כדי לקבל במתק שפתיים את כל האלימות שנשפכת לאופוזיציה מהפה. לא כדי להיות ממלכתיים מזויפים. אנחנו לא צריכים להכיל בחיבוק דוב את כל הטינופת שיוצאת נגדנו מהשמאל. זה שחזרנו לשלטון לא אומר שאנחנו צריכים להרכין ראש אל מול ההסתה, השקרים, האלימות".
אלימות?
“כן. מירב בן ארי קראה לי עיוורת. אפרת רייטן אמרה שאין לי ערכים יהודיים. זו אלימות לשמה. מה אני אמורה לעשות, לחייך? אני מרשה לעצמי לדבר על עצמי בגוף שלישי: כשפוגעים בשרה מאי גולן, פוגעים בעשרות ומאות אלפי אנשי ימין שהיא מייצגת ומגינה על נפשם, כבודם ורוחם".
בשקט־בשקט, מתחת לרדאר, הפכה גולן מחברה במועדון המקופחים שלא קיבלו משרד, לשרה במשרד ראש הממשלה. היקף ותחומי התפקיד המחייב לא ברורים בינתיים, אבל למי שפקפקו במינוי שלה, גולן מבטיחה שתעסוק ב"דברים משמעותיים למען החברה בישראל".
נבחרת לכהן כשרה בניגוד לחברי כנסת ותיקים שלא קיבלו אפילו תפקיד סגן שר.
“יש אנשים שלא היו בכנסת יום אחד ומונו לשרים מבחוץ, כי יש מי שמאמין בפעילות שלהם. אני חושבת שמי שמינה אותי מאמין שאני מייצגת פלח מסוים באוכלוסייה, גם בקרב הצעירים וגם בקרב המבוגרים, ושאני יכולה לעשות דברים מחוץ לקופסה שיועילו לחברה הישראלית. אז נכון, יכולים גם להגיד שבגלל שנולדתי לאם חד־הורית ואין לי תואר אקדמי אני לא ראויה לתפקיד, אבל זה, סליחה על המילה, קשקוש אחד גדול, כי בסוף זה מי את מול העשייה שלך.
את יכולה להיות בת 60 ולא לעשות כלום ובת 20 ולעשות הרבה. יש לי שיחות לא מעטות עם ראש הממשלה, ואם לא הייתה שפה משותפת בינינו, לא היה מקום לשבת לשולחן הממשלה, למרות שהרבה אנשים אוהבים להפיל את זה על סיבות אחרות שבגללן מוניתי לשרה".
אילו סיבות אחרות?
“יש קולות ממחנה השמאל שטוענים לאובר נאמנות. העובדה שאני אישה ואני השרה הצעירה ביותר שהושבעה לכנסת מאוד מכאיבה ומרגיזה חלקים גדולים בשמאל, ובגלל שהם לא מצליחים להתמודד עם המהות, אז הם יורדים לעניין הסגנון".
היו וישנן לא מעט שרות שהן נשים צעירות בכנסת.
“השמאל טוען שאני לא ראויה להיות שרה, כי הדרך שלי מתלהמת ופופוליסטית, לכל ה'לשעברים' למיניהם והעסקונה מהזן הפוליטי הישן של העסקנים, מה שנקרא המפא"יניקים של פעם, קשה עם אישה צעירה, מזרחית, ימנית, מסורתית. נוח להם לקטלג אותי כמישהי דרומית, עילגת, לא משכילה, לא יודעת לדבר בשפות זרות, לא יודעת לחבר שני משפטים, פאשיסטית שנשרכת אחרי אדם אחד.
בפועל הם יודעים שזה הרחק־הרחק מהאמת ושהאנגלית שלי טובה יותר מזו של רוב חברי הכנסת באופוזיציה, אבל הם לא מסוגלים להתמודד איתי אינטלקטואלית, אז הם מתנגדים למינוי שלי כשרה. הם אומרים, איך יכול להיות שמאי גולן שרה בישראל. כלל האופוזיציה עמדה בפיליבסטר חסר תקדים של שש שעות נגד המינוי שלי. הוציאו מהנפטלין אנשים שלא שמעתי חודשים לנאום נגד המינוי שלי. חבריי לסיעה אמרו לי, מאי תצאי החוצה, למה את צריכה לשמוע את כל זה, אבל אני ישבתי שם וראיתי בכל מי שנאם נגדי את כל האנשים שבמשך כל חיי זלזלו בי והקטינו אותי.
אבל אז עלה הדור הצעיר של חברי הכנסת, שמכיר את שיתוף הפעולה שלי עם נושאים חברתיים, ולמרות שיש תהום אידיאולוגית בינינו הוא זיהה שיש כאן מנהיגה. כשרון כץ מיש עתיד הקדיש את שלוש הדקות שלו לשבח את אמא שלי שישבה ביציע, זה הזכיר לי למה אני נלחמת".
ואכן, הרגע המרגש בטקס ההשבעה של גולן היה ללא ספק בסיומו, כשחלק מהשרים וחברי הכנסת נעמדו מול היציע ומחאו כפיים לאמא שלה שעמדה שם, נבוכה וגאה בערבוביה מכמירה, נרגשת עד דמעות. “ההשבעה שלי נקבעה לשעה ארבע אחר הצהריים, אבל בגלל הנאומים נגד המינוי שלי, השביעו אותי רק בחצות הלילה", דומעת גולן.
“אמא שלי, אישה מבוגרת, ישבה שעות ביציע ושמעה ושמעה וחיכתה עד שהושבעתי לשרה. כשסוף־סוף עליתי לנאום, כבר הייתי עייפה. ישבו שם כל השרים וראש הממשלה, ואני ראיתי רק את אמא שלי שנודתה מהמשפחה שלה, שזלזלו בה שהביאה בת מחוץ לנישואים, שלא האמינו שאצא מגבולות התחנה המרכזית הישנה ואוכל אפילו לעבוד בעבודה מכובדת.
והנה אני על הדוכן, בהשבעה לתפקיד שרה בממשלת ישראל. זו הייתה הוכחה לא לעצמי, אפילו לא לאמא שלי, שאוהבת אותי בזכות עצמי ושעד היום שואלת אותי מה ההבדל בין חברת כנסת לשרה. אני רציתי לעשות את זה למען כל ילד וילדה שמשפילים אותם ומזלזלים בהם ולא נותנים להם אפילו את האפשרות לחלום בינם לבין עצמם. אז חרגתי מהפרוטוקול, הסתכלתי לאמא שלי ישר בעיניים, ואמרתי, אני רוצה להגיד לכל בני הנוער בסיכון, שאומרים להם שלא מגיע להם ושלא יגיעו לשום מקום, שאפשר לשבור כל תקרה ואפשר לפרוץ כל קיר".
איך ההרגשה לשבת בשולחן הממשלה?
“הישיבה הראשונה הייתה מאוד מרגשת. את יושבת בין מקבלי ההחלטות החשובים במדינת ישראל למען הביטחון והעתיד של אזרחי המדינה, זו מתנה משמיים, ממש תחושת שליחות. אבל מהר מאוד מתרגלים. לא לחברותא או למעמד, אלא לעבודה, כי יש כל כך הרבה חומר ללמוד וכל כך הרבה דברים שצריך להיאבק עליהם.
הייתה לי הזכות להשתתף בדיון על אטימת בתי מחבלים שארך ארבע שעות, ודיונים בנושאים מהותיים כמו סל התרופות. הציבור אפילו לא יודע לאיזה רזולוציות יורדים בדיונים כאלה. אז לא עצרתי לרגע כדי לטפוח לעצמי על השכם, להגיד, מאי כל הכבוד, הגעת להישג מדהים בגיל צעיר מאוד ובזמן קצר יחסית לפוליטיקאים אחרים. אני לא שם, זה לא האופי שלי. באתי לעבוד, לא להתבשם. אני ממשיכה ב־200 קמ"ש, אני לא עוצרת לתדלק.
הדבר היחיד שיגרום לי לעצור לרגע ולהתבשם, זה אם אהיה נקודה קטנה בהיסטוריה של עם ישראל. כשהייתי ילדת אינטגרציה, קצת לפני שהעיפו אותי מבית הספר, היינו צריכים להחתים את היד בחימר ולכתוב מה נרצה לעשות כשנהיה גדולים. ואני כתבתי שאני רוצה להשאיר חותם על העם היהודי".
את חושבת שהשארת חותם על העם היהודי?
“כן, קודם כל בהעלאת המודעות למאבק שלי בהסתננות הבלתי חוקית, שהוא חלק בלתי נפרד מהשמירה של הצביון היהודי בעם ישראל, וגם בחוק למניעת חרמות, שפעלתי למענו כילדה שעברה חרם חברתי בעצמה, וגם בגלל שאני כבר שנתיים עובדת על חוק ההמשכיות, שיאפשר להורים שכולים להביא זרע מבנם שמת בשירותו הצבאי. אני נותנת עבודה, ואם על הדרך אני כל כך מכאיבה למישהו מהשמאל, אז כנראה שאני עושה משהו מאוד נכון. לא נבחרתי כדי לרצות את נושאי דגלי אש"ף בהפגנות במוצאי שבת".
מי שהרים דגל אש"ף בהפגנה היה דווקא פוליטיקאי, ח"כ עופר כסיף.
“אי אפשר לעצום את העיניים מול האמת. בסוף יש פה מיעוט מאוד בולט ומאוד רעשן, שראשי מחנה השמאל כמו גנץ, איזנקוט וסער מחבקים למרות שהוא לא מאמין בקיום מדינת ישראל כמדינת העם היהודי".
סער, איזנקוט וגנץ הם שמאל?
“בעיניי הם שמאל, חד־משמעית. אני שומעת את דבריהם כשמאתרגים אותם באולפנים, כשהם יוצאים נגד הרפורמה המשפטית, נגד נתניהו ובעד ההפגנות".
כל מי שבעד ההפגנות ונגד הרפורמה הוא שמאל? אין מרכז או ימין?
“אז אולי יש שמאל לא אידיאולוגי אבל שמאל אינטרסנטי".
מה דעתך על הרפורמה המשפטית?
“בית המשפט העליון התחיל לכרסם בסמכויות הכנסת, לעצב את מדינת ישראל בכל התחומים לפי השקפת עולמו ולרסק את אמון הציבור, שהוא תנאי יסוד לקיום מדינה דמוקרטית. לכן הגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה. מדינת ישראל הייתה דמוקרטית וחופשייה לפני אהרן ברק וחבורתו, ותהיה גם אחרי הרפורמה המשפטית שאנחנו נעביר בעזרת השם.
היא תחזיר את אמון הציבור ותפתח את שערי בית המשפט למגוון דעות, ולא כמו שאהרן ברק אמר לפרופ' רות גביזון שיש לה אג'נדה עצמאית ולכן היא פסולה. בית המשפט יעסוק בסכסוכים ולא בפוליטיקה ולא בסבירות ובערכים שבעיניו היו נשגבים".
הבעיה של ברק לא הייתה עם האג'נדה העצמאית של גביזון, אלא עם זה שהיא ידועה לציבור. לתפיסתו צריך היה לחפש שופטים מוכשרים, לא למנות שופטים על פי האג'נדות שלהם, ההפך מהרפורמה של יריב לוין, שמעודדת מינוי שופטים על פי תפיסותיהם, ובכלל, למה לתת כוח בלתי מוגבל לפוליטיקאים לבחור את השופטים?
“מה עדיף, בחירת שופטים בחדרי חדרים? על ידי ראשי לשכת עורכי הדין, שרק לאחרונה ראינו מה צריך לעשות כדי לקבל את ההמלצה שלהם? האם זה רציני ששופטים יצביעו לטובת החברים שלהם ושמשפחת העליון תצביע בעד אשתו של הנשיא שלה? ברור שעדיף קודם כל לצאת לאור, עם פרוטוקול מפורט, שימוע פומבי שבמהלכו מועמד יבין שהגיע למעמד מכובד ושהוא צריך לענות בפני מצלמות על שאלות מקצועיות, ערכים ותפיסת עולם".
מתנגדי הרפורמה חוששים שפסקת ההתגברות שהרפורמה מקדמת תביא למצב שבו העליון לא יוכל לבטל חקיקה שפוגעת בזכויות אדם.
“פסקת ההתגברות היא חובה. בית המשפט לא ערכי יותר מחברי הכנסת. כשיש שר עם אחריות, חייבת להיות לו גם סמכות. ובג"ץ עדיין יוכל לבטל חוקים ברוב מיוחד. מי שעד היום פגע בזכויות אדם הוא העליון ולא הכנסת, החל מביטול חוק המסתננים ועד למעצר של ילדים שהפגינו נגד פשע ההתנתקות והפינוי מהבתים שלהם. בניגוד לבג"ץ שרמס, עיקר וסירס זכויות אדם בדרום תל אביב ואי אפשר היה לערער על זה, בכנסת יש אפשרות לתיקוני חקיקה".
יש קשר בין ההתלהבות לקדם רפורמה משפטית לתיקי נתניהו ודרעי?
“אין מפלגה שלא הגישה בעבר הצעת חוק בנושא הזה, ואין חבר כנסת שבמהלך מערכת הבחירות ירד לשטח ולא שמע את קולות בוחריו שדרשו שינוי במערכת המשפט. אין מפלגה שלא דיברה על השינוי הזה. לא כל דבר סובב נתניהו. זה נכון שבמקרה דרעי אני אישית הייתי המומה מהחלטת בג"ץ ואני חושבת שהיא רק מחזקת את הצורך בשינוי".
גם את סבורה שבג"ץ דרעי נובע מרדיפה עדתית?
“כן".
מה עדתי בעמדה שאדם שהורשע פעמיים לא צריך לכהן כשר בממשלה?
“אני חושבת שזו גם רדיפה פוליטית".
לא נראה לך בעייתי שראש ממשלה שאמור להישפט בשלושה תיקים יקדם רפורמה במערכת שאמורה לשפוט אותו?
“מי שמקדם את הרפורמה זה שר המשפטים".
שר המשפטים של ראש הממשלה, שהוא עצמו מינה, שכפוף לו?
“הרפורמה אמורה להיטיב עם נתניהו? שימוע לשופטים, ביטול עילת הסבירות או פסקת ההתגברות אמורים להשפיע על המשפט שלו? כמה יכולים לרדד את השיח ועל כל דבר לרקום קונספירציות הזויות? זו פשוט דמגוגיה לשמה".
איפה את ממקמת את גנץ, לפיד ומיכאלי?
“גנץ הוא אדם עתיר זכויות צבאיות, אבל לא פוליטיקאי שמפגין יכולות יוצאות דופן באזרחות. אפשר לראות את זה מפרשת הממד החמישי ועד גדעון סער, שצד לו את המפלגה מתחת לאף. זה לא אדם שהייתי רוצה בשום צורה שינהל משא ומתן מדיני או כלכלי בשם מדינת ישראל. לפיד הוא פרזנטור.
השטחיות, הפופוליזם, חוסר הניסיון והרצון להיות ראש הממשלה פשוט העבירו אותו ואת מאמיניו על דעתם. מיכאלי מסמלת בעיניי את ישראל הפרוגרסיבית. אני פשוט כבר לא מסוגלת לשמוע אותה בשיח הנקבה. מה הוא השיג חוץ מזמזומי אוזניים? זה לא סייע לנשים, זה רק עשה את ההפך. לא פלא שהיא ומפלגתה כבר לא רלוונטיות.
מול המפלגות של לפיד, גנץ ומיכאלי הליכוד הוא המקום הליברלי והדמוקרטי ביותר בישראל. נכון, יש אצלנו פקשושים פה ושם, אנחנו לא מושלמים, אם היינו מושלמים, היינו הסגנים של הקדוש ברוך הוא, אבל כשהשמאל מזלזל בנו שאנחנו הולכים לחתונות ולבריתות בשביל הפריימריז, אנחנו יושבים עם בנאדם שמדבר על בעיה במס הכנסה, בביטוח לאומי ומנסים לעזור לו, מה שהשמאל עם הקפוצ'ינו שלו לא יעשה לעולם".
אבל לא תמיד היית ליכוד, לפני כן התחלת את דרכך הפוליטית במפלגת עוצמה יהודית.
“איתמר בן גביר הוא חבר קרוב שלי. הוא ובנצי גופשטיין וברוך מרזל ומיכאל בן ארי היו הראשונים שהגיעו לדרום תל אביב כשהיינו צריכים אותם. כשאני חסמתי כבישים והותקפתי ונעצרתי במסגרת המאבק שלי במסתננים, הם התייצבו לידי. מדובר באנשים אידיאולוגיים וערכיים".
מה אידיאולוגי בלתלות תמונה של רוצח המונים בסלון הבית, מה ערכי בלרדוף את הקהילה הגאה?
“אני ממש לא מסכימה איתם על הכול, אבל כל חטאם הוא אובר אהבת ישראל".
אובר?
“לפעמים הם מגזימים, אבל עדיין מדובר באנשים שמקדישים את שמם הטוב ואת כספם ומרצם רק כדי לשמור על ארץ ישראל ועם ישראל. גם עליי אמרו שלפעמים אני מגזימה במאבק על דרום תל אביב, כשמתוך כעס פירקתי אוהלים של מסתננים ונעצרתי. זה היה נטו מתוך כאב. כשברוך מרזל או בנצי גופשטיין אומרים משפט כזה או אחר, האם הם מתכוונים לזה? ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי אמר פעם אחרי פיגוע קשה שצריך לשטח את עזה. האם הוא התכוון לזה? הוא בדיוק ראה חייל שהתעוור אז התגובה שלו הייתה אובר כאב. מדובר בשחקני נשמה שפועלים ברגש".
אבל האמירות שאת טוענת שאין כוונה מאחוריהן מתורגמות לפעמים לחוקים.
“כשאני שומעת שמכנים את חוק בן גביר ‘חוק הגזענות', אני שואלת, הרי בכנסת ישראל ישבו בעבר כהנא, בן ארי, והיה גם השר רחבעם זאבי שהיה בעד טרנספר, ונו, מה קרה, מישהו ראה משאיות של ערבים בדרך לירדן? משאיות של הומואים ולסביות בדרך לקפריסין? אני לא מבינה מה כל הרעש סביב אבי מעוז. כשפוגשים אותו אחד על אחד, מגלים אדם כל כך עדין ונחמד".
זה אמור להרגיע את הקהילה הגאה?
“לאבי מעוז יש את דעתו. אף אחד לא יכפה עליו דעה אחרת. הוא מאמין בדרכו, זו זכותו. אבל האם באמת נראה למישהו שייקחו את דעותיו בנושא הקהילה הלהט"בית ויישמו אותן? הרי זו בדיחה. הרי זה לא יקרה לעולם".
האיש, על דעותיו, אחראי על תכנים במערכת החינוך.
“תפקידו של אבי מעוז הוא להאיר את העיניים של ההורים ברחבי הארץ לכך שיש אלפי תוכניות שמתוכן ההורים והמנהלים יחליטו איזה ומה ילמדו. מה רוצה אבי מעוז? להוסיף תוכני יהדות, תוכני מורשת, תוכני מסורת. האם בגלל זה נתלה את אבי מעוז? חד־משמעית לא".
והאמירות של אורית סטרוק, שרופא יוכל לסרב להעניק טיפול שנוגד את אמונתו, ושל שמחה רוטמן, שבעל מלון דתי יוכל לא לארח הומואים?
“האם אורית סטרוק היא מנהלת בית חולים שתחליט מי יקבל חולים? האם רוטמן הוא 'הילטון' שיחליט מי יארח את מי? יש את רוח המפקד וזה נתניהו, הוא השקול, ההגון והממלכתי, והוא אמר בקולו שדברים כאלה לא יקרו ושהוא מגנה אותם. אז על מה כל הרעש? מערכתית, תפקידית מה שנקרא, הם לא יכולים לעשות שום דבר חוץ מלדבר באוויר. אם הם רוצים לזרוק ססמאות, שיזרקו. גם אני יכולה להגיד דברים שלא יתגשמו".
האנשים הללו הוצבו על ידי נתניהו בעמדות השפעה, את לא חוששת שהססמאות שלהם לא יישארו באוויר?
“רוב חבריי בסיעה לא שותפים לדעותיהם. זכותם להביע את דעתם, כי אנחנו חיים במדינה דמוקרטית בדיוק כמו תמר זנדברג, שלדעתה צריך לאזרח את המסתננים הבלתי חוקיים. אני בזה לדעתה, אבל זה חופש הביטוי. זו דמוקרטיה. כל הדברים האלה הם פופוליסטיים, ספינים. הם לא עומדים בשום רמה של עמדת השפעה".
מה לדעתך כן עומד ברף של עמדת השפעה?
“הנוכחות ברשתות החברתיות. לפני שבועיים אמרה עיתונאית בכירה בפודקאסט שאיך יכול להיות שמאי גולן עוברת את ראשי הממשלה במספר הצפיות בטיקטוק. היא אמרה, מה זאת התופעה הזאת מאי גולן. ואני באמת תופעה, כי ברשתות אי אפשר לקנות את אהבת הקהל בכסף. שם זה הכי נקי והכי אמיתי, ומשם אני ניזונה. יש לי את תמיכת הציבור הרחב, והאהבה ברשתות החברתיות מוכיחה שאני לא סקטוריאלית ולא איזה נישה. אני לא בממשלה כבדרך אגב אלא כדי להישאר".
גולן, 36, פרצה לחיינו הפוליטיים רק לפני ארבע שנים. לפני כן כבשה את משבצת הפעילה החברתית ולוחמת השכונות כשהובילה הפגנות ומחאות וניהלה מאבק בלתי מתפשר נגד פליטים ומהגרי עבודה בדרום תל אביב. “אני ילדה שגדלה בערוגות אחרות מהימין המיינסטרימי", היא מעידה על עצמה.
“אני בת לאם חד־הורית מדרום תל אביב, שלא נחשב תל אביב בעיני התל אביבים, בלי גיבוי, בלי תמיכה, כמו דג ששוחה נגד הזרם. עד היום אני רואה אנשים מסתכלים עליי במבט של ‘מי את שהגעת מהמקום שהגעת ותדברי עם אנשים על נושאים ברומו של עולם?'. אני יודעת שהם אומרים את זה מאחורי הגב שלי, אבל אני גאה במסעודה משדרות ובחיים מירוחם שמתחברים אליי, באנשים שאומרים שאני הקול שלהם שלא נשמע, הנשים המבוגרות שמחבקות אותי ברחוב, מנשקות לי את הראש ומתחילות לבכות".
שמה המלא הוא פלורה מאי בדרה גולן, על שם סבתה שלא זכתה להכיר: “הקדשתי את חיי לפעילות ציבורית, לא עשיתי שום דבר אחר חוץ מזה ומלטפל באמא שלי. השם שלי הוא השורשים והכוח שבעזרתם אני נלחמת".
על מה את נלחמת?
“שאף אחד לא יקטין אף אחד אחר בשל העדה שלו, מינו, שמו או המקום שממנו הוא בא. אני יודעת על מה אני מדברת, כי חוויתי תהליכים של הדרה על בשרי. בבית הספר היסודי התייחסו אליי בזלזול בגלל שבאתי מבית של אם חד־הורית בלי אבא. בתיכון הייתי מודרת אוטומטית בגלל שהייתי ענייה מדרום תל אביב, מהעדה הלא נכונה ובלי הבגדים הממותגים והכבלים בטלוויזיה. באוניברסיטה הסתכלו עליי כאוכלת חינם, דבר שגרם לי לעזוב את האקדמיה לגמרי.
כל הילדות שלי וחיי הבוגרים היו הגנה או מלחמה על הבית, על הפרנסה ועל זכות הקיום. אמא שלי התמודדה לאורך שנים עם בעיות בריאות מורכבות, שבגללן הייתי צריכה לעזוב את בית הספר בתחילת התיכון ולעבוד בשלוש עבודות שונות. אם לא הייתי עושה את זה, אז לא היה אוכל, לא היו תרופות, לא היו בגדים ובטח שלא טלוויזיה. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בודקת את חשבונות הבית בזכוכית מגדלת, ואם היה אפילו שקל אחד בחשבון שחויב שלא כדין, לא הייתי עוברת על זה לסדר היום.
ניהלתי את משק הבית מגיל 14 ובשום שלב לא יכולתי לעזוב את אמא שלי לבד, כי איפה שגדלתי לא היה אפשרי ללכת למכולת, לעלות במדרגות או להיות לבד בלילה גם כשהבית סגור ונעול עם פלדלת ושער. אפילו אור לא היה במדרגות, כי מאז שהנרקומנים והעובדים הזרים חיבלו בחשמל כדי להשאיר אותו דלוק כל הלילה כדי להזריק סמים במדרגות או כדי לקיים מסיבת שיכורים, לא היה מי שישלם, וחברת החשמל ניתקה את החשמל. השכנים היהודים נעלמו מהר מאוד, ואף אחד לא רצה לגדל שם ילדים. אמא שלי ואני היינו לבד. היום כשאני נזכרת במספר הנרקומנים והיצאניות שדילגתי מעליהם, אני מבינה איזה נס היה שבכלל שרדנו".
איפה הייתה המשפחה המורחבת של אמא שלך?
“המשפחה של אמא שלי נידתה אותה מהרגע שנולדתי בגלל שהיא הביאה אותי מחוץ לנישואים. אפילו שלום ברחוב לא היו אומרים לה. מאז שנבחרתי לכנסת, פתאום גיליתי מושגים שלא הכרתי עד היום כמו דוד ודודה שמספרים לי על קשר דם ובני דודים שרוצים להיפגש, אבל אני ואמא שלי היינו קיימות הרבה לפני שנבחרתי לכנסת. כנראה פתאום הפכתי ליותר אטרקטיבית, אבל אין בי כעס, אני מי שאני הרבה בגלל שהתחשלתי בחיים ואין לי שום צורך במשפחה מזויפת".
איך הפכת לסמל המאבק על דרום תל אביב?
“בגיל 25 התחלתי לכתוב בלוג שנקרא ‘החיים על פי מאי' ובו סיפרתי בכל מוצאי שבת איך עבר השבוע במדינת דרום תל אביב ובעיקר איך עברה השבת. מה שלכולם היה יום של מנוחה, עבורי ועבור התושבים היה מלחמה. היה קשה להעביר בכתב את הצרחות, השיכורים, המראות, הריחות והתסכול הנורא שעברנו שם ועדיין רבים עוברים.
זה היה גיהינום עלי אדמות, פחד, אלימות, זוהמה, פשיעה, הזנחה פושעת. וכל זה התעצם מאז שהעובדים הזרים הבלתי חוקיים הגיעו לתחנה המרכזית הישנה. ראיתי את האנשים החלשים שלא מצליחים להתמודד איתם, ומבחינתי זה היה כאילו לראות מישהו מכה קשיש ולעבור לצד השני של המדרכה בלי לעשות כלום. אז יצאתי למלחמה מול העירייה, המשטרה והמדינה, למרות שממש לא הייתי צריכה את זה בחיים. לא נהניתי כשקראו לי נאצית מעל דפי העיתון".
הדרך מהפעילות החברתית לכנסת הייתה מתבקשת, אבל גם שם לא היה לה קל: “בתחילה קראו לי ‘ילדה', כי הייתי הרווקה הכי צעירה מבין חברות הכנסת. אני רואה בכינוי ‘ילדה' שוביניזם ומיזוגיניות. עם הזמן הוכחתי יפה מאוד שאני לא ילדה, אבל עצם העובדה שאני צריכה להוכיח שזה בסדר להיות שרה חזקה ומצליחה בממשלה ובמקביל גם למצוא זוגיות ולהקים משפחה זו תעודת עניות לסביבה".
זה מה שאומרים לך, שהפעילות בכנסת מפריעה לזוגיות ולהקמת משפחה?
“למרות שאנחנו בשנת 2023 עדיין לא פשוט להיות גם אישה, גם קרייריסטית וגם לפתח זוגיות. יש כאלו שכנראה מאוד מושפעים מהדמות שהתקשורת יצרה לי ויש כאלה שמאוימים מפוליטיקאית צעירה, למרות שאני יכולה להיות אמא טובה ובת זוג חזקה בדיוק כמו שאני פוליטיקאית טובה וחזקה.
לצערי, גם בלי להיות מי שאני, לא קל למצוא זוגיות נכונה ולא סתם אומרים שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, אבל אני יודעת שמה שצריך לקרות קורה ובעזרת השם אמצא את האדם הנכון ויהיה חיבור אמיתי. אני עובדת מאוד קשה למען עם ישראל בכנסת ומחוצה לה ובדיוק כמו שאני מאמינה שאין אישה שלא תתמוך בבעלה בפעילות שבה הוא עוסק, כך גם התמיכה בעשייה שלי צריכה להיות ברורה ומובנת מאליה".
מה את מחפשת בבן זוג?
“פעם חשבתי שאני יודעת, שזה הכל שחור או לבן, היום אני מבינה שיש הרבה אפור. זה לא עניין של גיל, מקצוע, הכנסה או מראה, זה עניין של חיבור בין נשמות, ולכן אני מחפשת השלמה למה שמתאים לי. אני מעדיפה גבר שמאמין בבורא עולם, ישר, בעל חמלה ורגישות לחלש, איש שיח ובעל תפיסת עולם מגובשת".
יש מצב שזה יהיה שמאלן?
“יש בכלל שמאל היום? היום זה בעיקר ‘ביביפובים' ו'פוביומטים', אבל אין ספק שיהיה מאוד מאתגר ואולי אפילו בלתי אפשרי לחיות בזוגיות עם גבר שדעותיו כל כך שונות משלי. בעיניי ימין ושמאל הם לא רק מחנות ודעות פוליטיות, זה גם דרך חיים, ערכים, יהדות, חינוך הילדים, ביטחון אישי ושמירה על הארץ. לכן למרות שאני מכירה כמה זוגות של ימין ושמאל שהצליחו בזוגיות, אני חושבת שמכיוון שהדעות שלי הן דרך החיים שלי, לא אוכל לקיים משפחה עם שסע פנימי עמוק כל כך, כי בסוף אלו דברים שיורדים לרזולוציות הכי קטנות של היומיום. אני מחפשת בן זוג, לא שותף לממשלת אחדות".
וילדים?
“בגלל שהייתי בת יחידה לאם חד־הורית בלי משפחה מורחבת, הייתי בטוחה שאתחתן מאוד מוקדם ואביא לפחות עשרה ילדים לעולם. אבל החיים תכננו קצת אחרת וזה בסדר, אבל אני באמת חושבת שילדים זה החיים. אם יש דבר אחד שאני כמהה לו היום מלבד המשך העשייה למען עם ישראל וארץ ישראל השלמה זה להיות אמא".