השכונה שבה מתגוררת שגרירת ישראל בבריטניה, ציפי חוטובלי, נחשבת לאחת הטובות והרגועות בלונדון. אלא שהדיירת שחיה כאן בשלוש השנים האחרונות לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היה לה שקט. כשהגענו אליה ביום שישי לפני שבועיים - פחות מיממה אחרי ששבה מביקור בזק בישראל שבו ליוותה את ראש הממשלה הבריטי, רישי סונאק - התגודדו מחוץ לדלת הכניסה קרוב למאה מפגינים ישראלים, מצוידים בנרות ושלטים באנגלית, שמחו נגד “הטבח שמבצעת ישראל ברצועת עזה".
לאחר שדחף להפסקת אש בעזה: סגן שר בממשלת בריטניה פוטר מתפקידו
"יותר מהקרמלין": ראש ממשלת בריטניה תקף את חמאס ועקץ את רוסיה
אבל החבר'ה האלה הם כסף קטן. חוטובלי לא התרשמה מדי מרעשי הרקע שלהם בזמן סעודת השבת. בתקופת כהונתה כאן היא הספיקה לעבור את המחאות הפנים־ישראליות נגד הרפורמה המשפטית, ובעיקר את המחאות הפרו־פלסטיניות שפוגשות אותה מחוץ לבית, מחוץ לבניין השגרירות, ובעיקר באולפני הטלוויזיה.
“כלי התקשורת הגדולים בעולם אימצו בשנים האחרונות דעות פרוגרסיביות, שמשווקות באופן אוטומטי את מי שנתפס כחלש גם כצודק", היא אומרת ומיד משחזרת את הרגע שבו חששה שכל התמיכה בישראל במלחמה הנוכחית עומדת לפוג: “אירוע הפיצוץ בבית החולים בעזה היה סוג של 11 בספטמבר הַסברתי מבחינתנו. רוב כלי התקשורת קפצו על הידיעה כמוצאי שלל רב.
"לכאורה נפלה לידיהם ההוכחה שישראל מבצעת פשעי מלחמה. לקח לנו לילה שלם לתקן את הטעות הזו ולהוכיח שמי שירה את הטיל שהרג מאות פלסטינים, היו הפלסטינים עצמם. בסופו של דבר, בכירים בממשל יצאו נגד ה־BBC, וראש הממשלה סונאק אמר שהגיע הזמן שיעניקו להודעות חמאס את מידת המהימנות שמעניקים להודעות הקרמלין".
בישראל פרחה בשנים האחרונות ובמלחמה הנוכחית פרקטיקה שבה בכירים ישראלים עולים לראיונות בכלי תקשורת מערביים ונוטים בשלב מסוים לתקוף את המראיין בזעם, בעיקר לצורכי רייטינג ישראלי־פנימי. חוטובלי, אולי בשל התפקיד הרשמי, בטוחה שהנימה צריכה להיות אחרת לגמרי. “תמיד בקור רוח. אחד הדברים שהקהל הבריטי אוהב זה שקט וביטחון עצמי", היא אומרת.
“אני תמיד נסערת מבפנים, אבל אחד הדברים שמלמדים אותך בעולם ההסברה הוא שלמרות שאתה מניח שהצופים יודעים המון, הם לא יודעים מספיק. אתה חייב להזכיר להם את ה־7 באוקטובר לפני שאתה מתחיל לענות על מים וסיוע הומניטרי. אתה חייב לעשות קישורים בין התקשורת הבריטית לבין משפחות החטופים, כדי להעלות אותן לכותרות בכל יום. אתה חייב להיות רגוע גם כששואלים אותך אם אנחנו מתכוונים להשמיד את כל הפלסטינים. ושאלו. ככה, במילים האלה. אתה חייב לגייס את שלוות הנפש שלך ולהבהיר להם שהם מתבלבלים, ומי שבא עם כוונות ג'נוסיידיות זה חמאס. אני גם טוענת באופן עקבי שאנחנו נאבקים באויב שהשתמש בשיטות נאציות, ושזה חלק ממאבק של הג'יהאד נגד המערב. אני לא נמנעת מההשוואה, זה בדיוק מה שזה".
“אעמוד לצדכם תמיד"
השבת השחורה של ה־7 באוקטובר תפסה את חוטובלי בביקור משפחתי בישראל. מאז הספיקה לחזור לבריטניה ולשוב לארץ פעמיים - בליווי שר החוץ הבריטי ג'יימס קלברלי וכאמור עם פמליית ראש הממשלה סונאק. “קלברלי הוא ידיד ישראל מדהים. הוא היה שר החוץ הראשון שהגיע לדרום ולו רק משום שרצה לראות בעצמו את המראות ולפגוש את האנשים מכלי ראשון. אנחנו לא שמים לב למה שקורה בעולם הפוליטי־דיפלומטי, כי אנחנו עסוקים בצדק במלחמה, אבל חשוב שהקוראים יידעו שבריטניה הרשמית לצדנו מהיום הראשון.
“לפעמים אנשים לא יודעים מה בדיוק שגרירים עושים. שואלים אותי אם אני מוציאה דרכונים לישראלים או אחראית על ארגונים יהודיים, אבל הרכיב הכי חשוב ביחסים בין ישראל לבריטניה הוא הביטחון. זה שת"פ ששני רק לקשר עם האמריקאים. כשקלברלי הגיע לארץ, הוא נסע מעוטף עזה ל־8200 ואז לפגישה עם ראש המוסד. זה מה שעניין אותו, ובסיום הביקור הוא אמר ‘הביטחון של ישראל זה הביטחון שלנו'. וצריך לזכור: ישראלים אומנם בטוחים שבריטניה ירדה מגדולתה ומתעסקת רק בטקסים בארמון בקינגהאם, אבל זו עדיין מעצמה, חברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, אחת משש הכלכלות הכי חזקות בעולם והכוח הצבאי השני בנאט"ו.
"ומאז הברקזיט, כנראה בזכותו, בריטניה מעצבת מחדש את מערכת הבריתות שלה. היא כבר לא מחויבת לאיחוד האירופי ומחפשת מדינות שהן שותפות לערכים שלה ומפותחות טכנולוגית ומודיעינית. ואל תשכח שמודיעין זה גם עניין של גיאוגרפיה ואנחנו נמצאים במזרח התיכון".
אז מה הם חשבו על הכישלון המודיעיני שלנו ב־7 באוקטובר?
“האמת היא שהתקשורת שלהם שאלה בקול רם מה שכולם שאלו בלב. אני לא חושבת שיש בינתיים תשובות טובות. כרגע העבודה שלי כאן היא שצה"ל יקבל חבל ארוך מספיק עד שמועצת הביטחון תתחיל לדבר על הפסקת אש באינטנסיביות, אחרי שכבר השבוע הרוסים והברזילאים העלו הצעות כאלה. הנאומים של ביידן ושל סונאק הדגישו את המחויבות הזו".
ואולי הכוחות האמריקאיים והבריטיים הגיעו לאזור גם כדי למנוע מאיתנו את האפשרות למכה מקדימה בצפון?
“הם הגיעו כי אנחנו ביקשנו מהם. נכון לאמצע אוקטובר, ישראל לא מעוניינת במערכה בצפון, ואנחנו ביקשנו מהם שיפעילו את השפעתם במרחב כדי למנוע אסקלציה עם חיזבאללה. האם זה נכון ברמה הצבאית? אני לא עוסקת בזה אלא במה שירושלים מנחה אותי - וההחלטה כרגע היא שמיטוט החמאס זו עבודה מספיק קשה ואין עניין בחזית נוספת. אבל אני אומרת חד וחלק: אם ישראל תחליט לתקוף את חיזבאללה, הבריטים יתמכו בנו גם אז.
"הם תומכים לחלוטין בזכות שלנו להגנה עצמית, וסונאק מתנגד באופן נחרץ להפסקת אש. נכון לרגע זה אנחנו מאוד מרוצים, כי הדברים גם מוצגים כלפי חוץ: האירו את דאונינג 10 בדגל ישראל ואת הפרלמנט בכחול־לבן, והשיא היה כשסונאק הגיע לבית הכנסת המרכזי בלונדון ביום השני למלחמה ונשא את אחד הנאומים הכי מרגשים של ראש ממשלה בריטי לקהילה היהודית כאן. הוא ציין את הזוועות שביצע חמאס, דיבר על המקור של ‘התקווה' וסיים במשפט הבא: ‘אני לצדכם היום, אעמוד לצדכם מחר, אעמוד לצדכם תמיד'".
“מהים עד הנהר"
יממה אחרי הפגישה עם חוטובלי נערכה בלונדון הפגנה אדירת ממדים אפילו במונחים בריטיים. מעל 100 אלף אנשים - חלקם מוסלמים אך לפחות מחציתם אנגלים לבנים ותיקים - צעדו במרכז העיר כשהם נושאים דגלי אש"ף, קוראים קריאות אנטישמיות, דורשים ש"פלסטין תשוחרר מהים עד הנהר", ומסיימים את המסע מול שגרירויות מצרים וטורקיה בדרישה לפתוח במלחמה אזורית מול ישראל. בשבוע שלאחר מכן הם קראו לאינתיפאדה “מלונדון ועד לעזה". בחלק מהשלטים נכתב “לא בחרנו סונאק", כמחאה על הכיוון הפרו־ישראלי של ראש הממשלה, שנכנס לתפקיד כשהחליף לפני כשנה את ליז טראס ממפלגתו.
“כשבריטניה עושה הכרעה ערכית ובוחרת צד, היא מחויבת אליו", אומרת חוטובלי, “וההוכחה היא אוקראינה, שהייתה הנושא המרכזי כאן ביחסי החוץ בשנתיים האחרונות".
זה קל כשאין קהילה רוסית אדירה שמצביעה בבחירות בעוד שנה.
“זו לא הנקודה. הם מבינים שבעלת ברית חשובה שלהם נמצאת במלחמת קיום וייתנו לנו סיוע צבאי ומודיעיני. יש פער עצום בין מה שקורה בפרלמנט לבין מה שרואים ברחובות ובתקשורת. אפילו קיר סטארמר, מנהיג הלייבור, אמר השבוע שהוא עומד לצד ישראל".
לישראל וליהודי בריטניה יש היסטוריה לא טובה עם הלייבור בשנים האחרונות. היא הפכה למפלגה אנטישמית על מלא תחת ג'רמי קורבין, שכמובן לא התאפק מלהביע הזדהות עם העזתים גם השבוע. המשבר הכלכלי והברקזיט הביאו לעלייה משמעותית של הלייבור בסקרים, אבל הפער הזה הצטמק בחודשים האחרונים.
חוטובלי נזהרת מלצאת נגד תנועת השמאל המרכזית של בריטניה, וטוענת שהעבודה שלה מתבצעת במקביל מול שתי המפלגות ושהלייבור של היום הוא לא הלייבור של קורבין. “אחת מקבוצות הידידות שלנו, conservative friends of Israel, שולחת לארץ חברי פרלמנט חדשים שלא מכירים את ישראל כדי להבין את המצב. אחרי כל ביקור כזה אני פוגשת אותם ושואלת מתי ומה התחדש להם על הסכסוך. הם תמיד עונים את אותה תשובה: הביקור ברשות הפלסטינית. הם מספרים ששם הם הבינו שאנחנו דמוקרטיה והערבים בחיים לא יהיו. הפלסטינים מכניסים אותם לחדר שאין בו אף ישראלי ומרגישים חופשי לדבר, והבריטים נחרדים ממה שהם שומעים".
מה הם שומעים?
“בפעם האחרונה למשל אמרו להם שישראל איננה דמוקרטיה, אז אחת מחברות הפרלמנט ענתה שיותר מעשר שנים לא היו אצלם בחירות. הם הוציאו אותה מהחדר, ואז הסתבכו עם שאר חברי הפרלמנט כשפגעו להם בחופש הביטוי וגם העליבו אישה על רקע שוביניסטי".
ועדיין הם תמיד מדברים על פתרון שתי המדינות.
“השגריר הבריטי הקודם אמר לי: ‘קודמי בתפקיד עסק 80% בפתרון הסכסוך ו־20% בכל השאר. אני החלטתי שאני עוסק 80% בכלכלה וביטחון, ורק 20% בסכסוך'".
אז כשהם מדברים על שתי מדינות זה מס שפתיים?
“בערך. פשוט לא שמו להם משהו אחר על השולחן. מאז שהסיפוח ירד מהפרק וכל עוד הצמרת הישראלית לא דוחפת לפתרון חלופי, זה מה שהקהילה הבינלאומית מדברת עליו. אבל בריטניה היא ידידת אמת ולראיה, השבוע הפרלמנט הבריטי העביר חוק לשלילת ה־BDS. בריטניה, שהייתה מזוהה שנים עם תנועת החרם הזו, קובעת עכשיו שאף גורם פרט לממשלה לא יכול לקבוע מדיניות מול מדינה אחרת, ושמה של ישראל מצוין ספציפית. אסור יהיה להחרים אותנו אקדמית או בכל צורה אחרת".
ועדיין קשה שלא לחוש את האנטישמיות כאן. במדינה שבה “רב־התרבותיות נכשלה", כפי שהצהירה לפני מספר שבועות שרת הפנים סואלה ברברמן, כמות אירועי השנאה נמצאת בעלייה עוד מתקופת הקורונה. אז הצהירו 50% מהיהודים כי הם חוששים לצאת מהבית עם סממנים דתיים. היום, בעיצומה של המלחמה בישראל, מדווח ה־CST (ארגון השמירה של הקהילה היהודית) על עלייה של 630% במספר האירועים האנטישמיים. משטרת בריטניה, אגב, מדווחת על עלייה של 1,300%.
“בריטניה עושה המון כדי לסכל איומים", אומרת חוטובלי, “אבל זו עדיין כמות מטורפת של תקריות. הקהילה היהודית הקימה מערך אבטחתי מתוחכם מאוד לכל המוסדות שלה, אבל אנטישמיות זה לא רק עניין של שמירה אלא גם של חינוך".
אפרופו חינוך, את הולכת להרבה קמפוסים ולפעמים יוצאת תחת אבטחה כבדה. במה את נתקלת שם?
“הרבה פרו־פלסטינים. אבל אני תמיד מצליחה לדבר. גם בהפגנה המפורסמת בבית הספר לכלכלה של לונדון, כשכולם דיבר על זה שהבריחו אותי באמצע והמשטרה חילצה אותי וראש הממשלה לשעבר בוריס ג'ונסון התנצל באופן אישי, זה היה בסוף האירוע. נתתי הרצאה לקהל קשוב ששאל שאלות, ובסוף המפגינים פוצצו את העניין. לא תמיד זה נראה ככה, אבל הציבור הבריטי מרובד מאוד".
היית ממליצה לישראלים להסיר סממנים יהודיים?
“אני לא מאמינה בלהסתיר את הזהות, אבל אני שגרירה ולא אשת ביטחון. שכל אחד יעשה מה שמרגיש לו בנוח. זה גם מה שעניתי ליהודים ששאלו אם לשלוח את הילדים לבית ספר יהודי. לצערי, אותי לא שואלים, וכבר פעמיים מאז פרוץ המלחמה קבעו שהילדים שלי צריכים להישאר בבית".
נשים בצד את תפקיד השגרירה. את חיה בחו"ל עכשיו, הילדים שלך מדברים אנגלית במבטא בריטי, אבל בארץ יש הרבה אנשים שמרגישים שמדינת ישראל לא מסוגלת להגן עליהם ושהפתרון נמצא בחו"ל. מה את יכולה לומר להם?
“אני אענה לך דווקא מהגרון של הבריטים: אתה יודע כמה אנשים נהרגו בבליץ? בערך 40 אלף. אבל הבריטים האמינו במטרה. המדינה הזו שילמה מחיר דמים אדיר, ועד היום אנשים מחוברים פה ליום הזיכרון, הולכים עם פרגים אדומים על החולצות וחיים את המלחמה ההיא. כל אומה עוברת אסונות ורגעים קשים שבעיצומם היא צריכה להחליט שהיא נלחמת באויבים שלה. לבריטניה לא היה כוח עצום מול היטלר, אבל היא החליטה שהיא נלחמת ברוע. אני חושבת שגם אנחנו צריכים להיות כאלה".