עו"ד ד"ר דן חי, מגדולי המומחים לפרטיות ורגולציה של טכנולוגיה בישראל, אומר בשיחה עם מעריב כי חשיפתה של פרשת הרוגלות הציפה מספר כשלים שמחייבים טיפול ותיקון, במספר היבטים: "ראשית, יש לבדוק את הפעלת שיקול הדעת המקצועי של רשויות האכיפה בהפעלת כלים קיברנטיים עוצמתיים, במקרה זה משטרת ישראל, שיקול דעת שככל הנראה לקה במידת מה של חריגות שצריכה להיבדק. בכל מה שקשור לחדירה לפרטיותו של אדם ואיסוף מידע אישי אודותיו, אי אפשר להשאיר תחום אפור".
לדברי ד"ר חי, "גם על יחידות הסייבר עצמן להכיר את היכולות של הכלים אותם הן מפעילות במלואן, ובכך למנוע מצבים "תאונתיים", לפיהם הותר שימוש בכלי קיברנטי, אולם בדיעבד הסתבר כי הוא בעל יכולות, שגם הופעלו, ושלא נכללו והותרו בפירוש בצו השיפוטי שאיפשר את השימוש. במובן זה, ומעבר לעדכון החקיקה והרגולציה, לטעמי יש ליצור מנגנון דיווח לגוף שמחוץ ליחידה החוקרת, על מנת שזו תפעיל בזמן אמת פיקוח הדוק על אופן השימוש בכלי וגבולותיו".
ד"ר חי מתייחס להיבט חשוב נוסף, והוא תפקידם של בתי משפט בריסון פעולות שלטוניות שכרוכות בפגיעה בפרטיות ובאיסוף מידע פרטי: "טענתי בעבר, וזוהי עמדתי גם היום – שיש להקים בישראל בית משפט המתמחה במיוחד בענייני פרטיות וטכנולוגיה, בדיוק כשם שיש בתי משפט לעניינים כלכליים, עניינים מנהליים, ענייני משפחה ואפילו ענייני תעבורה. התמקצעות והתמחות של מערכת המשפט בנושאים אלה, תוך לימוד תדיר ומתמיד אודות טכנולוגיות מתקדמות חדשות, הוא קריטי ליכולתה של מערכת המשפט להגן על זכויות האזרחים מפני עינו הפקוחה של השלטון".
בנוסף, לדברי עו"ד ד"ר חי, משנפרץ טלפון נייד או מחשב, ומשנשאב ממנו מידע, שאלה מתבקשת היא מידת האבטחה של המאגר בו נשמר המידע: "בנושא ניהול מאגרי מידע, ישראל שופעת בהוראות ברורות ומפורשות, הנאכפות על-ידי הרשות לפרטיות אשר עושה את עבודתה נאמנה, אם מתאפשר לה. הוראות אלה חייבות לחול גם על גופים שלטוניים, ובמיוחד גופי חקירה, שעבודתם כרוכה, בהגדרה, בפגיעה בזכויות אדם". ד"ר חי המתמחה גם ברגולציה משפטית של בינה מלאכותית, מוסיף כי "אני תקווה כי מעבר לשאלת הסמכויות באיסוף המידע ובהפעלת כלי ריגול קיברנטיים, תתייחס הוועדה גם להיבטים של עיבוד וניתוח של המידע בידי שימושי AI, תחום נפרד וחשוב בפני עצמו, שלמעשה בישראל של היום אינו מוסדר כלל".
לסיכום אומר ד"ר חי: "הפעלת כלים קיברנטיים לצורך חקר האמת, חשיפת פשיעה ומניעתה, הם בראש ובראשונה אינטרס של גופי החקירה עצמם, שכן אם לא כן, לא ניתן יהיה להשתמש בתוצרים אלה לצורך העמדה לדין, ואנו כחברה ניוותר רק עם הפגיעה הקשה בזכויות האזרח, וללא כל תועלת אמיתית אכיפתית בעטייה הופעלו כלים עוצמתיים אלה מלכתחילה. לכן, בידיה של הוועדה הזדמנות היסטורית לתיקון מדויק, פרטני ומפורש, של המותר והאסור בשימוש בכלים אלה".