המתקפה האיראנית על ישראל והפרת ריבונותה, היא רעידת אדמה גיאופוליטית חמורה שהכניסה אותה כמו גם את המזרח התיכון והזירה הבינלאומית, לטלטלה אדירה. מעבר לאיבה העמוקה, ליריבות האידיאולוגית ולמתיחות הביטחונית הגוברת בין ישראל ואיראן מאז המהפכה האסלמית בשנת 1979 ששמה קץ ליחסיהן, ובנוסף לתקיפתה הנגדית של ישראל ביום שישי לפנות בוקר, מתקן צבאי ממנו שוגרו המטחים אליה (מתקן שנמצא סמוך לאספהאן, העיר השלישית בגודלה הממוקמת כ-340 ק"מ דרומית לטהרן).
"האירוע מתוחקר": כטב"ם נפל מפגיעת טיל קרקע-אוויר בשמי לבנון
ישראל פגעה לאיראן בנקודה רגישה - השלב הבא יהיה גרוע הרבה יותר
הנשיא ג'ו בידן הכריז בסוף השבוע החולף כי "איראן ביצעה נגד ישראל את אחת ממתקפות הטילים והכטב"מים הגדולות שהעולם ראה אי-פעם". בראיה מערכתית כוללת, ללא ספק, מדובר בתזוזה מהותית של לוחות טקטוניים, בחצייה בוטה של כל "הקווים האדומים" ובשינוי דרסטי של "כללי המשחק" ומאזן הכוחות במזרח התיכון. יתרה מכך, שיגור מטחים כבדים של כ-320 טילים בליסטיים וטילי שיוט, כטב"מים מתאבדים ומל"טים איראניים קטלניים, הוא אירוע קיצון חמור ביותר המשול להכרזת מלחמה.
מבחן מנהיגות קריטי
ואכן, על רקע הסלמת העימות בעזה ומשבר הים האדום ונוכח התעצמות האיום הביטחוני האיראני במקביל להתגברות המאבק המתחולל בין ארה"ב, לבין רוסיה וסין – התומכות באיראן ומובילות יחדיו את "ציר ההתנגדות" – גוברים הקולות המתארים את התקיפה כ"קו פרשת המים". היינו, כאירוע מחולל בקנה מידה גלובלי שמחדד את הקיטוב בין מחנה ה"טובים" ו"הרעים" ומבליט את חתירתן של מדינות "ציר הרשע" בדגש על רוסיה ואיראן לצד "שלוחיה" ובהם ארגוני הטרור בהובלת חיזבאללה ומשמרות המהפכה, חמאס והמיליציות השיעיות בתימן, עיראק וסוריה, לפגוע אנושות בישראל – בת בריתה הקרובה של ארה"ב – ולהבעיר את המזרח התיכון כולו.
כל זאת, במטרה להשפיע על הסטטוס-קוו והסדר הפוליטי, הביטחוני והכלכלי העולמי, להחליש את ההגמוניה האמריקאית העולמית ולזכות בעמדת הובלה גלובלית. בראיה אסטרטגית רחבה, ללא ספק זהו אחד מרגעי המשבר ומבחני המנהיגות המורכבים והקשים ביותר איתם מתמודדת הצמרת המדינית, הצבאית והביטחונית בישראל ובארה"ב, הן ביחד והן, בנפרד. מבחן מנהיגות קריטי שהשלכותיו הגאופוליטיות והגאו-כלכליות הן עצומות בעיקר נוכח ההידרדרות הביטחונית והגדלת הסבירות לעימות אזורי, שישפיע לעד על גורל ישראל ומדינות האזור ויקרין על הסחר, הכלכלה והפוליטיקה העולמית.
התייצבות רוסית לצד איראן
לא בכדי, על רקע זה מיהרו רוסיה וראש הקרמלין לנקוט קו פרו-איראני מובהק ולקרוא לכל הצדדים לנהוג באיפוק תוך הימנעות מתגובה שתוביל לעימות "עתיר השלכות קטסטרופליות על האזור כולו". לצד תמיכה מלאה במשטר האיראני והצדקת התקיפה נגד ישראל בעיקר נוכח "פעולת הטרור" שלה בדמשק, דובר משרד החוץ הרוסי אף הדגיש את זכותה הלגיטימית של איראן להגנה עצמית לפי סעיף 51 לאמנת האו"ם.
כמו כן, בעודו מבקר בחריפות את כישלון מהלכיה של ארה"ב במזרח התיכון, טען פוטין כי "הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מקור המתיחות האזורית" וכי איראן, מבחינתו, היא "אחד מעמודי התווך העיקריים של הביטחון והיציבות האזורית". בנוסף ולצד האשמת ישראל "בזלזול בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם וביצוע פעולות פרובוקטיביות, רצופות סיכונים והשלכות חמורות לעתיד האזור כולו", הדגיש נציגה הקבוע של רוסיה שם, כי טהרן אינה מעוניינת באסקלציה ביטחונית.
עלות-תועלת אסטרטגית
בראיה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, על פניו מסתמן כי חרף היותה מעצמה אנרגטית וגרעינית גלובלית ומעבר ליתרונות הטמונים לה מהפניית תשומת הלב הבינלאומית והמשאבים המערביים ממאבקה באוקראינה, ממשלת מוסקבה צפויה לספוג הפסדים כבדים מהסלמת העימות במזרח התיכון והרחבתו למלחמה אזורית.
לא זו בלבד שהמאבק הממושך בממשלת קייב הוביל להחרפת הסנקציות הבינלאומיות עליה, לבידודה הבינלאומי ולפגיעה חמורה בכלכלה הרוסית (תמ"ג של 1.86 טריליון דולר ב-2023). יכולותיה של רוסיה כיום הן מוגבלות ואינן מאפשרות לה לפעול ככוח מייצב במרחב הפוסט-סובייטי (דוגמת סיפוח אזרבייג'ן את המובלעת האתנית הארמנית של מחוז נגורנו-קרבאך) שלא לדבר על הגבלת יכולתה להיות "ראש חץ"/"כוח המחץ" במזרח התיכון.
הגדלת התלות הרוסית
יתרה מזאת, הידוק השותפות האסטרטגית בין מוסקבה וטהרן מהווה אינדיקציה לכך שהשפעתה באזור זה, נותרה חזקה. עם זאת, היא עשויה לאותת גם על הגדלת התלות הצבאית והאנרגטית שלה באיראן (היקף היבוא הרוסי מאיראן גדל ב-15.8% והיגיע ל-1.29 מיליארד דולר בעוד שהיקף היצוא אליה צנח ב-27.1% והגיע ל-2.7 מיליארד דולר ב-2023, לפי מקורות רוסיים) וזאת, חרף חידוש והחמרת הסנקציות הבינלאומיות שיוטלו על טהרן בקרוב ונוכח הגברת הסחר הלא-חוקי ביניהן והתעצמות החשש מפני עימות חזיתי של זו עם ישראל.
עימות שעלול להידרדר למלחמה שתפגע באספקת הנשק האיראני אליה לרבות אלפי טילים בליסטיים ומל"טים מהמתקדמים בעולם (היקף הסחר הצבאי ביניהן גדל מ-1 מיליארד לכ-5 מיליארד מאז תחילת 2022) וכן תגרום לאובדן נכסים ואינטרסים רוסיים ביטחוניים, כלכליים ואנרגטיים במזרח התיכון. כגון, מערכות נשק ומתקני צבא בסוריה, מתקני גרעין המוקמים במצרים לצד קשרים אסטרטגים עם סעודיה ויצרניות הנפט במפרץ הפרסי.
זאת ועוד, בצמרת הקרמלין גוברת הדאגה מפני הרחבה ניכרת של המעורבות האמריקאית באזור, מהידוק יחסיה של ישראל עם מדינות ערב המתונות ובראשן מצרים וירדן ובעיקר, מנרמול יחסיה עם סעודיה וחיזוק ברית ההגנה האנטי-איראנית. כל אלה מהווים בעיניה, "סדין אדום" וחסם אסטרטגי במסגרת היריבות/תחרות שלה ושל סין מול ארה"ב על השגת דומיננטיות במזרח התיכון.
תמיכה סינית בטהרן
על רקע זה ונוכח שבריריות יחסיה של בייג'ין עם ישראל וקשריה ההדוקים עם איראן (ברית אסטרטגית משנת 2021 ל-25 שנה הכוללת השקעות סיניות בהיקף של 400 מיליון דולר שם), עמדתה של סין מעוררת עניין רב לצד לא מעט סימני שאלה. לא רק משום שהיא גינתה את התקיפה הישראלית בדמשק בתחילת החודש ואף טענה שזהו מהלך ישראלי מכוון שנועד להגביר את תמיכתה הנחלשת של ארה"ב בה.
גורמים בסין תיארו את המתקפה האיראנית נגדה הן כתגובה לתקיפתה בדמשק והן, כפעולה הגנתית "מוגבלת" במהותה, משום שלא גרמה להרג או הרס משמעותי בישראל. כמו כן, לצד הבעת תמיכה מלאה באיראן והבעת דאגה עמוקה מהמצב הקיים, סין קראה לתגובה מאופקת מצד כל הצדדים המעורבים בסכסוך "ובמיוחד לכל אותן המדינות המשפיעות, שייטלו חלק קונסטרוקטיבי בהשבת השלום והיציבות לאזור". דובר משרד החוץ הסיני אף הדגיש כי הסלמת המאבק בעזה מגבירה המתיחות הישראלית-איראנית המקרינה על זו האזורית ולכן, יש לחזור ולנקוט בדרכים דיפלומטיות להשגת הפסקת אש מידית.
עמדת הובלה גלובלית
בנקודה זו חשוב להבהיר כי בעבור סין, ששמירה על יציבות ואי-התערבות בסכסוכים בינלאומיים הם קווי יסוד במדיניות החוץ שלה, מדובר בהזדמנות קריטית להשגת עמדת הובלה גלובלית. לא זו בלבד שהעימות הישראלי-איראני מחדד את הקיטוב הבין-גושי אותו היא חותרת לנצל לטובתה ולהשפיע עליו מבלי להתערב בו באופן אקטיבי. מעבר להסחת הדעת מהעימות הטכנולוגי-מסחרי שלה עם ארה"ב ומהמתיחות ביניהן בנוגע לפעילותה בים סין הדרומי והמזרחי לרבות משבר
כל זאת, חרף האשמת ממשל בידן בליבוי המתיחות הקיימת. בראייתה הגאו-אסטרטגית ארוכת-הטווח, ממשלת בייג'ינג אינה מעוניינת בכאוס בטחוני העלול לפגוע באינטרסים האסטרטגיים, הכלכליים והאנרגטיים שלה. אלה כוללים שמירה על נתיבי שיט וסחר בינלאומי וכן על שרשראות האספקה גלובליות העוברות בין השאר במרחב הים האדום, תעלת סואץ ומיצרי הורמוז; הגנה על מקורות אנרגיה (בדגש על נפט וגז טבעי) והשקעה בתשתיות ובמערכות טכנולוגיות נרחבות, בין השאר, במסגרת פרויקט ה"חגורה והדרך" (BRI).
כמו כן, היא מעוניינת לשמר ולחזק את קשריה ויחסיה הדיפלומטיים, המסחריים והצבאיים עם מדינות המזרח התיכון שרבות מהן ובראשן ישראל, סעודיה ואיחוד האמירויות, רואות באיראן איום בטחוני קיומי ממשי. לאור כל זאת, בוודאי שאין לה כל עניין כאמור להצית את המזרח התיכון, בדומה לשאיפתן של רוסיה ואיראן.
צרכנית אנרגיה הגדולה בעולם
יתרה מכך, בייג'ין, שאינה מעוניינת להשתייך לגוש מסוים, מקפידה לבדל עצמה מהן ולנצל את קשריה עימן כדי לרכוש כמויות עצומות של נפט וגז טבעי משתיהן ועוד במחיר מופחת וכן, על מנת לספק לשתיהן רכיבים טכנולוגיים חיוניים לתעשיית הטילים והמל"טים ומערכות ההגנה מפניהם (איראן היא שותפת הסחר ה-38 של סין והיקף הסחר הכולל ביניהן צמח מ-944 מיליון ב-1992לכ-32 מיליארד דולר ב-2023).
כל זאת בהיותה שוק יעד אסטרטגי חלופי עבור כל אחת מהן המסייעת בעקיפת הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו עליהן (בין השאר באמצעות סחר עקיף עם מלזיה ואיחוד האמירויות) וכן, בזמן שהיא ממצבת את עצמה כעליונה וכמובילה על פני כל אחת מהן הן במישור הבילטרלי והן בכלל, במסגרת משולש היחסים שלהן, בציר ההתנגדות ובארגונים בינלאומיים נוספים (דוגמת BRICS או SCO).
פרסומים עדכניים מראים כי בהיותה צרכנית האנרגיה הגדולה בעולם, סין היא היבואנית הגדולה ביותר של נפט מהמזרח התיכון שייבאה 90% מהנפט האיראני הגולמי ב-2023 וזאת, כאמור, חרף הסנקציות המוטלות עליה. בנוסף, על פי דיווח שפורסם החודש היקף הסחר האיראני הגיע לשיא מזה חמש שנים כשהממוצע עומד על 1.56 מיליון חביות ליום (לעומת 818,000 ליום ב-2021) שרובו סופק לסין וששוויו הגיע ל-35 מיליארד דולר.
Win-win situation
בראיה גיאופוליטית עולמית, כבר עתה מסתמן כי בלימת העימות במזרח התיכון – אחד האזורים האסטרטגים, המסוכסכים והנפיצים ביותר בעולם הוא אינטרס משותף של כל הצדדים המעורבים בו ושל כל שאר מדינות העולם. זהו גם מבחן קריטי הניצב בפני מנהיגי המעצמות והמדינות המעורבות בסכסוך, שמשקף את יכולתם להתמודד עם פערים ומתחים אסטרטגים פנימיים ולהתעלות על מחלוקות אידיאולוגיות ביניהן, נוכח "צו השעה".
בתוך כך, התבוננות על מהלכיה של סין מראה כי לא זו בלבד שממשלת בייג'ינג, כמנהיגה ארגון ה-BRICS (החולש על 4.25 מיליארד בני אדם ותורם כ-31.5% מתמ"ג העולמי), מנצלת את המומנטום שנוצר כדי לקרוא לשאר המנהיגות בארגון (היינו, ברזיל, רוסיה, הודו ודרום אפריקה) לשותפות שהצטרפו אליו בחודש ינואר (דוגמת מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ואתיופיה) וכן, לכלל המדינות הנוספות שמבקשות להצטרף לשורותיו, בהן אלה שחברות בבנק NDB שתחת ניהולו וכל אותן עשרות מדינות ה"כדור הדרומי" – ליצור, לחדש או לחזק את הקשרים עם איראן, שאף היא שותפה ב-BRICS.
כבר עתה מסתמן כי חזית רחבה זו, צפויה לסייע לטהרן להמשיך לקרוא תיגר על הסטטוס-קוו האזורי כמו גם על נורמות המשפט והסדר העולמי, לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות החמורות שיוטלו עליה בקרוב ובתוך כך, לחזק אותה לקראת סבב לחימה פוטנציאלי עתידי נוסף. לפיכך, על הציבור וההנהגה בישראל להבין ולהפנים כי מדובר ב"צו השעה" וכי אין לנו את הפריבילגיה לנהוג אחרת אלא להתאחד ולהימנע מפלגנות, לאחד כוחות עם ארה"ב וכל שאר השותפות התומכות בישראל ובהן מדינות אירופה, מדינות ערב ושאר העולם. יש לעשות הכל כדי לשתף פעולה ולהתמודד בעוצמה, בנחישות ובאופן אפקטיבי עם האיום הביטחוני הקיומי שמציבה הרפובליקה האסלאמית.