חברות וחברי הכנסת הערביים לא מייצגים נאמנה את הציבור הערבי בישראל, היא טענה שנשמעת לא אחת בשיח הפוליטי הישראלי. בשיחה עם 'מעריב' פרופ' אסנת עקירב, נשיאת האגודה הישראלית למדע המדינה וראש המכון לחקר הגליל במכללה האקדמית גליל מערבי, מספקת הצצה למחקר ראשון מסוגו שאותו ערכה וממצאיו מפורסמים בימים אלה בספר עיון חדש "Parliamentary Representation of Political Minorities" (ייצוג פרלמנטרי של מיעוטים פוליטיים – חברי הכנסת הערבים בישראל).
פחות מ-24 שעות לפלישה לרפיח: נחשפה מנהרה חדשה | תיעוד
המשלחת בדרך לקהיר: "חמאס צריך לשחרר רק 33 חטופים בחיים"
הספר סוקר בפירוט את כלל הפעילות הפרלמנטרית של המפלגות הערביות מהכנסת הראשונה (1949) ועד לסוף הכנסת ה-20 (2019) ובוחן את המידה בה חברות וחברי הכנסת הערבים מייצגים את הציבור שבחר בהם.
"התפישה הרווחת גם בקרב הציבור היהודי וגם בקרב הציבור הערבי לאורך הרבה מאוד שנים, היא שחברות וחברי הכנסת הערבים לא מייצגים את הציבור הערבי במדינת ישראל ושעיקר הקשב שלהם מופנה לנושאים של לאומניות פלסטינית", מציינת עקירב. "אלא שמי שמצוי בפוליטיקה הישראלית יודע שהדבר הזה פשוט אינו נכון וזה היה התמריץ העיקרי שלי לעשות את המחקר הזה".
כיצד ומאיפה מתחילים לפורר את הטענה הזאת?
"במסדרת המחקר ניתחתי את כלל הפעילות הפרלמנטרית במליאת הכנסת של חברות וחברי הכנסת הערבים משנת 1949, הכנסת הראשונה, ועד לשנת 2019, לפני שהכנסת נכנסה לסחרור של חמש מערכות בחירות.
בחינה של שבעים שנות פעילות בפועל, היא לא מה שרואים ברשתות החברתיות או מוצג באופן חלקי בכלי התקשורת. בדקתי את הפעילות הפרלמנטרית שלהם שכוללת הצעות חוק, הצעות לסדר, נאומים בני דקה, מעורבותם בדיונים על התקציב, דפוסי הצבעה, שאילתות ושאר מרכיבי העשייה שלהם במליאת הכנסת".
דרך שורת סוגיות מעצבות וצמתי דרכים משמעותיות כגון חוק הלאום, הממשל הצבאי, מצבן המעורער של הרשויות המקומיות הערביות, אירועי אוקטובר 2000, האביב הערבי, מלחמות ומבצעים צבאיים נגד ארגוני טרור פלסטינים ועוד, עקירב מציגה מסגרת רעננה ומקיפה למושג "הייצוג הצולב".
היא מונה לראשונה חמש זהויות שנחקרו יחד: מגדר, דת ולאום (ערבי פלסטיני בישראל, ערבי פלסטיני כחלק מהעולם הערבי, ופלסטיני). ליבת המחקר שלה הוא בחינה של מידת תשומת הלב שהקצו הח"כים הערבים לזהויות הללו, נוכח אירועים מכוננים שאילצו אותם להחליט לאיזו זהות לשים לב יותר במאמץ לייצג את בוחריהם, בתווך שבין המישור האזרחי לבין המישור הלאומי.
"בדקתי איזו זהות מבין הזהויות שלהם הם מייצגים, בידיעה שמחקרים קודמים אומרים שאם יש לך כמה זהויות, חלקם ילכו עם הזמן לאיבוד. אלא שכאשר בוחנים את המקרה של חברות וחברי הכנסת הערבים בפריזמה רחבה יותר של 70 שנות מחקר וניתוח ולא כמקרה חד-פעמי, מגלים שני דברים.
ראשית, החכ"ים הערבים מייצגים את כל חמש הזהויות שלהם והם אינם מזניחים ולו אף אחת מהן. ושנית, ויותר משמעותי, הוא שניתן לומר שהזהות שהח"כים הערבים הכי מייצגים (בשיעור שנע בין 75% ל- 90%) מתוך פעילותם הפרלמנטרית) נכנסת תחת ההגדרה של 'להיות ערבים בישראל' על כלל המורכבויות והאתגרים שכרוכים בה".
כיצד זה בא לידי ביטוי בכנסת, בפעילות שלהם כנבחרי ציבור?
"מדובר על שורה ארוכה של הצעות חוק שהם מגישים בנושאים הללו, שאילתות לשרי הממשלה בתחומים שקשורים בציבור הערבי בישראל. לדוגמה 'מדוע אספקת החשמל ביישוב מסוים אינה תקנית' או 'מדוע נשים ערביות שסיימו תואר ראשון בלימודי חינוך אינן מתקבלות לעבודה או משובצות כמורות בבתי ספר שונים'.
מעבר לכך, חברות וחברי הכנסת הערבים הציפו לאורך השנים בעיות בכל תחומי החיים האזרחיים כמו בריאות, רווחה, תשתיות, תעסוקה ועוד, וכמובן נדרשו לעסוק בהם כמחוקקים. בהיבט הזה הפעילות שלהם ענפה ומגוונת ומשתקפת בהרבה מהלכים אקטיביים מצידם ולא רק כאצבעות בהצבעה כזאת או אחרת.
אם ניקח לדוגמא את הנאומים שקודמים להצבעות על התקציב, זוהי זירה שרחוקה מאוד מהמאזין או הצופה הממוצע בחדשות שניזון רק מהשורה התחתונה והכותרת. תקציב המדינה מורכב מאלפי סעיפים שגלומים בתוכם המון החלטות, מאבקים, ויכוחים ופשרות סביב חלוקת משאבים לחברה הערבית ולרשויות המקומיות הערביות, סדרי עדיפויות ובעיות מתמשכות שנוגעות לחיי האזרחים.
כשקוראים את הנאומים במסגרת התקציב רואים את הגורמים והסיבות שהטו לא אחת את הכף לטובת צרכי האוכלוסיה הערבית בישראל בזכות מעורבותם של הח"כים הערבים".
אם כך, מהן בכל זאת יכולות להיות הסיבות לאותה דעה רווחת לכך שהח"כים אינם מייצגים את הציבור שבחר בהם?
המחקר שעליו מבוסס הספר אמנם נסוב סביב מידע ונתונים ופחות עוסק בגורמים להיווצרות אותה סטיגמה שלילית ושגויה. עם זאת, בתור מי שמכירה את עבודת הכנסת שנים ארוכות הן כעוזרת פרלמנטרית לשעבר, השתתפות בעשרות דיוני ועדה כאשת מדעי המדינה וכחוקרת של המערכת הפוליטית בישראל, אני יכולה לומר שדווקא חברי כנסת ממפלגות אחרות, קולניים וניציים יותר, תופסים את הפוקוס שמאפיל על פעילותם של חברי כנסת (ערבים ויהודים כאחד) שעושים עבודה מצוינת ונאמנה.
עידן הרשתות החברתיות והמסרים המיידיים הקצין עוד יותר את הנקודה הזאת כשהאינסנטיב הוא לקבל זמן בתקשורת. אנחנו רואים זאת לא רק בכנסת, אלא כמעט בכל מקום עבודה בבחינת 'כל דאלים גבר', ובטח על חשבון מי שעושה עבודה סיזיפית ושקטה".
ישנו נתון שהפתיע אותך במהלך המחקר שערכת?
יש נתון אחד שבאופן אישי שימח אותי וייתכן שיפתיע רבים. לאורך הספר אני מציגה גם הפעילות של חברי וחברות כנסת ספציפיים ואת מידת הייצוג שלהם בחמש הזהויות לאורך הכנסות שבהן הם כיהנו. שתי דוגמאות מעניינות הן חברי הכנסת לשעבר עזמי בשארה וחנין זועבי. בעוד שהדעה הרווחת שאת השניים העסיקו רק ענייניהם של הפלסטינים, אני דווקא מראה ששניהם מדברים הכי הרבה על אזרחי ישראל הערבים.
מה המסר העיקרי שלך לציבור הבוחרים והבוחרות בישראל?
באתר הכנסת יש את הפרוטוקולים המלאים של כל הפעילות של חברי וחברות הכנסת. עשו לכם מנהג קבוע לקרוא מה נעשה בפועל על ידי חברי וחברות הכנסת. צמצמו עד כמה שניתן את המידע שאתם מקבלים מהרשתות החברתיות. כך תקבלו תמונה מקיפה ואמינה יותר של מה נעשה בפועל בכנסת.