שלושה שבועות לפני 7 באוקטובר התראיין השגריר גלעד ארדן למוסף לקראת עצרת האו"ם. החיים היו מורכבים גם אז, אבל הדיבור נינוח, האופק אופטימי והסוגיות פתירות. מדינת ישראל של אותם ימים, נצח במונחי זמן מאז השבת השחורה, נראתה יציבה, בטוחה וידידותית למשתמש, גם אם נשיא ארצות הברית לא הזמין את ראש ממשלת ישראל לביקור בבית הלבן.
חצה את הסף ונכון להסיר את הכפפות: מה עומד בבסיס ההודעה של ביידן?
בליכוד זועמים על הרמטכ"ל: "ככה לא נלחמים בטרור"
ואז היו הטבח וזוועת העוטף והמלחמה שפרצה בעקבותיהם, וגם האנטישמיות והאו"ם, ונשיא ארצות הברית הטריח את עצמו והגיע לישראל כדי לתמוך במדינה השבורה ובמשפחות החטופים. ואף שמערכת היחסים בין שני המנהיגים עדיין לא להיט, הסוגיות היום הן אחרות בתכלית, ושום דבר ממה שעלה באותו ראיון נינוח לא נותר על כנו בעולם שהשתנה ללא הכר וכבר לא ישוב להיות כבעבר.
"אני חושב שזו תחושה שלא רק הישראלים שותפים לה, כל יהודי התפוצות מבינים שהעולם שלפני 7 באוקטובר הוא כבר לא העולם שאחריו", מסכים ארדן בעוגמה. "מה שקרה לנו מאז, חשף את ישראל לא רק לעוצמות של שנאה אלא גם ליכולות טרור וצבא בהיקפים שלא הכרנו. אני שומע מיהודים בעולם שבפעם הראשונה מאז קום המדינה הם באמת חוששים לעתידה של ישראל, וזה לא רק בגלל האיום הצבאי על גבולותינו, אלא בעיקר בגלל השיתוק של המערכות הבינלאומיות".
"יהודים בארצות הברית ובכל העולם פוגשים אלפים רבים באוניברסיטאות הכי יוקרתיות שמונעים משנאה תהומית לעם היהודי. וזה לא רק מוסלמים, זה גם מערביים נאיביים עד אידיוטים שימושיים שלא מבינים, או גרוע יותר - מבינים היטב שהם מזדהים עם ארגון טרור ברברי".
העולם השתנה גם בהסתכלות על העתיד ועל סדרי העדיפויות במזרח התיכון?
"בוודאי. כשרואים כאלה גלים של אנטישמיות ברחובות, התחושה גם בקרב הקהילות היהודיות בארצות הברית היא שאין לדעת איך העתיד של ישראל עלול להיראות, כי כרגע יש עדיין הנהגה וקונגרס שמאוד מחויבים לביטחון ישראל, אבל אין לדעת מה יקרה בהמשך".
אתה מרוצה מתגובת הממשל האמריקאי לאנטישמיות?
"לא. ציפיתי לראות צעדים הרבה יותר נחושים מול גלי השנאה במקום לתת לאוניברסיטאות להסתתר מאחורי ססמאות של חופש אקדמי שמצדיק איומים לאלימות. זה מפחיד מאוד, זה נותן תחושה שישראל לא בטוחה. אפילו הישראלים פה אומרים לנו, אתם אולי לא תוכלו לסמוך עלינו בעתיד שנוכל לספק לכם נשק והגנה, כי היוזמות בקונגרס הולכות ומקצינות. ונכון שעדיין יש רוב בעד ישראל ובעד הסיוע הביטחוני, אבל אלו שיצאו נגדנו פעם במספרים בודדים, ארבעה־חמישה חברי קונגרס, גדלו היום ומספרם עלה ל־15, ויש להם קול והשפעה. כשרואים את השנאה שמשתוללת היום כמעט באין מפריע, אי אפשר לדעת לאן זה יוביל ומה יהיה בעוד עשור".
כך מרגישים גם באו"ם?
"הקשר של ישראל והאו"ם היה סרט רע מלכתחילה, ו־7 באוקטובר רק הוכיח את סופו הגרוע. אם לפני 7 באוקטובר שאלתי את עצמי מה האו"ם שווה כמגן זכויות אדם ואם יש לישראל סיכוי במאבק נחוש מולו, המסקנה שלי היום היא שלצערי האו"ם הפך למכשיר להלבנת הפשעים ומעשי הרצח והזוועות של הגרועים בדיקטטורים".
"לא רק שהוא לא משרת את החזון שלשמו הוא הוקם, אלא שהוא משרת את המטרה ההפוכה. ארצות הברית ומדינות נוספות עדיין לא רואות את זה, אבל תפקידנו להוכיח להם שאם מדינה דמוקרטית וליברלית כמו ישראל נלחמת מול ארגון טרור מוכרז בעולם המערבי והאו"ם משרת רק או בעיקר את חמאס והיעדים שלו, אז אין יותר הצדקה לקיומו".
לא תמיד היה ארדן נחרץ כל כך ביחסו אל האו"ם. עד 7 באוקטובר עסק לא רק בהסברה אינטנסיבית בניסיון להילחם באג'נדה האנטישמית של הארגון החשוב הזה שבשנים האחרונות בגד במוצהר בייעודו, אלא גם בחשיפת היכולות הטכנולוגיות של ישראל ובניסיון להשיג שיתופי פעולה מתגמלים עם מדינות חדשות.
"אם פעם היינו עושים אירועים של התפלות מים והגנת הסביבה וקשרים עם מדינות אפריקאיות, אז היום הכל סובב 7 באוקטובר, הניסיונות להשאיר את נושא החטופים על סדר היום ובלימת האנטישמיות והעצומות האנטי־ישראליות להפסקת אש", הוא אומר בצער. "אני לא מזלזל בהגנת הסביבה ושינוי האקלים, ובעצמי הובלתי תוכנית למאבק בהתחממות הגלובלית, אני בעד המון נושאים כלכליים שהאו"ם מעורב בהם, אבל לא בשביל זה הארגון הזה הוקם".
"האו"ם נולד לא כדי להשיג חיסונים למדינות נחשלות, שזה חשוב ויפה, אלא בעיקר כדי להגן על זכויות אדם ולמנוע מלחמות. ובתחום הזה, אין שום קשר ושום סיכוי להגשים את מה שרוזוולט ראה כשהקים אותו לבין מה שהוא עושה היום מול ישראל במלחמה וגם ביחסו למלחמת רוסיה־אוקראינה".
למה בעצם זה התגלגל לכדי כך?
"כי היום חברות באו"ם 193 מדינות שרובן לא דמוקרטיות לפי המדדים המקובלים, ולכן אין היתכנות למטרות שלשמן הוא הוקם. כמעט שליש מהאו"ם מורכב מהמדינות המוסלמיות שברור שבכל עימות שיהיה, ולא משנה מי נגד מי, וגם כשהן יודעות שחמאס הוא איום להן עצמן, הן יתמכו בפלסטינים".
"לפעמים כשאני מנסה להסביר את התוצאות בהצבעות, אני אומר שאני שייך ל'גוש המדינות היהודיות', שמונה רק מדינה אחת, ושהמשחק מכור מראש. מאז המלחמה בין רוסיה לאוקראינה נוצרה חלוקה מאוד ברורה באו"ם מי עם רוסיה ומי עם ארצות הברית. אנחנו כמובן עם ארצות הברית ואוקראינה, אבל מולנו עומדות סין ורוסיה והמדינות המוסלמיות, וכשמדובר בציר כזה עם כל המדינות שתומכות בו, אז התמונה ברורה".
כל זה בגלל המלחמה בעזה?
"ממש לא. כבר ב־2018 ניקי היילי, שגרירת ארצות הברית באו"ם, ניסתה להעביר החלטה לגנות את חמאס ונכשלה. התנהלות האו"ם היום מול המלחמה בעזה היא רק חותמת הפטירה הסופית להצדקת קיומו. במלחמה כל כך חסרת תקדים של דמוקרטיה מתגוננת, עם אלפי נרצחים באכזריות ובלי סיבה, ועם מאות חטופים חפים מפשע שנלקחו ממיטותיהם, האו"ם לא מצא לנכון עד היום ולאורך שבעה חודשים לקיים אפילו דיון אחד בשאלה איך לקדם את שחרור החטופים, ולא גינה אפילו פעם אחת את מעשי חמאס הנתעבים, אז מה ההצדקה לקיומו של גוף כזה שנולד על בסיס ההגנה על זכויות אדם ומניעת מלחמות?".
הטענה של האו"ם היא שלהפך, הם פועלים מתוך מטרה למנוע ולסיים את המלחמה בעזה
"היא הנותנת. העובדה שדיקטטורים ומנהיגים מפירי זכויות אדם יכולים לנצל את הפלטפורמה של האו"ם כדי לשרת את המטרות שלהם או להלבין את הפשעים שלהם, היא התשובה לשאלה למה אין לאו"ם זכות קיום. בן־גוריון כבר אמר בעבר 'או"ם שמום'. זה קרה ב־1955, כשהוא היה שר ביטחון וישראל ניסתה להתמודד עם מחבלים שהיו חודרים מעזה לישראל. בדיון שהתקיים על האיום הזה בממשלה, בן־גוריון הציע להיכנס לעזה, לנקות אותה ממחבלים ולכבוש אותה. משה שרת, שהיה אז ראש הממשלה, התנגד".
"הוא אמר לו, 'אבל דוד, מדינת ישראל לא יכולה לקום מחר בבוקר ולעשות מה שבא לה, האו"ם יתנגד והרי בלי האו"ם לא הייתה קמה מדינת ישראל'. אז בן־גוריון אמר לו, 'או"ם שמום, ומדינת ישראל לא קמה בזכות החלטת האו"ם אלא בזכות אומץ הלב וההקרבה של מיליוני יהודים לאורך ההיסטוריה'. אני חושב שהוא צדק ושבנושאים כמו ביטחון והישרדותה של ישראל לא צריכים להתייחס למה שהאו"ם אומר, כי האמירות האלה הן הרוב הפוליטי המוטה ששולח גרורות גם דרך הזרועות של האו"ם כמו אונר"א, שנגועות עד השורש בריקבון הטרור".
נציב אונר"א טען שהוא לא ידע על חדירת חמאס לארגונו
"כשנכנסתי לתפקידי, טראמפ, שהיה אז נשיא ארה"ב, החליט להפסיק לממן את אונר"א, כי כבר אז היו אינדיקציות ברורות שהוא הפך לארגון טרור. אני אישית שלחתי למזכ"ל האו"ם מכתבים והתרעות עם הקואורדינטות והמיקומים של מנהרות הטרור שנחפרו מתחת לבתי הספר של אונר"א, ואני אישית הצגתי לו תמונות של מורים באונר"א שמלמדים תכנים אנטישמיים ומביעים תמיכה בהיטלר, וכמובן לא קיבלתי תשובות ענייניות ואף מורה לא פוטר".
"דרשנו שאונר"א יסגור את בתי הספר עד שהמנהרות ייהרסו ושיעשו בדיקה מתחת לכל המתקנים, והמזכ"ל אמר שהוא לא יכול כי אין לו תקציב לזה. ולא רק הם. גם סוכנות הסיוע OCHA, שמדווחת על נפגעים ועל הצורך בסיוע הומניטרי, החליטה בגיבוי מזכ"ל האו"ם שלא כוללים את הפיגועים היומיומיים של אבנים ובקבוקי תבערה במזרח ירושלים ויהודה ושומרון בדיווח למועצת הביטחון, כי אין להם מספיק כוח אדם לטפל בזה".
"באו"ם ידעו על כך, התעלמו ושיקרו, ולכן אחרי המלחמה ישראל תצטרך למנף את כל האמצעים שיש בידה כדי לסלק מפה את גורמי האו"ם שלא רק שלא עוזרים למתן את הסכסוך, אלא עושים כל שלאל ידם להעצים אותו. אם עד 7 באוקטובר ישראל ניסתה להיות בדיאלוג עם גורמי האו"ם, 7 באוקטובר שם לזה קץ. בעולם שאחרי הטבח, גורמי או"ם שינצלו את השהות שלהם בישראל בזכות ויזות וקרקעות שהם מקבלים מישראל לתמוך בטרור, ימצאו משרדים סגורים ויגורשו אל מחוץ לגבולות ישראל".
איך אתה מסביר את ההחלטה של מזכ"ל האו"ם גוטרש שלא לכלול את חמאס ברשימה השחורה של ארגוני טרור שמבצעים פשעי מין באזורי סכסוך, למרות עדויות הזוועה שפירטה תת־מזכ"ל האו"ם פרמילה פאטן בדוח?
"הדוח של פרמילה פאטן הכיר בצורה מפורשת בזיקה שבין מתקפת ארגון הטרור ב־7 באוקטובר למעשי האלימות המינית שבוצעו בצורה שיטתית ומכוונת, כולל אונס אכזרי. היא גם ציינה שהחטופות שלנו עוברות התעללות מינית בעזה. אבל לא היה בדוח שום הטלת אחריות ברורה על חמאס. האו"ם טוען שהסיבה היא שאי אפשר לקבוע משפטית אם היו אלה חיילי חמאס או אזרחים עזתים, אבל זו טענה מטעה, מכיוון שהכוונה היא להראות מול אילו מפלצות אדם אנחנו מתמודדים כדי שנוכל להמשיך את המלחמה עד להשמדת חמאס, ובכל מקרה אתה לא יכול להגיד שבוצעו פשעי מין אבל לא להטיל את האחריות על המבצעים אותם".
איך לדעתך ישראל והעולם אמורים להגיב על התנהלות האו"ם ושלוחותיו?
"היום כבר לא מספיק להתעלם מהאו"ם, מכיוון שהוא פוגע בביטחון ישראל. לדעתי, אחד הדברים החשובים ביותר שצריך לעשות אחרי המלחמה הוא לשכנע את מדינות העולם להפסיק לממן את האו"ם ולהקים תחתיו גוף חלופי של מדינות דמוקרטיות בלבד שיפעלו יחד כגוף אחראי נגד הפרת זכויות אדם ומניעת מלחמות. אם איראן יכולה להיבחר היום במועצת זכויות האדם ליושבת ראש הפורום החברתי, ואם בקרב השופטים שיושבים בבית הדין הבינלאומי בהאג יש שופטים מסודן ומסומליה ומלבנון והם אלו שיחליטו אם ישראל מבצעת רצח עם, אז זה תיאטרון האבסורד. אם זה לא היה עצוב, זה היה סאטירי".
אם כך הם פני הדברים, למה אנחנו לא פורשים מהאו"ם כמחאה?
"את האמת? אני חושב שזו שאלה שאנחנו צריכים להתחיל להרהר בה. זה לא פשוט, כי אף מדינה לא פרשה עד היום ולא ויתרה על חברותה באו"ם, ועדיין צריך לבדוק אם פרישה תציב את ישראל במקום טוב יותר או גרוע יותר".
יכול להיות גרוע יותר?
"אין ספק שהמצב באו"ם הוא קטסטרופה, ו־7 באוקטובר המחיש את זה יותר מכל, אבל אנחנו נמצאים שם כדי להציג את האמת בפני בני בריתנו, ואם נפרוש זה לא יגרום למדינות האחרות לפרוש בעקבותינו. ועדיין, צריך לעשות חושבים ולבדוק אם הזעזוע שייווצר כתוצאה מזה שישראל תפרוש מהאו"ם - יקדם אותנו או יזיק לנו. אין לי שורה תחתונה, אבל בעקבות 7 באוקטובר זו שאלה שבהחלט מחייבת דיון".
כשהאנטישמיות בעולם צוברת תאוצה, נדמה שהאו"ם ומוסדותיו משקפים אותה ונענים לתביעותיה. מאז תחילת המלחמה אין רגע דל בגזרת הדיונים והסנקציות: בית הדין הבינלאומי בהאג בודק פשעי מלחמה בעזה - נשיא העליון לשעבר אהרן ברק נזעק בדחיפות לסכל את האישומים. מועצת הביטחון מצביעה בעד הכרה במדינה פלסטינית - נשיא ארצות הברית בולם את המהלך. "בעוד ימים אחדים הפלסטינים ינסו בשנית להתכנס תחת סעיף של עצרת חירום לעוד דיון באו"ם כדי להעביר עוד החלטה בהקשר של המדינה הפלסטינית", אומר ארדן.
"אני חושב שעכשיו, יותר מתמיד, הפלסטינים מנסים לתקן דרך האו"ם את ההחלטה שלו מכ"ט בנובמבר להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ולצערי יש הרבה מדינות שמצביעות בעד הכרה במדינה פלסטינית, כי הן יודעות שזה לא יקרה ושארצות הברית תטיל וטו, אבל בכך הן מחסלות את הסיכוי לפתרון הסכסוך, כי כשהפלסטינים רואים את התמיכה באו"ם, שום מנהיג מטעמם לא יסכים לפשרות".
בימים האחרונים גובר החשש מהוצאת צווי מעצר בינלאומיים בבית הדין הפלילי הבינלאומי לראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל
"כרגע מדובר בשמועות, אבל עצם העובדה שבית הדין לא טורח להפריך אותן ושהן מכוונות נגד מדינה דמוקרטית מתגוננת במקום נגד מנהיגי חמאס שממשיכים להסתובב חופשי במדינות השונות, מוכיחה שכל המערכות הבינלאומיות היום הפכו מכשיר בידי המחבלים כדי להבטיח את שרידותם. זה עולם הפוך. עצם זה שעד היום לא יצאו צווים נגד ראשי חמאס שלקחו אחריות על 7 באוקטובר, ביצעו פשעים נגד האנושות, טבחו במכוון באזרחים וחטפו מאות אנשים מבתיהם, ומי שצריך להתכונן משפטית זה ראשי מדינה שמזרימה סיוע הומניטרי במאות משאיות מדי יום לאוכלוסייה שבחרה את חמאס שטבח בה, היא הוכחה לעיוות מוסרי מהסוג הגרוע ביותר".
איך יהודים אמריקאים מתמודדים עם גל האנטישמיות באוניברסיטאות, עם שתיקת הדיקנים, עם מצב שבו מרצה יהודי לא מורשה להיכנס לקמפוס?
"עד הגל הנוכחי הייתי מאוד זהיר בהשוואות בין מה שרואים בארצות הברית וברחבי העולם לבין תקופת השואה. היום אני אומר בזעזוע ובכאב שמה שמתחולל פה באמת מתחיל להזכיר את הימים החשוכים של ליל הבדולח. זה לא רק היקף האלימות, זה גם אוזלת היד והעובדה שראשי האוניברסיטאות שאמורות להיות הכי נאורות, מכילים את האלימות וממשיכים לדבר בשפה של חופש הביטוי וחופש המחאה".
"בכל פעם שנדרש לגנות, הם מחפשים איך לאזן, אבל מה קשור חופש הביטוי כשאנשים צורחים בגבולות האקדמיה שהם רוצים בהשמדת ישראל? אפשר לראות בבירור איך השיטה של ניצול ערכי המערב והעולם החופשי עובדת נגדנו, ובעיקר נגד יהודים. לכן אני אומר היום בכל מפגש של יהודים, תתעוררו על עצמכם, יש לכם כוח אדיר, תפסיקו לתרום לאוניברסיטאות ובמקום זה תשקיעו את הכסף בחינוך יהודי, כי זה מה שישמור עלינו פה ביחד".
"תשקיעו את הכסף בלתמוך במועמדים שמוכנים לקדם חקיקה שמחייבת אוניברסיטאות לחשוף את מקורות המימון שלהן, כדי שכל הורה ששולח אליהן את ילדיו יידע אם אוניברסיטה שמספרת לו שהיא מחנכת לשוויון מגדרי, מקבלת תרומות ממדינות מוסלמיות שפוגעות בזכויות נשים".
מדובר בהתפרצות חסרת תקדים. איך אתה מסביר אותה? הלא מדובר גם במפגינים נאורים שמבינים את האיום על ערכי המערב
"אני לא יודע אם זו תוצאה של שנים שבהן הנרטיב המוטרף שמי שיש לו כוח והצלחה מייצג את הרע ומי שחלש הוא המסכן והמקופח חלחל לשכבות הצעירות ועשה את שלו. הרבה מהצעירים גדלו על סוג של חינוך מעוות שיש מדכאים ויש מדוכאים ושהחזקים והמצליחים ובעלי האמצעים השיגו את המעמד הזה דרך ניצול ודיכוי. לכן יש את הרצון להזדהות עם אלו שנתפסים כחלשים יותר. ויש גם תופעה של הכחשה".
"מיד אחרי הטבח חמאס ניסה להכחיש את זוועות המין, כי אצל הרבה אנשים הן יותר חמורות מרצח, וזה גם משהו שישראל לא הואשמה בו אף פעם. ההכחשה נועדה לשמר את התמיכה בקרב האידיוטים השימושיים המערביים שרואים בחמאס חלק מהתנגדות לגיטימית. ויש גם כאלה שאומרים, כשהנכבש המדוכא מנסה להיחלץ, הוא גם נאלץ לרצוח, ולכן צריך להאשים בזה רק את הכוח הכובש".
מיצג "נובה" בניו יורק סייע להסביר את ההפך?
"עזרתי למפיקי המיצג מהרגע הראשון, כי מ־7 באוקטובר אני מחפש כל זווית שיכולה לרתום את העולם המתורבת, החופשי, לתמוך בהמשך המאבק שלנו בחמאס. מי שמשלם את המחיר ונלחם הם החיילים בישראל, אבל המשימה שלי היא לחפש כל דרך להמחיש את הלגיטימציה לסיבה שבשמה הם חייבים להמשיך להילחם. מיצג 'נובה' היה עוד אמצעי להמחיש את הקיטוב הזה בין צעירים וצעירות מכל העולם שבאו לחגוג חיים, לתמוך בשלום, לרקוד ולשמוח, לבין הנאצים הברבריים מחמאס וחלק ניכר מתושבי עזה שהתנפלו עליהם והתייחסו אליהם כמו אל חרקים שצריך להשמיד. לכן הייתה חשיבות אדירה להמחיש את זה לעולם".
רק לפני שנה, במסגרת שיחות ישראל וארצות הברית, הזהיר ארדן מפני התלקחות ביטחונית משמעותית בארץ ישראל. אלא שכמו רבים, גם הוא כיוון לצפון. "אנחנו הכי קרובים למערכה בלבנון מאז 2006", התריע אז. כחבר הקבינט הביטחוני לשעבר שהיה שותף לעשרות סקירות והחלטות על לבנון וגבולותיה, הדגיש ארדן שמעולם לא ראה את חיזבאללה בשיכרון כוח שכזה, בטרור, בהצקות, בחפירת מנהרות ובשליחת נציגים סמויים אל הגדר: "כמובן שיש להם חוסר הבנה מוחלט לתגובה הישראלית, אבל בינתיים הם בונים עשרות מתחמים צבאיים על הגבול במסווה של ארגון סביבתי, 'ירוק ללא גבולות', שהממשל האמריקאי הכריז עליו כזרוע של חיזבאללה, מקימים אוהל בשטח ישראל, מכוונים פיגוע בצומת מגידו".
מה השתנה אצלך מאז?
"הרבה דברים. הגענו לארצות הברית לפני כמעט ארבע שנים, בשיא הקורונה, ומאז כבר יש לי בן בכור שחזר לארץ להתגייס והוא חייל בודד. אבל הילדים הקטנים יותר חווים את ישראל דרך הטלוויזיה, ואני אומר בצער שהתמונות שהם רואים מייצגות התקפות, מלחמה וטרור. זה לא פשוט להסביר להם את מה שעובר על ישראל, בפרט כשהתקשורת העולמית משדרת אותנו כאזור מלחמה".
וברמה הפוליטית, מה השתנה?
"אני חושב שאירועי 7 באוקטובר חידדו את ההבנה מול מי ומה אנחנו מתמודדים, ולכן רוב העם מצפה מאיתנו לפעול בצורה מאחדת, שמניחה את כל המחלוקות בצד ומנסה להתמקד במאבק המשותף על העתיד שלנו כאן. אפילו כשאני נואם באו"ם, אני משתדל ככל האפשר לכוון את דבריי למכנה משותף רחב".
7 באוקטובר גם חידד את ההבנה על המחדלים שהתגלו לציבור
"אין ספק שגורם ההפתעה בכל המערכות שיחק תפקיד מרכזי. אני יכול לומר בזהירות שכשיש ערבוביה של המוני מחבלים שפושטים על הרבה יישובים בעת ובעונה אחת, חלקם לבושים במדים שדומים למדי צה"ל, אז הבלבול וחוסר היכולת להבדיל באופן מהיר מי אויב ומי לוחם משפיעים על זמן התגובה".
"בכל מקרה, 7 באוקטובר הוא אסון כל כך גדול בחיים ובהיסטוריה של מדינת ישראל, שכל דבר שקרה ביום הזה יהיה צריך להיבדק לעומק כדי ללמוד ולהסיק מסקנות לעתיד. ממקומי בארצות הברית אני לא יכול לדעת בדיוק מה קרה, אבל כמו כל אזרחי ישראל אני כואב את התקלות החמורות שהיו באותו יום, ואני שותף לרצון להבין אחרי שהמלחמה תסתיים מה קרה שם באמת, כדי שסימני השאלה לא יישארו פתוחים וגם כדי שנדע לשפר ולתקן".
חלק ממשפחות החטופים מרגישות שהפקירו אותן, אתה מזדהה עם המחאה שלהן?
"ההנחיה שקיבלתי היא לשים את נושא החטופים בראש סדר העדיפויות בזירה המדינית הבינלאומית. אנחנו מארגנים אירועים והסברה שיעלו את המודעות למצב החטופים, ועושים כל מה שאפשר כדי לסייע למשפחותיהם להיפגש עם גורמים משפיעים באו"ם ובממשל. אני מארח הרבה מאוד משפחות חטופים, והאירוע הראשון שקיימנו למענם באו"ם היה שישה ימים אחרי 7 באוקטובר. חלק מהמשפחות מרגישות כפי שאת תיארת, וחלק מרגישות אחרת, ואני חושב שיש לנו החובה המוסרית לעשות כל מה שאפשר כדי לקדם את שחרור יקיריהן. יחד עם זאת יש לנו עוד מטרה במלחמה והיא להסיר את האיום החמאסי מאזרחי ישראל".
השאלה היא אם שתי המטרות הללו לא מתנגשות: מיטוט חמאס, לפחות לדברי הרמטכ"ל ובכירים בקבינט המדיני־ביטחוני, עלול להימשך חודשים ארוכים עד שנים - פרק זמן שאין לחטופים בעזה
"הרמטכ"ל נותן הערכה שמרנית וזהירה מטבע הדברים וכמובן שלא אתווכח איתו, אבל ההישגים של צה"ל בעזה מרשימים ומהירים. כשאני משווה אותם למלחמה של ארצות הברית בדאע"ש ולכמות המחבלים שנהרגו במוסול לעומת כמעט מחצית ממחבלי חמאס שנהרגו במלחמה הנוכחית בעזה, אז אני מסיק שמיטוט חמאס לא ייקח שנים ואפילו לא בטוח שייקח חודשים ארוכים. ובכל מקרה אני מאמין שהלחץ הצבאי על חמאס מקדם את שחרור החטופים או עסקה להשבתם בתנאים הרבה יותר טובים".
מה עמדתך בנוגע לסיוע ההומניטרי לרצועה?
"אני חווה כעס גדול ותסכול יומיומי באו"ם בנושא הזה כשאני שומע שמטיפים לנו מוסר כאילו ישראל מרעיבה את האוכלוסייה בעזה, כשידוע לכל שאין לנו שום כוונה כזאת ושחמאס בוזז את הסיוע והאו"ם נכשל בחלוקתו. כשנבחרתי בפעם הראשונה לחבר כנסת, אריאל שרון יזם את תוכנית ההתנתקות ואני הקמתי את קבוצת חברי הכנסת שכונתה 'המורדים' ופעלה נגד התוכנית".
"חלק מהטיעונים שלנו אז היו שגם אם ניסוג מרצועת עזה, העולם לא ייתן לנו לעשות בעתיד מה שאנחנו רוצים ולא יסיר מאיתנו את האחריות למה שקורה שם. לצערי היום, כשגריר באו"ם, אני חווה את הדרישה הצבועה וחסרת התקדים שאף מדינה מעולם לא נדרשה לה, לספק את הצרכים של אוכלוסיית האויב, כשלמעשה לאויב ניתנה הזדמנות לספק לעצמו מים וחשמל וכל צרכיו, אבל במקום זה הוא בחר להשקיע את המשאבים בטרור".
"הבעיה היא שכדי לרסק את חמאס המלחמה צריכה להימשך, ויש גם את היום שאחרי המלחמה ואת השאיפה שישראל תמשיך לקיים קשרי מסחר וכלכלה עם העולם, ולצערי בנות הברית הכי קרובות שלנו - ארצות הברית, בריטניה וגרמניה - מתנות את התמיכה בנו בזירות הקשורות למלחמה בהכנסת סיוע הומניטרי לעזה. אז כדי לשמור על הלגיטימציה אין לנו ברירה, למרות התסכול, לעשות את זה. אנחנו נאלצים להיות חכמים ולא רק צודקים כדי להמשיך את הלחימה ולהשיג את המטרה הגדולה של ריסוק חמאס, כדי להוכיח לכל האזור שמי שעושה דבר כזה לאזרחי ישראל לא נשאר לא בחיים ולא בשלטון".
הזכרת את היום שאחרי, נדמה שגם עיני העולם נשואות אליו
"אני חושב שזו שאלה בעלת חשיבות ועדיין יש דברים יותר דחופים ממנה. במקום שבו גדלתי, בישיבת נתיב מאיר, לימדו אותנו ש'סור מרע' קודם ל'עשה טוב'. לרסק את חמאס ולהסיר את הרוע המוחלט כפי שביידן כינה אותו, זה הדבר הדחוף ביותר. אפשר להציע אפשרויות ואנחנו לא מתכוונים להחליט עבור הפלסטינים, אבל עצם העובדה שישראל אומרת שהיא לא מתכוונת להישאר בעזה לתמיד היא תשובה בפני עצמה. הדבר החשוב ביותר בעיניי הוא העיקרון שראש הממשלה קבע שרצועת עזה לא תוכל להוות יותר איום על ישראל, ולכן לא נסכים שיהיה שם גורם שמשלם למחבלים ומסית נגדנו".
"יש לקח אחד שכבר אפשר להפיק מ־7 באוקטובר גם בלי ועדות: כאשר מאפשרים לארגון או רשות לחנך את הדור הצעיר לרצוח אותנו ומלמדים אותו שאין לנו זכות קיום, הדבר הזה בסוף מתפוצץ עלינו. הרי רבים מהמחבלים שהשתתפו בטבח נולדו בעזה אחרי ההתנתקות, הם לא חוו כיבוש ישראלי או התנחלויות בתוך עזה. הם גדלו תחת שלטון חמאס אבל ספגו את האינדוקטרינציה הנאצית שלו בבתי הספר ומימשו אותה ב־7 באוקטובר".
"שום מדינה שפויה לא הייתה מסכימה שאחרי המלחמה יהיה בעזה גורם אחר שגם הוא מחנך לשנאה ולטרור. אפילו הנשיא ביידן קיבל את העיקרון של רשות מתחדשת לגבי הרשות הפלסטינית. לא כזו שמשלמת למחבלים וקוראת לכיכרות על שם רוצחי ילדים. כשאבו מאזן וחבריו להנהגה לא מגנים אפילו פעם אחת את 7 באוקטובר, וכשהשגריר הפלסטיני באו"ם קורא לחמאס אחים שלי, אנחנו צריכים להבין את המשמעויות ולעמוד על העקרונות שלנו גם מול עצמנו וגם מול העולם".
חמש שנים כיהן ארדן כשר לביטחון הפנים, אחד התפקידים המאתגרים בממשלת ישראל. לפני כן היה השר להגנת הסביבה ולהגנת העורף, שר התקשורת ושר הפנים. אחרי שכיהן במשרד הפנים עוד הספיק לשמש כשר לשיתוף פעולה אזורי עד שנחת בארצות הברית כשגריר ישראל בוושינגטון. משם אך טבעי היה שימשיך כשגריר ישראל באו"ם. בתקופתו, אבל גם לפניה, נאלצו שגרירי ישראל באו"ם להתמודד עם ההבנה שהזירה החשובה הזאת מוטה ועוינת לישראל. אבל ארדן הסתער עליה בהתלהבות ייחודית, בעוצמה ובפרץ יצירתיות רענן.
כך למשל, כשנשיא איראן איברהים ראיסי הכחיש את השואה בנאומו בעצרת האו"ם הכללית והטיל ספק בקיומה, עזב ארדן את אולם דיוני העצרת במחאה, כשהוא מותיר על שולחן ישראל את תמונת הסבתות שלו, ניצולות שואה ששרדו את אושוויץ ואיבדו את בני משפחתן. במקרה אחר, כשמועצת הביטחון התעקשה לכנס דיון בסוגיה הפלסטינית ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, הדליק השגריר נר זיכרון והקריא את שמותיהם של הנרצחים והנופלים.
במקרה נוסף, באמצע נאומו במועצת הביטחון, עמד דקת דומייה לזכר קורבנות הטרור הפלסטיני כשהוא מחזיק את תמונתם של האחים פלאי ז"ל, שנרצחו בפיגוע דריסה. פעם הבריח למועצת הביטחון סלע במטרה להדגים את טרור זריקת האבנים ובקבוקי התבערה, ובפעם אחרת השיק תערוכה באו"ם שעוסקת ב"נכבה של היהודים" שגורשו ממדינות ערב ואיראן, כתגובה להחלטה על קיום אירוע לציון יום הנכבה הפלסטיני.
מאז 7 באוקטובר הוא עובד אפילו קשה יותר. כך למשל ארגן אירוע הקרנה של סרט הזוועות לכל שגרירי האו"ם והביא את מסעב בן חסן, בנו של בכיר חמאס, המכונה "הנסיך הירוק", לספר להם מהו הארגון ומהם עקרונותיו. "מאז הוא קיבל עשרות הזמנות להרצאות בכל רחבי ארצות הברית", אומר ארדן. והיה גם מעשה חשיפת הטלפון של משרדי חמאס ולשכת סנוואר במהלך אחד מדיוני העצרת. "כולם דיברו על הפסקת אש, אז הרמתי את הטלפון והצגתי את המספרים כדי להראות להם איפה הכתובת ולמי צריך לפנות בנושא".
בפעם אחרת ענד טלאי צהוב עם הכיתוב "לעולם לא", וביום ההולדת של כפיר ביבס הפעוט הביא אל הדוכן עוגת יום הולדת. ארדן גם ארגן כנס נשים בנושא פשעי המין של חמאס כדי ללחוץ על האו"ם להכיר בהם, וכמה וכמה פעמים הציג באמצעות האייפד שלו יירוטים של ישראל מעל הר הבית וכיפת הסלע כדי להוכיח שחמאס ואיראן הם אלו שמנסים לפגוע במקומות הקדושים לאסלאם ומי בפועל מגן עליהם מפניהם.
בעוד ארבעה חודשים הוא יסיים את תפקידו הדיפלומטי. "מה לא עברנו מאז שהגענו לפה", הוא מחייך. "הגענו בשיא הקורונה, וכשהייתי שגריר בוושינגטון התחלף נשיא ונחתמו הסכמי אברהם והיה מבצע שומר החומות, שבו פעלתי בשתי הזירות על הלגיטימציה במערכה, וגם הממשלה בישראל התחלפה ועבדתי כשנה תחת בנט ולפיד באו"ם. המעבר לכאן לא היה קל, ולכן מעסיקה אותי המחשבה על השיבה לארץ, ההסתגלות, המשפחה, החינוך, החברים של הילדים וכל הדברים שצריך לטפל בהם".
ומהבחינה הפוליטית, לאן אתה נושא עיניים?
"לאופק... השאיפה שלי היא לרתום את הניסיון רב־השנים שצברתי גם בכנסת, גם בממשלה, גם בזירה הבינלאומית מול ארצות הברית וגם מול הקהילה הבינלאומית לטובת העם והציבור בישראל כדי לשרת את האזרחים ולפעול למען המדינה".
בליכוד יש דיבור שאתה מתכנן להתמודד על ראשות הממשלה לאחר עידן נתניהו
"כשגריר, אני לא יכול להתייחס לשאלה כל כך פוליטית"