לפני כשנתיים, כאשר בנימין נתניהו הוצא לגלות האופוזיציה והודח מכס המנהיג על-ידי הצמד בנט-לפיד והפך ליו"ר האופוזיציה, בא חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אחד מחברי הכנסת הפופולריים בליכוד, והכריז כי יתמודד בפריימריז מול ראש מפלגתו הבלתי מנוצח.
סביר להניח כי אדלשטיין, בעל ותק וניסיון פוליטי, אדם אינטליגנטי ושחקן מחושב, לא פעל אז מתוך ההחלטה להתאבד פוליטית. הוא שילם מחיר לא קל על המהלך שעליו הכריז: בפריימריז האחרונים אדלשטיין צנח מראש הרשימה אל מעמקי העשירייה השנייה, וגם על מקום ה-18 שתפס נלחם בציפורניים. יש להעריך כי אדלשטיין, ליכודניק ותיק, היה מודע למחיר ההתמודדות נגד המנהיג המכהן.
ההצבעה להארכת השירות נדחתה: אלפי חיילי מילואים ישוחררו?
בעידן המתמשך של נתניהו בשלטון אין תסריט שבו איש ליכוד הרואה את עצמו כמועמד ראוי לראשות תנועתו, יבנה את עצמו פוליטית בלי לשלם על כך מחיר כבד - ומבלי לספוג מתקפות של "מקורבים" ו"אנשים בסביבת נתניהו", בלי לזכות לתואר "בוגד" שחבר לשמאל.
היום, שנתיים וחצי אחרי האירוע המתואר, אנחנו עדים לפרק ב' של הדרמה. המסקנה המתבקשת, לכאורה, מהמהלכיו האחרונים של אדלשטיין, היא כי המניע של אדלשטיין הוא הנקמה בנתניהו. העובדות, לכאורה, מדברות בעד עצמן.
במציאות אחרת, בנושא אחר ובנסיבות מאוד שונות, יולי אדלשטיין לא "מתנקם" ולא "סוגר חשבון", אלא עושה צעד נוסף, בכפוף להימור פוליטי אדיר, באותו המהלך. כמו אז כן היום אדלשטיין רואה את עצמו כפוליטיקאי שראוי ומסוגל לחולל שינוי במפלגתו ולהוביל אותה בבוא העת.
הפירוש הנכון של מהלכיו העצמאיים בוועדת חוץ הביטחון שבראשה הוא עומד (מי שחגג כשאדלשטיין לא מונה לשר וקיבל "פרס ניחומים" בתור תפקיד יו"ר ועדה, מגלה היום כי ההפסד התברר כרווח) הוא כי יולי אדלשטיין ממשיך לבנות את עצמו כמועמד לראשות הליכוד.
בשונה מאלה מחבריו שסבורים כי האסטרטגיה הנכונה היא להמתין בשקט עד שנתניהו יעזוב ורק אז להרים ראש ולהתחיל את קרב הירושה, אדלשטיין מאמין בסדר אחר של הדברים. הוא מפגין מנהיגות ועצמאות בעוד נתניהו בשלטון, כשצעד מסוג זה נתפס בליכוד כמעשה הרואי - או כבגידה וחבירה לשמאל (תלוי את מי שואלים).
ההתעקשות של אדלשטיין להביא להצבעה בוועדה ולאחר מכן - במליאה רק חוק גיוס שיענה לצורכי צה"ל, בהחלט מסוגלת לערער את יציבות הקואליציה ואף להוביל להפלת הממשלה. אם כך יקרה - ההימור הפוליטי הגדול של אדלשטיין יעמוד למבחן המנהיגות.
אם חברי הליכוד ישתכנעו כי מה שהנחה את יולי אדלשטיין הוא טובת צה"ל והמדינה - יזכה. אם תנצח הגרסה המופצת בימים אלה בתדרוכים בשם "גורמים בליכוד", וחברי התנועה יאמינו כי אדלשטיין כרת ברית עם השמאל - במקרה זה החשבון הפוליטי שיוגש ליולי אדלשטיין עלול להיות יותר מדי יקר.