בעקבות חשיפתו של חיים רמון במעריב כי נתניהו לחץ באופן אישי על מעבר הכסף הקטארי לחמאס, שוחחנו עם אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס.
הסוד הוא תמיד בית ואנשים: זה מה שישבור את חמאס | מומחה מסביר
כך הוא אמר: "כאשר מדברים על כלכלה של עזה, זו כלכלה שמתנהלת בעיקר בשימוש בשקלים ישראלים. צריך בכל זאת להבין את ההבדל העקרוני בינינו לבין עזה. בעזה, היקף כל הפעילות הכלכלית הוא בסדר גודל של כשמונה עד תשעה מיליארד דולר בשנה, בשקלים אומנם. וזה אומר שהתל"ג לנפש לבן אדם הוא בסדר גודל של 3,500 עד 4,000 דולר לנפש. בישראל, לעומת זאת, התמ"ג לנפש הוא 55 אלף דולר בשנה. אז קודם כל, זה הבדל מאוד מאוד עקרוני שחייבים להבין אותו".
"דבר שני, שהוא ייחודי לרצועת עזה, שהגרעין הליבה של הפעילות הכלכלית שם ממומן ברובו על ידי מענקים מבחוץ. המממן העיקרי זו הרשות הפלסטינית, שלמרות שהיא לא שולטת בעזה, היא עדיין מממנת את רוב הפעילות הציבורית שם, בעזרת ההעברות בנקאיות, שעוברות גם דרך מערכת הבנקאות הישראלית ומשולמות כמשכורות לרופאים, לפקידים, למורים, לעובדי מחלקת המים, עובדי מחלקות החשמל וכל העיריות. רוב האנשים האלה מקבלים את משכורתם מהרשות הפלסטינית.
"חלק נוסף עיקרי מהפעילות הכלכלית בעזה ממומן גם הוא מבחוץ, על ידי ארגוני סיוע בינלאומיים, האו"ם וכן ארגונים של מדינות זרות וארגונים ציבוריים. עשרות, אם לא מאות ארגונים פועלים ברצועת עזה והעיקרי שבהם הוא אונר"א, שמשלמת ל-13 אלף איש בעזה משכורות, בסדר גודל של קרוב לרבע מיליארד דולר בשנה. עוד מוציאה אונר"א הוצאות אחרות על קניות ממגזר פרטי בעזה.
"הקניות של אונר"א מהמגזר הפרטי בעזה הן בעיקר של מזון, שאת רובו המגזר הפרטי מייבא מישראל. זאת אומרת, אונר"א נותנת להם את הכסף והם עושים העברה בנקאית לישראל כדי לקבל דרך היבואנים הישראלים את כל החיטה, סוכר, שמן וכו'. הם נותנים לאונר"א את התוצרים של מה שהם קונים ואונר"א מחלקת אותם לאוכלוסיות. קרוב לשני שלישים מאוכלוסיית עזה, בעצם, כלכלתה מבוססת על אונר"א.
"הגורם השלישי שמעביר כספים מבחוץ לרצועת עזה הם כמובן הקטארים. הם נכנסו בצורה קטנה לפני יותר מתריסר שנים ובהדרגה הגדילו את התמיכות שלהם בעזה. כמובן שהקפיצה הגדולה הייתה בשנת 2017–2018, כאשר הרשות הפלסטינית צמצמה בצורה משמעותית את המשכורות שהיא משלמת לעובדי הרשות בעזה והקטארים נכנסו במקומם. מאחר שהיה ברור שהכספים האלה עוברים לאנשי חמאס בממשל העזתי, היה צורך באותם אישורים מארצות הברית, כדי לוודא שמדובר בכספים שאינם מממנים טרור.
"עם זאת, בנקים עולמיים סירבו לגעת בכסף הזה, מחשש שהכספים עלולים להיות משויכים לטרור ולכן ממשלת ישראל אפשרה לקטארים להכניס את התמיכות שלהם לעזה בצורה של מזוודות דולרים. חלק נוסף מהתמיכות הקטאריות הועבר דרך דלקים שנקנו במצרים והועברו לעזה בחינם. הדלקים שימשו הן לתחנות הכוח לייצור חשמל והן כמקור הכנסה נוסף לחמאס, שמכר את הדלק לתחנות דלק ברצועה.
"הכספים האלה היו הליבה של הפעילות הכלכלית בעזה. האנשים שקיבלו משכורות קנו מוצרים ובכך הניעו את הכלכלה המקומית, שאפשרה לעזתים לייבא עוד סחורות מישראל, כולל מוצרי יוקרה. חמאס מימן את עצמו בעיקר דרך מיסוי על כל היבוא שהגיע דרך כרם שלום ורפיח. הוא גבה מכסים והטיל מסים על הסוחרים בעזה והכנסות אלו היוו חלק עיקרי מתקציבו.
"חמאס נזקק לדולרים במזומן כדי לשלם עבור הוצאות ההברחות הלא חוקיות דרך רפיח, בין אם זה שוחד לפקידים מצריים או תשלום למבריחים. המזומנים נכנסו לרצועה בעיקר דרך השליח הקטארי, שהעביר אותם לנתמכי סעד. אותם נתמכים מכרו את הדולרים לחלפנים של חמאס, שקיבלו תמורתם שקלים. כך חמאס השיג את הדולרים שהיה זקוק להם לצורך מימון ההברחות. לסיכום, חמאס מימן את עצמו בעזרת מסים על היבוא ושימוש בדולרים במזומן, שהיו חיוניים לפעילותו הכלכלית והצבאית".