בראיון מרגש לפודקאסט "בשביל הזיכרון" של מעריב, איריס חיים, אמו של יותם ז"ל שנחטף ונהרג בשוגג מירי חיילי צה"ל, משתפת בתחושותיה שנה לאחר האסון של 7 באוקטובר, ומסבירה כיצד בחרה מתוך הכאב להיות דמות שתעורר השראה ותקווה, שיעזור לחברה הישראלית להשתקם.
"בשבעה באוקטובר גיליתי את עם ישראל", אומרת חיים בפתח הראיון. "מה שהיה באוקטובר, זה עם ישראל. עם ישראל הוכיח את העוצמה שלו, את האחדות שלו, את האהבה שלו אחד לשני".
חיים מתארת את הרגעים הראשונים של המלחמה, כשבנה יותם, שהתגורר בכפר עזה, היה בקשר עם המשפחה. "מ-6:40 שאנחנו מקבלים ממנו הודעה הראשונה ועד שעה 10:00, המחבלים לא היו באזור השכונה של יותם", היא מספרת. "רק באמת אחרי 10:00 כשהוא מתחיל לשלוח סרטונים שיורים על הבית שלו והוא אומר לנו ששורפים לו את הבית והוא כנראה לא ישרוד את זה, להגיד לך שקלטתי? לא, לא הבנתי".
האישור הסופי על חטיפתו של יותם הגיע רק לאחר שבועות ארוכים של חוסר ודאות. "אחרי שלושה וחצי שבועות מגיע קצין מודיעין ומבשר לנו שיותם חי וזה הבשורה הכי טובה שיכולה אז להיות מבחינתנו", היא אומרת.
איריס חיים מתארת את יותם כאדם מיוחד שהתמודד עם אתגרים רבים בחייו. "יותם היה באמת בן אדם שהגיע לעולם הזה כדי להוכיח לעצמו כנראה כמה הוא חזק", היא אומרת. "הוא נולד עם מום במעיים, מחלה גנטית. היו לו הרבה קשיים רגשיים, הוא היה בדיכאון, סבל מהפרעת אכילה ועוד ועוד". למרות הקשיים, יותם הצליח להגיע להישגים מרשימים. "הוא היה מאוד מוכשר, הוא מוזיקאי מחונן ואינטליגנטי בצורה בלתי רגילה", מספרת חיים. "הוא היה אתלט, ממש היה אתלט ומוזיקאי".
היא מבהירה את החשיבות של הצגת הסיפור המלא של יותם. "אני מאוד מדגישה את זה בכל מה שאני מדברת, אחד הדברים זה קודם כל שאני מביאה את יותם בצורה הכי אותנטית ואמיתית. אני לא מציירת ציור של אדם מושלם", היא אומרת.
לאחר שחרורו של אחד החטופים שהיה עם יותם, התגלו פרטים על תקופת השבי. "כשויצ'יאן טמטונג, בחור תאילנדי שנחטף גם מקיבוץ כפר עזה, הגיע חזרה אחרי 53 ימים וסיפר שהיה באמת עם אלון ועם יותם ועם סאמר, אחד הדברים שהוא הביא זה שליותם יש כאבי גב והם נותנים לו תרופות", מספרת חיים.
הטרגדיה הגדולה התרחשה כאשר יותם, יחד עם שני חטופים נוספים, הצליחו לברוח משוביהם. "אנחנו יודעים הרבה פרטים, אנחנו יודעים איך זה קרה", אומרת חיים. "הפרטים שאנחנו קיבלנו ב-31 לדצמבר, שבועיים אחרי התקרית, מבחינתי זה היו פרטים שבהתחלה לא רציתי לשמוע אותם. אמרתי אוקיי, אני כבר יודעת את הסוף, ולמה אני צריכה עוד לדעת מה היה?".
למרות הכאב העצום, חיים בחרה להפנות את האנרגיה שלה לכיוון חיובי כולל פנייה לאותם החיילים שירו והרגו את יותם ושני החטופים הנוספים, שבה היא הזמינה אותם לבוא לפגוש אותה: "אחרי ששלחתי את ההודעה ובאמת עשתה גלים הרי בכל הארץ, אחד הדברים שקרה ושהגיע אליי בן אדם שסיפר על עצמו שהוא עצמו היה מעורב בתקרית שנקראת 'ירי דו צדדי'", היא מספרת. "הבנתי שיש דו צדדיות לאירוע, יש חייל שירה, יש אדם שמת, אבל אותו חייל שירה גם הוא יכול היה להיפצע כל כך קשה בנפש שזה לפעמים יותר גרוע ממוות".
חיים מדגישה את חשיבות התמיכה בחיילים ובמשפחות השכולות. "אני וגם בעלי, אני חושבת, שנינו אנחנו אנשים מאוד פטריוטים למדינת ישראל", היא אומרת. "ישר היה לי איזושהי תחושה שאני קודם כל, כמו שאני אומרת, הורדתי רגע את הכובע של האימא שנמצאת בשבעה ולבשתי כובע של אזרחית מדינת ישראל עם הרבה אחריות ותחושת אחריות שמלווה אותי כנראה כל החיים".
בנוגע לשאלה על השינויים בחברה הישראלית בשנה האחרונה, איריס חיים משתפת שהיא מטבעה אופטימית. "אני תמיד אומרת שהאופטימיות שלי היא חלק ממני, וראיית הטוב היא חלק ממני", היא אומרת. "החברה הישראלית אני חושבת עשתה שינוי, אני, אוכל להגיד על עצמי, נפקחו לי עיניים מכמה דברים. אחד, גיליתי חצי עם שאני לא הכרתי קודם".
"אני מרגישה שיש סכנה בלחזור לשישה באוקטובר, אני לא אשקר ואגיד שאני תמימה עד כדי כך", היא אומרת. "אני חושבת שיש קולות שמושכים למקומות פחות טובים לנו כחברה, אבל אני עדיין מאוד מקווה שאנחנו נלמד ונצליח באמת לעשות את השינוי הזה".
לקראת השנה החדשה, חיים נשארת אופטימית. "אני, בתור אופטימית, אני תמיד מאמינה, מה זה אופטימיות? אני תמיד מאמינה שאנחנו, שבכוחנו, לשנות. שבכוח כל אדם שרוצה, שמוכן ומעוניין, וחשוב לו, שיהיה פה יותר טוב, בכוחו", היא אומרת.
חיים מסכמת את תקוותיה לעתיד: "אני מקווה שתהיה פה יותר הכלה אחד לשני, שנדבר בצורה יפה ומכובדת. דבר נורא בסיסי, הכי פשוט שאפשר".
הראיון עם איריס חיים מספק תובנות מעמיקות על ההתמודדות עם אובדן ועל הכוח לצמוח מתוך הכאב. היא מדגישה את החשיבות של אחדות, הבנה הדדית, ושינוי השיח בחברה הישראלית. דבריה מייצגים קול חשוב בשיח הציבורי, המשלב כאב אישי עמוק עם תקווה ואופטימיות לעתיד.
ככל שישראל ממשיכה להתמודד עם השלכות המלחמה והאתגרים החברתיים, קולות כמו של איריס חיים עשויים להיות מכריעים בעיצוב העתיד של המדינה. השאלה הנותרת היא האם החברה הישראלית תצליח לאמץ את המסרים של אחדות והבנה הדדית, ולהפוך את הטרגדיה למנוף לשינוי חיובי.