הסיפור של הזמנת שר הביטחון גלנט לפנטגון - הוא בעצם עוד פרק בסדרה הבלתי נגמרת "הקרע שבין ראש הממשלה לשר הביטחון", והוא לא פחות ממדהים.
גלנט חושף: איראן איבדה את הנכס היקר לה ביותר בלבנון
הזמנת שר הביטחון לדיונים ביטחוניים עם מקבילו האמריקני, בין פעולה צה"לית בלבנון לבין הפעולה העתידית באיראן - נתפסת, כך מסתבר, כלא יותר מתרגיל פוליטי. אם אכן מדובר בתרגיל פוליטי ואם לאו - עצם העיסוק של שתי הדמויות המדיניות המרכזיות בסגירת חשבונות ובעימות פוליטי מצביע על עומק הניתוק ועל ממדי ההזיה.
"למה לגלנט דחוף לטוס לפגוש את אוסטין, כשהוא מדבר איתו קבוע ואין נושא שלא נידון? למה לאמריקאים כל כך דחוף להזמין את גלנט דווקא עכשיו, כאשר רון דרמר מדבר איתם בלי הפסקה על כל היבט קטן של כל נושא משני - שלא לדבר על העיקר?" - אלה התהיות שעלו ביומיים האחרונים בסביבת ראש הממשלה נתניהו, כאשר התשובה שנמצאה היא: "האמריקאים רוצים לאותת לראש הממשלה כי גלנט היה ועודנו שותפם הקרוב והמוערך ועדיף לראש הממשלה לעזוב את מחשבות ההדחה וההחלפה של גלנט. הכל פוליטי ותו לא".
על פי הגורמים המעורים, נתניהו לא היה זקוק לשכנוע. הוא לא אהב (בלשון הרכה) את הביקור הזה של שר הביטחון ואכן ראה בו בעיקר צורך פוליטי (לא שלו), ולא בדיוק צורך ביטחוני אופרטיבי.
בסביבת נתניהו לא עוצרים בסוגיית הביקור. הטענה העיקרית היא כי בשונה ממה שפורסם ונאמר, יואב גלנט לא בדיוק מעוניין לפתוח דף חדש ביחסיו עם ראש הממשלה, אלא ממשיך בדף הקודם. על כן, סוגיית ההדחה חזרה על הפרק, על מלא, ואף קיבלה פן חדש.
היום כבר יש מי שיעזור להרכיב את הפאזל (אם וכאשר יוחלט על כך). גדעון סער נכנס לממשלה וכל מה שנשאר זה - לסגור את סוגיית התפקידים. המצב הביטחוני אכן לא מאפשר לעסוק בעניין כרגע, אך מקווים שיתאפשר בזמן הנראה לעין.
הצפון סופג מטחים כבדים, העורף של אתמול הופך לחזית של היום, התגובה לאיראן טרם הגיעה, החטופים טרם חזרו. אבל ראש הממשלה ושר הביטחון לא מוותרים, הם מחושים להמשיך בעימות הפוליטי שלהם - עד הניצחון המוחלט.