מעל לפוליטיקה: הסיפור הלא ידוע של חמ"ל הכנסת בימי המלחמה

ח"כ אליהו רביבו נסע לאילת כדי לארגן הובלה של מכשיר CT מיוחד לעזרה בזיהוי גופות מבית החולים יוספטל לבסיס הצבאי  שורה ליד רמלה. ח"כ אביחי בוארון אסף קבוצת מתנדבים לעבוד בקו ייצור במפעל נשק כדי לזרז את הייצור. ח"כ יוליה מלינובסקי עזבה את מסיבת יום ההולדת של בנה כדי לסגור תרומה של מכונת ECMO לבית החולים קפלן.

בתוך הכאוס של הימים והשבועות שלאחר טבח ה-7 באוקטובר, חברי הכנסת קיבלו אלפי בקשות לסיוע מאזרחים, מפונים, משפחות של נעדרים, ניצולים, משפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים, מנהלי בתי אבות, חיילים, ורבים רבים אחרים. במקביל, כמויות עצומות של כספי תרומות וציוד החלו לזרום מיהודים ותומכי ישראל מכל העולם. במאמץ להשתלט על הכאוס ולהתחיל לספק סיוע, למעלה מ-90 חברי כנסת התאחדו והחלו במבצע שהתרחב במהירות. הוא נודע בשם "חמ"ל הכנסת."

הסיפור חושף חלק מהכאוס ששלט באותם שבועות, כאשר השירותים הציבוריים קרסו תחת הלחץ של מאות אלפי ישראלים שהיו זקוקים לסיוע מיידי. כשהבינו שמשרדי הממשלה ברובם לא היו מוכנים והיו מוצפים לחלוטין, חברי הכנסת ניסו למלא את החלל. הסיפור הוא, מצד אחד, סיפורה של מדינה שנתפסה לחלוטין בהפתעה, וההתמוטטות העוקבת של רבות ממערכותיה הציבוריות; ומצד שני, סיפור של אלתור בקנה מידה גדול על ידי משרתי ציבור ששמו בצד מחלוקות פוליטיות עמוקות למען הטוב המשותף.

חמ"ל הכנסת פעל מתחת לרדאר במשך כחודשיים ולבסוף נסגר. שעות של ראיונות בלעדיים עם שבעה חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה, שר אחד, ובעלי תפקידים אחרים בכנסת, סיפקו חלקים של פאזל שהחל להתגבש בהדרגה לגבי מה שהתרחש במהלך אותם חודשיים מסחררים. 

בבוקר ה-8 באוקטובר, ח"כ אליהו רביבו (הליכוד), לאחר שיח עם ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) פתח קבוצת וואטסאפ שכללה את מרבית חברי הכנסת, אירוע חסר תקדים כשלעצמו. מאוחר יותר באותו יום, שר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף (עוצמה יהודית) השתמש בקשריו כדי לאשר שימוש בדירה ברמת גן עבור הפעלה של מוקד טלפוני, ומאוחר יותר גם במחסן ברמת גן. וסרלאוף וח"כ פנינה תמנו-שטה (המחנה הממלכתי) נפגשו באותו יום כדי לדון כיצד לנצל את המרחב ברמת גן וכן את ההשפעה שלהם כדי לנסות לסייע בחלק מבקשות הסיוע.

צוות הייעוץ המשפטי של הכנסת נכנס לפעולה גם כן. כבר ב-8 באוקטובר, ועדת האתיקה של הכנסת בראשות ח"כ ינון אזולאי (ש"ס) התכנסה כדי לאשר צעד מיוחד שיאפשר לחברי הכנסת לגייס כספים ולטפל בתורמים, דבר שלא הותר להם קודם לכן. זה נעשה בפיקוח צמוד של צוות הייעוץ המשפטי של הכנסת. בנוסף, עקרון הפרדת הרשויות קובע שתפקידה של הכנסת הוא לפקח על משרדי הממשלה, ולכן חברי הכנסת אינם אמורים לעבוד ישירות לצד פקידי ממשלה. ועדת האתיקה, בפיקוח הצוות המשפטי, התירה זאת באופן זמני.

חברי הכנסת קיבלו כעת אישור לחבר בין תורמים לבין אנשים וארגונים המבקשים סיוע; להפנות אנשים עם בקשות לסוכנות ממשלתית רלוונטית; ולעבוד לצד עובדי ממשלה כדי לפתור בעיות. חברי הכנסת עצמם לא הורשו לטפל בתרומות באופן ישיר, ומנגנון פותח במהירות שבו חברי הכנסת הנחו תורמים לשלוח את תרומותיהם ישירות לחשבון בנק של עמותה בשם "פתחון לב". מאוחר יותר, הוקמה גם עמותה בארה"ב תחת המטרייה של עמותת "ארץ הקודש," שריכזה תרומות מתורמים אמריקאים ואז העבירה אותן ל"פתחון לב" גם כן.

במקביל, ב-8 באוקטובר משפחות רבות שלא ידעו מה עלה בגורל יקיריהם הגיעו למשרדי להב 433 באיירפורט סיטי, שם הופעל מוקד 105, שבימים כתיקונם שימש להגנה על ילדים ברשת, אך הוסב למוקד לאיתור נעדרים. מספר ח"כים הגיעו למקום במטרה לסייע לחבר בין המשפחות למוקדנים, אך המוקד היה מוצף במספר רב של פניות ומשפחות רבות נותרו ללא מענה למשך ימים ארוכים.

ב-9 באוקטובר, מספר חברי כנסת התכנסו ברמת גן והתחלקו לצוותי עבודה, שיעבדו במקביל בשני מוקדים. המוקד הראשון, שכלל את הצוות שאחראי על בקשות הקשורות ספציפית לתרומות של ציוד, נשאר ברמת גן. השני עברה לכנסת, שם טופלו כל שאר הבקשות תחת הכותרת "פניות ציבור". חברי הכנסת התמקמו בחדר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, ובסופו של דבר גלשו גם לחדרים סמוכים. יו"ר הכנסת אישר לספק ציוד, כולל טלפונים ומחשבים, וח"כים הביאו יועצים ועובדי כנסת אחרים כדי לאייש את המוקד. ווסרלאוף ביקש וקיבל אישור מעמותה שהיה מעורב בה בעבר להשתמש במספר הטלפון שלה עבור החמ"ל, והוקם אצר אינטרנט ייעודי לאיסוף תרומות, בשם Recruiting With Love, גיוס באהבה.

צוותי העבודה התפתחו והשתנו עם הזמן, אבל בהתחלה הם היו כדלקמן: תרומות וסיוע בהשגת ציוד אזרחי ומזון – ח"כים שלי טל-מירון (יש עתיד), מיכל שיר (יש עתיד), מאיר כהן (יש עתיד) ומירב בן ארי (יש עתיד). תרומות וסיוע בהשגת ציוד לצבא ולכיתות כוננות (למעט נשק חם) – ח"כים יצחק פינדרוס (יהדות התורה), קטי שטרית (הליכוד), יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), צבי סוכות (הציונות הדתית), וארז מלול (ש"ס). נשק חם לכיתות כוננות – ח"כים אביחי בוארון (הליכוד), עודד פורר (ישראל ביתנו), ומשה פסל (הליכוד), וח"כ גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי) השתתף גם בצוות זה בשלב מסוים.

טל-מירון הייתה אחראית על תרומות ישראליות, ופינדרוס היה אחראי על תרומות מחו"ל, בעיקר מארצות הברית. תמנו-שטה תיאמה את החלוקה הכללית של האחריות; ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) שהייתה שרה במשרד האוצר באותו זמן אך מאז עזבה את התפקיד, וח"כ דבי ביטון (יש עתיד) היו אחראיות על חדר המלחמה בכנסת; ח"כ משה רוט (יהדות התורה) טיפל בבקשות באנגלית; ח"כ יוסי טייב (ש"ס) בצרפתית; וח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד) ברוסית.

צוות גם יצא לבסיס הצבאי שורה כדי לסייע במאמץ לזיהוי הגופות הרבות של קורבנות הטבח. בין אלה היו ח"כים שמחה רוטמן (הציונות הדתית), גלעד קריב (העבודה), אליהו רביבו (הליכוד), יונתן משריקי (ש"ס), וארז מלול (ש"ס). צוותים נוספים הוקמו גם כן. צוות בהובלת ח"כים אופיר כץ (הליכוד) ואפרת רייטן (העבודה) עבד לתאם את נוכחות חברי הכנסת בטקסים הרבים, וח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) הובילה צוות שסיפק סיוע לתושבים שביקשו פינוי, אך לא היו חלק מהאזורים המיועדים לפינוי. זה חל במיוחד על אשקלון, וצוותה של אלהרר החל לחפש פתרונות דיור זמניים למקרים אלה. אלהרר עבדה גם על מקרים של אנשים עם צרכים מיוחדים שנזקקו לפתרונות ייחודיים.

הח"כים אתי עטיה ודני דנון מהליכוד עבדו על מתן פתרונות לישראלים בחו"ל שנזקקו לדרך לחזור הביתה. מנהלי מפלגות שאינם חברי כנסת, כמו מיכל דור מהמחנה הממלכתי, גם לקחו על עצמם אחריויות שונות. עד ה-10 באוקטובר, שני מוקדי הטלפון ברמת גן ובכנסת טיפלו במאות שיחות ביום, ופעלו סביב השעון כשהם מאוישים על ידי חברי כנסת עצמם ועל ידי היועצים והעוזרים שלהם.

מבין הסיפורים הרבים מאותם ימים ראשונים, בלט יותר מסיפור הבאת מכשיר ה-CT המיוחד מבית החולים יוספטל באילת. כמעט כל חברי הכנסת הזכירו את הסיפור כמשהו שהם זכרו במיוחד. הצורך במכשיר ה-CT המיוחד עלה לאחר שגופות החלו להגיע לבסיס שורה במצב בלתי ניתן לזיהוי. חבר כנסת שמע ממכר שהייתה מכונה כזו במכולה ב"חצר של בית החולים יוספטל" באילת.

בית החולים הסכים לספק לשורה את הטכנאים להפעלת המכונה, אך שאלת ההובלה נשארה פתוחה. חברי הכנסת היו זקוקים למשאית כדי לעשות את הנסיעה הארוכה, אך לא הצליחו למצוא אחת. הגרסאות של הסיפור שונות מעט, אבל רביבו ו"פתחון לב" הצליחו לשכור משאית, ורביבו עצמו נסע לאילת כדי לסגור את העניין.

רבים מחברי הכנסת תיארו את האירוע כנקודת מפנה שגרם להם להבין את חומרת המצב, הן מבחינת חומרת הטבח, והן מבחינת יכולתם לעזור לפתור לפחות חלק מבעיות שעלו תוך כדי הכאוס המתמשך. בימים שלאחר מכן, חלק מחברי הכנסת החלו להתמקד בציוד הצבאי החסר, ובכך שצה"ל, לפי שני ח"כים, לא היה מוכן להודות שיש צורך בעזרה. חברי הכנסת יזמו שיחת זום בנושא עם יו"ר ועדת חוץ וביטחון ח"כ יולי אדלשטיין (ליכוד) שהתנהל ב-16 באוקטובר. שבוע לאחר מכן, בתאריך 23 באוקטובר, ועדת החוץ והביטחון קיימה ישיבה סגורה ובו ח"כים הציגו לפרוטוקול רשימה של כמעט 350 דרישות שונות לציוד צבאי. ה"פוסט" השיג את הרשימה, המתוארת במאמר נפרד.

הח"כים השתמשו גם בחקיקה ככלי למתן סיוע. במהלך השבועות הראשונים לאחר הטבח, אנשים רבים הוגדרו כנעדרים, ומשפחותיהם, כמו גם משפחות של אנשים שנלקחו בשבי על ידי חמאס, חדלו לתפקד. עלה הצורך בסיוע כספי מיידי למשפחות אלה. הצעת חוק נוסחה במהירות והונחה על שולחן מליאת הכנסת ב-23 באוקטובר, בתמיכת כ-80 חברי כנסת, וב-6 בנובמבר היא עברה קריאה שלישית. פקידי משרד הרווחה ביקשו להמתין עם החקיקה כדי על מנת לנסות למצוא פתרון מנהלי. עם זאת, החקיקה עברה את ארבע הקריאות שלה (כולל קריאה טרומית) מהר יותר ממה שמשרד הרווחה יכול היה לפעול, לדברי גורם בכנסת.

מוקד נוסף של פעילות הח"כים במהלך השבועות הראשונים לאחר הטבח היה בנמל התעופה בן גוריון. חברי הכנסת הבינו שפקידי המכס לא מאפשרים לציוד שנתרם להיכנס למדינה ללא מס. ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), שבאותה עת הייתה סגנית שר האוצר, הקימה משרד זמני בנמל התעופה כדי לסייע להתגבר על המכשולים.

במהלך השבועות הראשונים, קבוצת הוואטסאפ המרכזית של חמ"ל הכנסת, שרוב הטקסט שלה הגיע לידי ה"ג'רוזלם פוסט", התמקדה בעיקר בהשתתפות חברי הכנסת בהלוויות, בקשות לציוד, ועדכונים כלליים לגבי פעילות חדר המלחמה. נושאים אחרים, ספציפיים יותר, טופלו בקבוצות וואטסאפ פרטניים של קבוצות הווטסאפ של צוותי העבודה. הטון היה מקצועי, ובזמנים שבהם התעוררו מחלוקות, תמנו-שטה, שריכזה את הפעילות של החמ"ל, מיהרה לפתור אותן.

עם זאת, ההודעות מראות בהדרגה תסכול גובר מתפקוד הממשלה, ומספר חברי כנסת ובעלי תפקידים דיברו על נושא זה בהרחבה.
לממשלה יש את הכוח לחוקק תקנות חירום כדי להתגבר על חקיקה רבה, הסביר גורם. תקנות אלו נועדו בדיוק למצבי חירום מהסוג שאחרי ה-7 באוקטובר, ובכוחן להתיר לעובדי ציבור לעקוף בירוקרטיה על מנת לטפל בשטף הבקשות הדחופות. אולם בעוד שחלק מהשרים הגיבו במהירות ודרכו את עובדי המשרדים שלהם, הרוב הגיבו לאט. 

תמנו-שטה אמרה שכשרת העלייה והקליטה בממשלה הקודמת, היא הייתה אחראית לטיפול באלפי העולים החדשים שעלו בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022. מספר העולים הגדול אילץ את משרדה להיכנס למצב חירום. אבל טיפול נאות כלל גם שרים אחרים, והעבודה הבין-משרדית הייתה איטית. תמנו-שטה אמרה שהיא הבינה אז שלממשלה אין מענה טוב מספיר למצב חירום שבו מספר משרדי ממשלה מאותגרות בבת אחת. רח"ל (רשות חירום לאומית), הסוכנות שהוקמה לאחר מלחמת לבנון השנייה כדי לטפל בדיוק בנושא זה ופעל תחת משרד הביטחון, סבל מתת-תקצוב ותת-איוש. תמנו-שטה אמרה שהיא העלתה את הנושא בפני ראש הממשלה דאז, נפתלי בנט, אך הנושא לא זכה לתשומת לב רצינית.

המשרדים שכן תפקדו כללו את משרד הרווחה בכלל, ואת המוסד לביטוח לאומי בפרט. מספר חברי כנסת הזכירו את שר הרווחה יעקב מרגי ונציגי (ש"ס) וראשי המוסד לביטוח לאומי כגורמים ש"התאוששו מההלם" במהירות יחסית.

משרד נוסף שתפקד יחסית טוב, לפי שני חברי כנסת, היה משרד הבריאות ומערכת הבריאות הציבורית, שהיו רק שנתיים לאחר מצב החירום הממושך של הקורונה. שר הבריאות אוריאל בוסו מינה מיד פרויקטור שניהל קשר ישיר עם חמ"ל הכנסת כדי לאפשר העברה מהירה של בקשות סיוע הקשורות למענים ולציוד רפואי.