במסגרת יום האבל הלאומי, התכנסו היום (ראשון) משפחות החטופים והנרצחים מה-7 באוקטובר בכיכר החטופים לאירוע מיוחד תחת הכותרת "יום אבל ללא קבר". באירוע המרגש, שכלל הופעות של האמנים גיא זוארץ וריקי גל, נשאו דברים בני משפחה שחוו את הטרגדיה האישית של אובדן ואי-ודאות.
"היום הוא היום ה-387, הוא פשוט עוד יום מהטבח", פתחה יעל אדר, אמו של תמיר אדר, את דבריה, "בניר עוז לא היה חייל אחד אפילו להגנה", המשיכה אדר בכאב, "כל תושב היה לנפשו ולהישרדותו. מי שנחטף - נחטף, מי שנרצח - נרצח ומי שחי - שרד כי היה לו קצת מזל". בהמשך דבריה מתחה ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה: "המנהיגים צריכים לעמוד עוד היום מול הציבור ולהגיד שעמדנו בהישגים שהצבנו ועכשיו זה הזמן להפסיק את המלחמה ולהחזיר את כולם - החיים והמתים".
רגע מצמרר במיוחד התרחש כשמישל אילוז, אביו של גיא אילוז, חשף את פרטי השיחה האחרונה עם בנו: "אני שואל אותו 'חטפו אותך?' והוא עונה 'עוד לא'. הוא מספר שהרגו את אלון ורק התקשר להגיד שהוא אוהב אותי", סיפר בקול שבור. "אני אומר לו 'אל תיפרד מאיתנו', ומעלה את דוריס, אמא שלו, שתוכל להיפרד ממנו... עמדתי בצומת חפץ וראיתי טנדר עם ארבע גופות, ניסיתי להבין אם גיא ביניהן. ראיתי עשרות גופות, כל אחד ילד של מישהו".
בר גודארד, בתו של מני גודארד, תיארה את התחושה המורכבת של אובדן כפול: "כשמאבדים את שני ההורים, המצפן קצת נאבד", אמרה, "אבל דבר אחד ברור: אבא שלי היה אומר קודם כל להציל את מי שחי, ושאף אחד לא ימות בשביל להציל אותי. הקול הצלול שלו אומר לי שיש דרך אחת להביא את כולם, וזה בעסקה".
את הקושי המיוחד של משפחות הנרצחים שגופותיהם עדיין מוחזקות בעזה ביטא רועי ברוך, אחיו של אוריאל ברוך הי"ד: "אחרי פורים, שבעה חודשים מאז החטיפה, הודיעו לכל המשפחה להגיע לבית. כשהגעתי, ראיתי פמליה גדולה עם קצינים, רב, פסיכולוגים ופסיכיאטרים... היה קשה לראות את אמא שלי בוכה וצועקת". הוא תיאר את המחלוקת במשפחה: "חלק מהמשפחה רצו לשבת שבעה, חלק לא קיבלו את זה וחלק טענו שעד שאין גופה – הוא בחיים".
"אתה נשאר עם כלום, מנסה לאחוז בזיכרונות ולא מוצא כלום, אפילו לא קבר", סיכמה גודארד את התחושה הקשה המשותפת לכל המשפחות. "תחושה של ריק שמעמיקה את הבור בלב".