היא בת 52, מתגוררת ביפו ומתמרנת בין בנה הלוחם בחטיבת הקומנדו (אוגדה 98) לבעלה, סא"ל במילואים שמשרת כבר 150 ימים באוגדה 36. זמן רב חלף מאז שדור שלם למד לאכול ולשיר ולגמול את עצמו מחיתול על פי ההנחיות המגניבות בקלטות הילדים שלה. אבל ח"כ אפרת רייטן עצמה, הרבה אחרי שחתמה את הפרק ההוא בחייה, ליקטה הרהורים לשליחות ציבורית לכל אורך המסלול שחישבה מחדש.

בסופו של דבר, הכניסה לפוליטיקה התרחשה כמעט באקראי. עם סיום הסאגה המשפטית בין מרב מיכאלי לעמיר פרץ, שקדה מיכאלי על רשימות לפריימריז ובמקביל החלה לערוך סדרים דחופים במנגנוני המפלגה. נציגיה פנו אל רייטן לבדוק אם תהיה מוכנה לשבת בוועדת החוקה של המפלגה, והיא השיבה בחיוב. כבר בפגישתן הראשונה מיכאלי הזמינה את רייטן להצטרף ונענתה בסירוב. "אמרתי שאין לי זמן ושאני מחויבת לתיקים גדולים, אבל הבטחתי לעזור במטה, לנהל משברים ולהציע ייעוץ משפטי", היא נזכרת. "מרב התעקשה שאתפקד לפריימריז, התלבטתי ובסוף הסכמתי לנסות".

הניסיון הסתיים במקום הרביעי ברשימה לכנסת ובבחירות למפלגה שאף שכולם הספידו אותה, זכתה ב־7 מנדטים. מאז מיכאלי ורייטן פועלות במקביל, כל אחת בדרכה. "מרב עדיין מקפידה להגיע לוועדת חוץ וביטחון, וגם פעילה בכל הקשור לענייני החטופים. אבל היא פחות נוכחת בתקשורת ובשדה הציבורי", מספרת רייטן. 

אפרת רייטן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
אפרת רייטן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


לעומת יאיר גולן?
"מרב העבירה את השרביט ליאיר בצורה מאוד חלקה ומכובדת. הוא אחד האנשים הכי אמיצים ונחושים שפגשתי. מערכת היחסים שלנו התחילה עוד בממשלת השינוי, כשהיה סגן שרת הכלכלה אורנה ברביבאי ואני יו"ר ועדת הרווחה. קידמנו נושאים משותפים, ואחרי 7 באוקטובר קיימנו ישיבות בארבע עיניים כדי להתארגן לבאות". 

למה גולן שינה את שם המפלגה ל"דמוקרטים"?
"זו החלטה שלו. היו לי על זה שיחות רבות איתו, ואני עדיין יו"ר סיעת העבודה. יש לי סנטימנט עמוק לשם הזה. אני חושבת שהוא מגלם בתוכו היסטוריה ומורשת".

וגם חיכוכים בלתי פוסקים ותככים בין המנהיגות הבכירה.
"נכון, אבל אני עדיין מכבדת מורשת".

לפני גולן, מיכאלי לא עברה את אחוז החסימה, עכשיו הדמוקרטים הרבה מעליו, איך את מסבירה את הסקרים החדשים?
"אני חושבת שיאיר הוא האיש הנכון במקום הנכון, וזו אחת הסיבות שבחרתי לא להתמודד נגדו. בזמן מלחמה והכרעות יש לו יכולת להנהיג, והקריירה הצבאית והפוליטית שלו ברורה ומנומקת. ראיתי את זה כשנסענו לליברפול לוועידה של הלייבור וניהלנו שיחות עומק מעניינות בדרכים הארוכות ברכבות. יש לו ראיית עולם ברורה והרבה ידע".

יאיר גולן, מרב מיכאלי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
יאיר גולן, מרב מיכאלי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


הניסיון מלמד שערכים בלבד לא יכולים להביא מפלגות לשלטון או אפילו לקואליציה, צריך לתרגם אותם לעבודה ולכוח אופוזיציוני משמעותי, מקום שאתם לא מצטיינים בו לאחרונה.
"ערכים זה מצוין, כי זו אבן שואבת שאמורה לחבר חברים ומצביעים, אבל בסופו של יום צריכה להיות אצלנו עבודה שיטתית של צבירת כוח ועוד דמויות משמעותיות שיצטרפו לעבודה בגלגולה החדש".

לגולן היסטוריה לא מחמיאה של התבטאויות קיצוניות.
"זו לא התפיסה שלו, זו ההתבטאות. אני חושבת שהוא מאוד ישיר, ולפעמים זה מקשה על האוזן של האדם הסביר, אבל כשמסתגלים ומקשיבים למהות של הדברים, רואים שהוא מבטא את התפיסות של המחנה הליברלי־דמוקרטי במדינה".

לכנות מתנחלים "תתי־אדם" זה ליברלי־דמוקרטי?
"צריך להבין מה היה ההקשר. יאיר דיבר על פורעים ומנתצי מצבות, הוא אמר, זה לא יהודי, אנחנו שסבלנו מפוגרומים לא יכולים להרשות לעצמנו דברים כאלה". 

לאחרונה עולה הטענה שהאופוזיציה ואתם בתוכה חלשה, לא מגיבה כפי שמצופה מאופוזיציה לוחמנית בעיתות משבר.
"אני חושבת שאין לנו מספיק ארגון. מצד אחד יש מולנו ארגון שהתגייס בצורה של מכונת רעל והוא מתנהל כמו רשת עכביש שמתפזרת ומתפשטת באופן מתואם להפליא. ממש אפשר לראות את דף המסרים, את המשמעת, את שיתוף הפעולה וההבנה שכולם מתייצבים מאחורי המנהיג הנבחר. אבל אצלנו יש תחרות בין המנהיגים על מי הראש, ואין שיתוף פעולה. לכל אורך השנתיים האחרונות כשהייתי באופוזיציה קראתי להתאחד סביב מטרות ורעיונות משותפים, ממש עבדתי בזה, כי יש אצלנו כל כך הרבה מהמשותף". 

יאיר לפיד, בני גנץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
יאיר לפיד, בני גנץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


דווקא האופוזיציה די הטרוגנית.
"זה נכון, השקפת העולם של הסיעות הערביות שונה בתכלית מהשקפת העולם של ישראל ביתנו. אבל עדיין יש מספיק נושאים שאפשר להתלכד סביבם, כמו הקדמת הבחירות, השבת החטופים או הקמת ועדת חקירה ממלכתית. האופוזיציה מוכרחה להתלכד סביב המטרה להחליף את השלטון. לא משנה מי כרגע יוביל או לא, יש אנשים טובים וראויים, ויש אנשים שנתנו את כל חייהם למדינת ישראל, וכולם יכולים להוביל. אם אתה שם את האגו לפני המטרה, אתה מתחרבש, אתה נופל לקמפיינים של הקואליציה, הם מנהלים אותך. 

"אני יכולה להגיד על עצמי שלא באתי לפוליטיקה כדי לעשות קריירה. מה שמוביל אותי זה המטרה. אני רוצה להיות חלק מהשינוי והתיקון, ואני יודעת לשים את האגו בצד ולהגיד, אני רשומה כחלק מההצלחה של ההנהגה גם אם השם שלי לא רשום עליה. מבחינתי, האנשים שמובילים את האופוזיציה היו צריכים להגיד כהנחת עבודה, באנו להציל את מדינת ישראל. יכול להיות שלא תהיה לנו קריירה בסוף המהלך, אבל ברגע האמת, כדי להציל את מדינת ישראל צריך להתגייס בלי חישובים פוליטיים, ואחר כך אלוהים גדול והציבור ישפוט".

הראיון המלא יפורסם ביום שישי במוסף מעריב