אין ברשותנו מידע מוכח אם, ובאיזה פורמט, חגג אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו את הקאמבק הגדול של דונלד טראמפ. נעריך בזהירות שהוא לא הסתפק בניסוח של הודעת ברכה "בשם ראש ממשלת ישראל ורעייתו". אחרי חודשים ארוכים של אי־ודאות, יש לנתניהו את כל הסיבות לחגוג ולהכריז: "צדקתי".

נתניהו הימר על טראמפ את הימור חייו, גם בכל הקשור לפוליטיקה הישראלית הפנימית, הרכב הממשלה ועתידה. אך לפני הכל, נתניהו הימר על טראמפ בזירת המלחמה, בכל הקשור למדיניות שלו ולתוכניותיו בהמשך בצפון, בדרום, בסוגיית עסקת החטופים ובתוכניות השאפתניות שלו להגיע ליעד הנכסף - הסדר אזורי שיעניק לישראל שלום עם ערב הסעודית, אחרי שב־7 באוקטובר 2023 נעצרנו תוך כדי תנועה, בדרך הכי אכזרית וברוטלית שיש.

ההימור של נתניהו על טראמפ עלה ביוקר לנתניהו עצמו, לממשל ביידן שניסה בכל זאת ללכת נגד הזרם ולקדם את מה שנתניהו ביקש לעכב, ובעיקר – למדינת ישראל. המחיר היה המשך המלחמה עד להכרעה בארה"ב, כאשר בכל בוקר האזרחים קמים עם אותן השאלות: "לאן הוא מוביל אותנו? האם יש לו תוכנית? מתי ואיך המלחמה הזאת תסתיים?".

משפחות החטופים מפגינות להשבת יקיריהם (צילום: רויטרס)
משפחות החטופים מפגינות להשבת יקיריהם (צילום: רויטרס)

היום יש לנתניהו את מלוא הלגיטימציה להכריז: "ובכן, צדקתי". במשך חודשים ארוכים הוא לא הסכים לאף הסדר שהוצע לו על ידי הממשל הדמוקרטי, כי מבחינתו היום שאחרי האמיתי הוא היום שאחרי הממשל הדמוקרטי - היום שבו טראמפ ייכנס רשמית לחדר הסגלגל. אז, לשיטתו של נתניהו, כל סוגיות הליבה של המלחמה יוצאו מהבוידעם ויועלו על השולחן.

פורמלית היום הזה הגיע אתמול, ב־5 בנובמבר. בפועל זה יקרה רק בעוד חודשיים וחצי, ב־20 בינואר 2025. עד אז לנתניהו יש עבודה רבה לעשות. יש הסבורים כי כדאי לו לחשוש מתקופת המעבר, בין השמשות, שבעבר הביאה הפתעות לא נעימות, כמו "ד"ש הפרידה" של הנשיא אובמה, שבתקופת המעבר בדצמבר 2016 לא הטיל וטו על ההחלטה האנטי־ישראלית במועצת הביטחון של האו"ם. זה מלווה את נתניהו עד היום.

אך לצד נביאי הזעם, שמשוכנעים כי הנשיא היוצא ביידן יעשה את מעשה אובמה, יש רבים, כולל בסביבת נתניהו, שרואים בתקופה זו בעיקר הזדמנויות. מבחינתם, על נתניהו לנצל את כעסו של ביידן על אנשי מפלגתו ואת רצונו של הנשיא העוזב להותיר אחריו מורשת מרשימה ולא להיכנס לספרי ההיסטוריה כנשיא שהודח מההתמודדות על ידי חברים למפלגה, ואחר כך גם נכשל בניסיון לעזור למחליפתו לנצח.

ג'ו ביידן, קמלה האריס (צילום: REUTERS/Nathan Howard)
ג'ו ביידן, קמלה האריס (צילום: REUTERS/Nathan Howard)

טראמפ הכריז לאורך כל הקמפיין כי שאיפתו היא להפסיק את המלחמות, ורצוי בהקדם האפשרי. סביר להעריך שהמשימה שנתניהו ינסה לבצע בחודשיים וחצי הקרובים תהיה לשכנע את הנשיא הנכנס לנצל את הלך הרוח ואת המצב הייחודי של הנשיא היוצא ביידן למען האינטרס המשותף - סיום המלחמה במזרח התיכון.

הדעה הרווחת בחוגים הקרובים לנתניהו היא שאת הניצחון האמיתי לא ניתן להשיג ללא מכה אמיתית לאיראן, בדגש על תוכנית הגרעין שלה. כדי שזה יקרה - הנשיא ביידן צריך להשתכנע שלתת כתף לישראל נגד איראן יהיה הצעד המושלם לסיים בו את הקריירה הפוליטית הארוכה שלו.

לצד זאת, הנשיא הנכנס טראמפ צריך להשתכנע שעדיף להשאיר לביידן את העבודה הקשה, שישחק את התפקיד של השוטר הרע ויעסוק בענייני המלחמה, כדי שהוא, טראמפ, יקבל שולחן נקי ב־20 בינואר, ויוכל מיד להתמקד בעשיית שלום. זה הפרויקט שנתניהו ינסה כנראה להרים בתקופה הקרובה. ההימור שלו הצליח, השאלה אם הוא ישתלם לנו. חובת ההוכחה על המהמר.