אם היועמ"שית לא תיזהר, היא עלולה להביא לקריעת החבל, המתוח ממילא, בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. דווקא כאשר המתח בין הממשלה ובית המשפט העליון נמצא בשיא של כל הזמנים, היועמ"שית צפויה להטיל פצצה נוספת על ראשה של הממשלה.
על פי הפרסומים, היועמ"שית בנתה "תיק" על השר איתמר בן גביר, במסגרתו אספה נגדו ראיות על מקרים בהם הוא לכאורה פעל שלא בתחום סמכותו ובניגוד לדין. בהתאם לכך, היועמ"שית תטען כי על נתניהו לפטר את בן גביר וכי השארתו בתפקידו הינה החלטה לא סבירה באופן קיצוני. דרישתה של היועמ"שית לפטר את בן גביר תסתמך ככל הנראה על ראיות "במישור המינהלי", ולא על ראיות במישור הפלילי, מכיוון שבן גביר לא נחקר ולא נאשם בגין אף אחת מהפעולות המיוחסות לו במסגרת התיק שהיועמ"שית בנתה. הרחבה של הלכת דרעי־פנחסי כך שראש הממשלה יהיה מחויב לפטר שרים גם ללא כתבי אישום, עלולה להביא למדרון חלקלק בו היועמ"שית תוכל לקבוע את הרכב הממשלה גם ללא הגשת כתבי אישום.
היועמ"שית יכולה ומסוגלת למנוע היווצרות של משבר חוקתי שיוולד כתוצאה מהוראה לפטר את בן גביר, שכנראה לא תבוצע. היועמ"שית תוכל לקבוע שחוות דעתה בעניין בן גביר אינה מחייבת את ראש הממשלה לאור הלכת דרעי פנחסי. אם היועמ"שית סבורה שבן גביר פועל בניגוד לחוק, תתכבד ותעמיד אותו לדין. אם היועמ"שית לא מעמידה את בן גביר לדין, החלטה לחייב את הממשלה לפטר אותו למרות זאת תהיה לא אחראית. מה שהיועמ"שית יכולה, זה לפרסם את עמדתה ביחס לבן גביר ולתת לציבור להחליט ולשפוט.